עץ הדר יח

(בשפ"ד במחודשים שבס"ס ק"י סק"ד) ואולי חשוב י"ל עיקר מה"ת כיון שיש ענין איסור נעבד לגבוה עי' עירובין (ל"ו א' ובפירש"י שם ד"ה הואיל), ובכה"ג י"ל דל"א ספד"ר לקולא, לכה"פ בבעיא דלא איפשיטא, ועכ"פ בשו"ע פסקינן (בה' ציצית סי' י"א) דמשתחוה לבהמה צמרה אסור לציצית, וע"כ משום דחיישי' להא דר"ל, א"כ עכ"פ מדרבנן ודאי מדמינן מצוה לגבוה, א"כ ה"נ לענין כלאי' י"ל דמדמינן. אלא די"ל דהתם משום חומרא דע"ז נקטינן לחומרא יותר, עי' ש"ך יו"ד (סי' ק"י סק"ה). ויותר נראה להוכיח מכאן דהרמב"ם דפסק הך דינא דמשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית ס"ל דפסול מה"ת, ומשו"ה פסק בעיא דר"ל לחומרא, ואם הי' ס"ל דהוא מדרבנן הי' פוסק לקולא ואם נאמר דד' הרמב"ם דאסור מה"ת מאיס לגבוה דמצוה, י"ל דהה"נ כל מאיס דגבוה אפי' בשאר עבירות ג"כ הוא מן התורה וכד' הלבוש, ואולי אפי' אם נאמר דצמרה פסול לציצית רק לכתחילה מ"מ האיסור הוי מה"ת, והוא דבאמת בקדשים מצינו חילוק אפי' בדאורייתא בין לכתחילה לדיעבד, דמשו"ה בעינן בכל מקום שנה עליו הכתוב לעכב. א"כ י"ל כאן דמאיס דמצוה עיקר הדבר ילפינן לה מקדשים דמאיס לגבוה, אע"ג דגבי גבוה פסול אפי' בדיעבד. ולעת עתה נעלם ממני היכן מצינו שנה עה"כ לעכב אצל רובע ונרבע, נעבד, מוקצה וכל הפסולים דחשיב מדרשא דפרשת ויקרא מן הבקר וגו' ועכ"פ בודאי יש ע"ז איזה דרשא או לימוד דליעכב. אבל י"ל דע"ז ילפינן גבוה של מצוה מקדשים, ודי שיהי' דומה לקדשים, כמדת קדשים שלא כתוב בהם שינוי לעכב, אבל עכ"פ י"ל דהוי מה"ת. [אלא די"ל דכל ענין שנה עה"כ בעינן רק לענין פסול של מניעת מצוה כה"ג דבלילה וכיו"ב, ולא בפסול של איסור וכ"מ מסוגיא כולה דפרק המזבח מקדש (מפ"ג ב') עיש"ה, כל הענין דאם עלו לא ירדו דבעי' ע"ז קראי]

ויל"ע דבאמת אפשר דא"צ כ"כ לדייק שיהי' האיסור מה"ת, דאפי' מצד איסור דרבנן ג"כ סגי לפסול מורכב, אלא דאם יהי' איסור דרבנן אז כיון דעיקר הדבר מוכח מבעיא דר"ל דהוי ספיקא דלא איפשיטא יהי' ראוי לומר לקולא, אבל לפ"ד א"ז ברור כלל, די"ל דהוי מה"ת אפי' לדעת התוס', דכתבו שאינו כ"א לכתחילה, וק"ו לדעת הרמב"ם אין מקום פשוט להקל בספיקו

ה) ומה שהוצרך הלבוש להקדים שאיסור הרכבה נוהג ג"כ בב"נ, הוא ניחא אם נימא דהדברים מגיעים מצד בעיא דר"ל, אבל אם מצד כל שתיעבתי כתבנו לעיל (אות ב') מה שיש לתמוה בזה, ומה שיש לישב. וי"ל עוד דעיקר הדבר הוא שלומדים מכלאי בהמה, ע"כ יש לדחות דשאני כלאי בהמה דיש מ"ד דאסור לב"נ ג"כ ע"כ אין ללמוד איסור שיש בו קולא זו, דאינו נוהג אצל ב"נ מאיסור הנוהג ג"כ אצל ב"נ, די"ל דמשו"ה הוי מאיס טפי. ע"כ מקדים דלמ"ד דהרבעת בהמה אסורה לב"נ, איהו ג"כ ס"ל דהרכבת אילן ג"כ אסורה, ולפ"ז י"ל דאם נאמר להקל אי הוי דרבנן מאיס לגבוה מטעם דדילמא קי"ל כפשטא דגמרא ותוס' (סנהדרין ס' א' הנ"ל), דאין ב"נ מצווים על הרכבה, דבזה לא יוחלט עדיין ההיתר דמ"ד דאינם מצווים על הרכבה ס"ל ג"כ דאינם מצווים על הרבעה, א"כ שוב אנו למדים מכלאי בהמה דאסור, דליכא