עץ הדר כח

מיוחד ומוסיף, אבל כאן כיון שאם באמת הי' נפרד וחסר זה החלק של הלימון שיש באתרוג זה הי' אז האתרוג פסול מטעם חסר, א"כ לענין זה דומה ממש כמו דין ד' מינין למ"ד לולב צריך אגד, שהמצוה עצמה מחייבת האגד. ובזה יש לדון שלכאורה טעם ב"ת שייך גם בשאר הימים, דכל דתיקון רבנן כעין דאורייתא תיקון. ושייך ג"כ ב"ת, לכה"פ מדרבנן במצוה דרבנן. ולד' הר"מ דל"ת דד"ס הוי דאורייתא י"ל ג"כ מן התורה, וכעין שדקדקו הפוסקים לענין לפני עור במידי דרבנן אי הוי דאורייתא. ועפ"ז יש לדון עוד צד חומרא בשאר ימים לעומת יום ראשון, משום דלפי המבואר מסוגיא (דר"ה כ"ח דעירובין ק') נראה שענין לעבור אם ב"כ תלוי בלצאת לכה"פ לקולא, דאם לצאת בעי כונה ה"ה לעבור בעי כונה, ובלא כונה אין זה מצוה, אלא דאם לצאת ל"ב כונה אז י"ל דלעבור בזמנו ל"ב כונה. א"כ עפ"ד מג"א (סי' ס' ס"ק ג.) דמצוה דאורייתא בעי כונה, רק מדרבנן לא בעי כונה. א"כ לענין ב"ת גרע בזה דרבנן מדאורייתא, דמצוה דאורייתא כיון דהמצוה גופא בעיא כונה גם לעבור בעיא כונה ובלא כונה א"ז לא מצוה ולא עבירה. זהו בראשון של חג, אבל בשאר ימוה"ח כיון דהמצוה חשיבה מצוה גם בל"כ, י"ל דה"ה דלעבור ג"כ לא בעיא כונה, ויש כאן משום ב"ת, ועיין כה"ג בש"ך (חו"מ סי' ל"ו סק"ג). ועפ"ז יש לדון דראוי לצאת יד"ח הראשונה עכ"פ בברכה באתרוג שהוא ברור שאינו מורכב, שזה אפשר להמצא גם עכשיו בכל עיר ועיר, עכ"פ אצל הקהל, או אצל היחידים המהדרים, ואח"כ כיון באגבהי' נפיק בי' שוב חשוב כשלא בזמני' כדאמרי' בר"ה (שם) דגבי ברכת כהנים דוקא חשוב בזמנו משום דאי מתרמי לו ציבורא אחרינא הדר מברך. אבל כאן שהחובה נסתלקה כבר בהגבהה ראשונה שוב אין כאן ב"ת, דהוי של"ב וצריך כונה. אלא דאכתי צריך עיון, כיון דנאמר דבדרבנן ג"כ שייך ב"ת מה"ת או מדרבנן, א"כ כל מה שנוטל לשם מצות חכמים ה"ז שייך בו ב"ת, ולא הוי שלא בזמנו כלל לענין דרבנן. א"כ כיון שזאת היא מצות חכמים לנענע בהלל בהודו ואנא כמפורש במשנה וסוכה פ"ג מ"ט) י"ל שגם ע"ז שייך עדיין בזמנו דחשיבי עכ"פ שירי מצוה (כסוכה ל"ח) א"ר וכן בלולב, ודמי לתנופה שהיא חשובה מצוה אע"פ שאינה מעכבת. ובפסחי' (ז' ב' בתוס' ד"ה בעידנא) כתבו דחשוב עי"ז שצריך לנענע בהלל תחו"ס, שהוא עדיין עוסק במצוה לענין ברכה, א"כ י"ל דה"ה לענין ב"ת דרבנן. ואולי יש לדון דא"א לומר שיהי' חמור ענין דרבנן ממידי דאורייתא באותו ענין ממש, מהא דל"מ בכהת"כ טפל חמור מן העקר (כזבחים מ"ט ב'), א"כ אפילו אם נאמר דבמ"א יש מקום לעשות חומר בד"ס מד"ת, וחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה (כיבמות ל"ו ב' ועוכ"מ). היינו דוקא מה שאינו בסוג תולדה מעיקר אותו הדין תורה, אבל מה שנלמד ונסמך ע"ז הדין א"א שיהיה טפל חמור מן העיקר. וכיון דבמצוה של תורה אין בה משום ב"ת בל"כ, ה"ה דלא הוי כה"ג בדרבנן. אלא דצ"ע מהא דחומר בד"ס מד"ת דמתני' בסנהדרין גופא, דשם הוא באותו ענין עצמו, האומר אין תפילין לעבור ע"ד תורה פטור. חמש טוטפות להוסיף ע"ד סופרים, חייב. א"כ באותו ענין גופא נראה דל"ח לטפל חמור מן העיקר לענין ד"ת וד"ס. וי"ל דהה"נ לענין זה שחכמים עשו חיזוק לדבריהם יותר משל תורה. ואולי י"ל דד"ס דהתם הוי הללמ"ס. או מה שדרשו חכמים ממדרש הפסוקים