עץ הדר לד

הכונה שני ערלה מהנטיעה של ההרכבה, ולפ"ז אין הפרש וחידוש בין אם היתה ילדה היחור שסבך או זקנה שגם היא נעשית ילדה כמש"כ רש"י עצמו, (בסוטה מ"ג הנ"ל) ויהי' חיבת ילדה למותר, וכמו שהעירו ע"ז כבר בתוס' (מנחות ס"ט ב' ד"ה דאמר) ותירוצם שכתבו שלא היינו יודעים דקאי לענין ערלה, כבר העיר בבית אפרים שלא הי' בגירסתם: „ואין בה דין ערלה“, אבל לפי גרסתנו קשה. ובאמת קצת משמע מדיוק לשון רש"י בסוטה של"ה ג"כ בגירסתו אלה התיבות: „ואין בה דין ערלה“ שכ' בד"ה בטלה לגבי זקנה ואינה חייבת בערלה ואין בה דין רבעי. ואם הי' בגי' „ואין בה דין ערלה“ כמו שהוא לפנינו הי' למותר לחזור ולפרש „ואינה חייבת בערלה“ גם הי' מנקיט ג"כ לשון הגמרא „אין בה דין ערלה“ כמו שאמר „אין בה דין רבעי“. אלא דעצם תירוץ התוס' הוא שאם הי' אומר סתם יחור שסבך בזקנה בטל דלא היינו יודעים לענין מה הוא הביטול, אלא עכשיו דנקיט ילדה ידעי' דמיירי לענין ערלה, וזה באמת קשה טובא דאיפוא לנו יתרון בזקנה אם לא בערלה, וכשם שתיבת ילדה מוכיחה שמיירי לענין ערלה ה"נ הי' מספיק תיבת זקנה לבדו. אמנם מה שכתבנו בכונת רש"י שבא להשמיענו עוד צד חידוש שבגינו אנו מוכרחים להשתמש בכח של זוז"ג והוא דוקא בילדה, ולא מצד הערלה של הנטיעה החדשה שאנו מונים ביחד עם הזקנה משעה שהורכבה כ"א מצד הערלה שיש בכח בהיחור מצד שנלקח מאילן ערלה, ועפ"ז מדויק לשון הר"ן בכונת רש"י שדייק להגביל את הענין על היחור, ולא כתב שלא מלאו להן שני ערלה דקאי על הפירות דהיינו משעת הנטיעה החדשה, דע"ז מספיק מה שבטלה הנטיעה לגמרי עד שלא חשוב כלל נטיעה חדשה. ובזה הדין שוה בחידושו בין אם היה היחור ילדה או זקנה שע"י חתיכתו מאילנו, ונטיעתו החדשה הי' נעשה ילדה, זולת מה שאין נטיעתו חשובה נטיעה ואין כאן איסור ערלה בעצם. אבל כיון שלוקח היחור מאילן ילדה במקומה יש כאן כח של איסור ערלה, מפני שלא מלאו להילדה, להיחור שסבך, שני ערלה, ע"כ בטלה מטעם זוז"ג כדין זוז"ג דעלמא, דקאי על איסורים הבאים בכח של גרמת איסור, ולא על איסורים שהם בעצמם עומדים כאן כה"ג דערלה מצד עצמותה של הנטיעה החדשה, שא"ז שייך לזוז"ג כלל. עכ"פ הביטול כולל בזה שני ענינים ועמקו מאד דיוקיהם של רבותינו הראשונים ז"ל ברוך שבחר בהם ובמשנתם ואע"ג דאפשר לדחוק ולומר דרש"י ס"ל שכיון שמצינו סברת זוז"ג בענין איסור הבא מצד כח וגרם איסור, ה"ה בענין ערלה שהיניקה אינה עצם האיסור כ"א הפרי הבא מחמתו, דמי לגורם דמהני גורם היתר המצורף להיות זוז"ג, אבל הוא דוחק מבואר דבכל זוז"ג נקלש האיסור העצמי בדרך שבא להיות רק גורם, אבל בערלה כן הוא דרך איסורו שאמרה תורה וכמש"כ, ועכ"פ מה שכ' הגאון בית אפרים שע"פ שיטת רש"י אזלא לה ראיתו של הגאון מוהר"מ אלשיך מילדה שסבכה בזקנה, לבד מה שאפי' לפי פשטם של דברים כשנאמר שרש"י אתי עלה מטעם ביטול, וזוז"ג וביטול חד הוא כד' הר"ן ג"כ ד' הרמא"ל ז"ל קיימים, דמ"מ יש כאן תערובות