עץ הדר ל

ישראל. אלא דבאמת זה א"א לומר כלל לבד מה שחולק הגאון מקו"ח (בסי' תמ"ח סק"א) ע"ד הגאון שא"ר בראי' מוכרחת מסוגיא דעירובין (ל"ז) שמבואר בפשיטות דאי אמרי' אין ברירה אף בדרבנן אסור ומזה ע"כ לדון שכך היא המדה כיון שפסקנו הדין שאין ברירה עכ"פ בדרבנן לא ניתן כלל להאמר דבמקום שיהי' מזה קולא נאמר י"ב. וה"נ כיון שפסקנו דמצות דרבנן א"צ כונה יהי' מאיזה טעם שיהי' כמו ברירה שלד' כמה מרבוותא יסוד הטעם הוא מפני הספק וכדברי הר"ן (פ' כל הגט גבי חוץ מן האחרון). מ"מ לא אזלי' בזה בתר תחילת דינא וגם כשנוגע להחמיר אמרי' יש ברירה בדרבנן ובאמת א"א כלל למיכלל דבדרבנן בכה"ג נאמר אין ברירה לקולא כמבואר בקונט' הברירה ביש"ש (עיי"ש בפרק שלישי). אע"ג דהוא ז"ל חולק על הר"ן ג"כ ביסוד ברירה מפני הספק גם בדאורייתא מ"מ גם לד' הר"ן א"א לומר באופן אחר, (עיי"ש באות כ"ה) וצ"ל שחכמים השוו מדותיהם אפילו אם נאמר דמה"ת חוששין לחומרא לומר יש ברירה. וה"נ לענין מצ"כ דכללא הוא לדידן דמצות דרבנן אצ"כ י"ל שגם במקום שנוגע להחמיר ג"כ אצ"כ, ועבר אב"ת שלא בכונה ג"כ. ועוד דא"א כלל לתפס להקל שאצ"כ לצאת ושיהי' צ"כ לעבור, דהא בהא תליין והוי דומיא דשדרא לגולגולת (עירובין ז' א) שאסור לתפוס קולי דמר ודמר וה"ה חומרא דמו"ד אלא דיש לדחות שזהו דוקא בענין אחד, וכאן אם היינו באים לומר בעובדא אחת שתבוא לידינו אם יטול האתרוג הזה שיש חששא דבל תוסיף בלא כונה ונרצה לפסוק שיהי' יוצא בו מטעם דמצות אצ"כ בדרבנן ודאי נאמר דה"ה דעבר על ב"ת גם בל"כ מטעם זה עצמו. אבל בעלמא אפ"ל דננקוט תרי קולי, שהרי כמורגל את המצוה הוא מכוין לצאת יד"ח גם בשאר ימוה"ח, א"כ בפועל אין כאן תרתי דסתרי במקו"א אם נאמר דלא עבר כאן אב"ת בל"כ בכה"ג, ועיין ל' הרא"ש (פ' תפילת השחר סס"י ג') אמנם עפ"ד התוס' (ב"ק י"א א' ד"ה דק"א) שלא נוכל, מטעם ס"ס בשליא שיצאה מקצתה ביום ראשון ומקצתה ביום שני, להקל דילמא ביום ראשון יצא ראשו או רובו ואפילו לא יצא דילמא הוא זכר, משום דלא מצי' למישרי משום ספק ספיקא דהוי תרי קולי דסתרי אהדדי, שאם תראה יום מ"א תשתרי נמי מטעם ס"ס הרי שאין לדון להקל בס"ס משום שמא יזדמן ויהי' תרי קולי דסתרי. ולכאורה דין אחד הוא ס"ס בדאורייתא וספק אחד בדרבנן דכה"ג אמרי' (בפ' ע"פ) דמחמירין בהסבה בתרי כסי קמאי ובתראי אי משום דא"א למיזל להכא לקולא והכא לקולא וכד' הר"ן (שם) א"כ י"ל דה"נ א"א למנקט לקולא בענין ב"ת בנ"ד, שהרי אם יזדמן שישאל אחד לצאת בזה האתרוג בל"כ נורה לו ג"כ כך והוי תרתי דסתרי. ע"כ עדיף למנקט ע"פ הכלל דא"צ כונה לצאת וה"ה לעבור וכמ"ש. ואולי יש לדחות דל"ח לכה"ג כ"א בנדון של התוס' דאפשר באשה זו עצמה להזדמן זה הספק, וא"א שנחליף מדותינו אבל במצוה מאחר שעשאה בכונה אין שייך לו עוד הדין של מה שהי' אפשר לו לצאת ג"כ שלא בכונה כדי שנגלגל עליו איסור ב"ת שלא בכונה מטעם ספק תרתי דסתרי. ותו דלכתחילה ודאי כל המצות צ"כ אפי' מצות דרבנן. ועיין מש"כ בס' חרדים שמקיימים בכונת המצות מצות לעבדו בכל לבבכם הכוללת כהת"כ. וכדמ' מד' הרמב"ם בס' המצות עשין ומצוה ה') וי"ל דה"ה מצות דרבנן שבכללות הכל הוא עבודה למקום,