עץ הדר לב

שדברו בו חכמים — ובכלל לא מצינו הפרש בין אילן לשורש בשם כ"א בין גזע לשרשים אליבא דר"י דקי"ל כותיה דהיוצא מן הגזע פטור מן הערלה, ומן השרשים חייב, ואמרינן איזהו גזע ואיזהו שרשים, גזע: כל הרואה את החמה. שרשים: כל שאינו רואה את החמה (בב"ת פ"ב א') וכגי' הרמב"ם (פ"י מ"ה מע"ש ונט"ר הלכה י"ט), א"כ בשלמא בזורע ע"ג השרשים המכוסים בעפר משכחת לה דאליבא דהרא"ש א"ז קרוי מרכיב ירק באילן, ואליבא דתוס' קדושין (ל"ט א' ד"ה לא), שכתבו דרך טוב הוא שלא לזרוע בסמוך ג' טפחים שנראה כמרכיב והגר"א כתב שדבריהם צ"ע, נראה שס"ל דמרכיב ממש מה"ת הוא דוקא בידים שמכניס יחור בתוך אילן של מין אחר והוי דומיא דבבהמתך לא תרביע, דאסור רק בידים, אבל להכניסם לדיר שרי, (כב"מ צ"א א') וי"ל דה"נ מה שאח"כ כשיתפשטו יורכבו לענין הרכבה חשוב רק גורם בעלמא, וכה"ג דרבי יוסי דס"ל בב"ת ס"פ לא יחפור שלא נקרא מזיק שהשרשים הולכים אח"כ, דזה חופר בתוך שלו וזה נוטע בתוך שלו, וגם לחכמים דאסרי י"ל דמ"מ א"ז בידים ממש אלא דאקרו גרמא ברורה כה"ג, אלא דלענין זריעה עצם הזריעה הוי איסור, וי"ל דגם היניקה הנמשכת מהזריעה בכלל זריעה הוא, אבל הרכבה דהיקשה להרבעה היא פעולה עוברת, אבל מצד הרכבה הוי רק ריחוק בעלמא וכה"ג דשבת (ק"כ ב') דכ"מ דכתיב עשיה אמרי' עשיה אסור וגרמא שרי י"ל ה"נ כל מקום דכתיב פעולה מפורשת, דהיינו לא תרביע, דהרכבה מוקשת לה, אבל כשמרכיב בידים ממש י"ל דתוס' קדושין הנ"ל בשיטת הר"ן אזלי דאסור ג"כ בשורש; אבל אפי' לד' הרא"ש עוד יש לדון ולומר כיון שבדרך ההרכבה צריך הוא להסיר את העפר כדי להרכיב א"כ י"ל דה"ז רואה את החמה וחשיב גזע, דאין לנו חילוק אחר בין גזע לשורש, וגזע חשוב כאילן ממש אמנם לעיקרא דמילתא א"ז נוגע, כי הדבר ידוע שדרך הגננים להרכיב כדרכם למעלה מן הקרקע כמה טפחים ובפרט באילנות הצריכים למים מרובים, כאתרוגים שהם חופרים סביבות האילן כדי שיתקבצו המים בהחפירה, וההרכבה הוא כנהוג בחלק העולה על הארץ, שהוא עיקר אילן באין פקפוק

יג) והנה שיטת רש"י (בע"ז מ"ט א') גבי נוטעים יחור של ערלה, דהא דילדה שסבכה בזקנה בטלה מטעם זה וזה גורם אתי' עלה, ולפ"ז לא יהי' מזה ראי' דהעיקר הוא הזקנה של השורש. מ"מ גם מדבריו ז"ל מוכח דלכה"פ שני הכחות מעורבים הם, ואתרוג מעליא לא הוי, וק"ו הדבר, ומה לקולא אמרי' דאין זה הפרי מן היחור, ק"ו לחומרא. אלא שעצם דברי רש"י צריכים תלמוד, דהתוס' (שם ד"ה שאם הראשון) תמהו עליו רק מן הלשון, דלשון בטלה משמע דהוא מטעם ביטול ולא מטעם זוז"ג, וזה יש לתרץ כד' הר"ן דזוז"ג גופי' ג"כ מין ביטול הוא, אבל גם עצם הענין קשה טובא, דלא מצינו זוז"ג כ"א באיסור שהוא בא בדרך תולדה: שעיקר האיסור הוא באופן אחר, ואח"כ מזדמן ממנו תולדה ודבר הבא מכחו, אז אם האיסור הראשי הוא לבדו הגורם אז אסור הוא באיסור הנאה, ואם יש עוד גורם