עץ הדר לא

ועי' משל"מ (פ"א ה' נערה בתולה ה"ה ד"ה והנה). אבל זה נראה רחוק שהמובן הפשוט הוא מפני שד"ת צריכין להיות קבע ולא לזלזל שיזדמן בנושא אחד לומר תרי קולי דסתרן. ע"כ כיון דנקטינן כבר דאצ"כ לצאת זה גורר אותנו לומר דה"ה דאצ"כ לעבור אב"ת וכ"נ מד' הטו"א (ספ"ג דר"ה) אהא דטומטום אינו מוציא אפי' מינו אע"ג דהוי ס"ס שמא המוציא זכר ואת"ל המוציא נקבה שמא גם היוצא נקבה, וא"ח משום דבפעם אחר כשיבוא טומטום אחר להוציא אותו המוציא נצטרף להכריע שמא הוא נקבה, והוי תרתי דסתרי, ואע"פ שהקשה עליו בתוס' הגרע"א, (פ"ג דר"ה ס"ק ט"ז) דאינו דומה כ"כ, דהתם יוכל להתקבץ זה התרתי דסתרי, על צירוף שני הפעמים יחד עי"ש. אבל כפי הנראה הגאון בעל טו"א הבין שכך היא המדה, לאו דוקא משום שמא יזדמן שנצטרך להקל, דמה"ת לנו לחשש מספק שמא תראה, נוקים לה בחזקת טהרה, שהרי אינה בחזקת רואה כל שעה, (כד' תוס' ריש גיטין וכ"מ), אלא שאין לנו לומר בסגנון כזה שנצטרך להשתמש בסברות הפוכות באיזה מציאות להקל בס"ס, דהוי כעין זלזול, וה"נ שייך שלא לומר כן בספק דרבנן

יב) והנה אם היתה לכה"פ השגחה על האתרוגים שבחו"ל, שתהיה ההרכבה רק מתחת לקרקע בשרשים, היה אולי איזה מקום לצדד, עפ"ד הרא"ש, דכותי' נפסק בשו"ע (סי' רצ"ד) שמה שהוא תחת הקרקע אינו בכלל אילן, וע"כ אין חוששים לזרע מצד השרשים, וע"ג אם הרחיק כשיעור אמנם הר"ן ותוס' פליגי ע"ז כמש"כ הש"ך (בסס"י רצ"ה), וכ"נ דעת הגר"א בביאוריו (שם). ואפילו לפ"ד הרא"ש ג"כ י"ל דרק לענין הרכבת איסור אינו נקרא אילן, שאין זה בכלל הרכבת אילנות, דילפי' דוגמא דובהמתך לא תרביע כלאים, דהוי דוקא למעלה מן הקרקע, ועי' מש"כ בפ"ת וסי' הנ"ל סק"א בשם ת' חת"ס סי' רפ"ז), אבל עצם שם המין נשאר ע"פ השורש, א"כ פלטינן רק מטעמי' של הלבוש דנסיב לה משום ליתא דכל שתיעבתי, אבל לא מטעמים האחרים שהם מיוסדים מצד שאין זה זה המין שאמרה תורה, דמ"מ היניקה הולכת היא מן השורש וטבעו מעורב בי. א"כ כיון דלדעת הרא"ש ג"כ אין זה היתר ברור, מובן שאין בזה כדי סמיכה. אמנם בירושלמי בפ"ק דערלה (ה"ג וה"א), אמרי' לענין סיפוק שרשים אין בהם ממש, אמנם שם הכונה שאם הסיפוק הוא מחובר בשורש שלו בארץ והיא ילדה והורכב בזקנה אמרי' דעיקר יניקתם הולך מהזקנה ואין ממש בשרשים, דהיניקה של הזקנה שהיא מחוברת לה היא בכח יותר גדול וכדאמרי' שם שהיא מתאחה עד שלא תשריש והיינו שמיירי כפי הנראה שחיבר את הסיפוק בשעה שנטעו, [ועי' מש"כ בתוס' (מנחות ס"ט ב' ד"ה דאמר) בפי' ד' הירושלמי הללו] דאז אמרי' בבירור שכיון שזה האילן, הזקנה, כבר יש לו שרשים חזקים ואילן גדול עם יניקה מרובה נותן הוא כח בסיפוק יותר משרשים שלו היונקים והחדשים ובכה"ג שרשים אין בהם ממש. אבל ודאי עיקר היניקה הוא מהשרשים כשאנו עסוקים בענין שאין לו חיבור במקום אחר, ובכה"ג אמרי' שם שורש פטור פוטר; אבל כיון שאין שום השגחה על הגננים, ביחוד בחו"ל הם מרכיבים כדרכם למעלה מן הקרקע שיש בה כל הריעותות הנזכרות במורכב