עץ הדר טז

פשוט דיהי' בכאן הדין למיזל בתר עקרו דק"י הדברים ומה בענינים שאין להם שייכות לעצם טבע האילן, כ"א יחש מקומי, אמרי' דאזלי' בתר עיקרו לחומרא עכ"פ, ק"ו בדבר טבעי שהננו רואים שהגדולים הם מהעיקר ודאי שייך לומר דאזלי' בתר עקרו, ולא מהני מה שאח"כ משתנה הצורה לכעין הנוף, דהוי דומיא דטהור היוצא מטמע או להיפוך, (כבכורות ט' ב') דאזלינן בתר אם. ואפי' לד' התוס' (מכות שם ד"ה רב אשי), י"ל דרק בענין השייך למקום אין סברא כלל לבטל הנוף לעיקר, אבל מה שנוגע לטבע ויניקה י"ל דכו"ע מודו דבתר עקרו אזלי'. ובנ"ד כיון שהעיקר הוא לימון, אינו חשוב אתרוג כלל, והרי קי"ל באילן שמקצתו בארץ ומקצתו בחו"ל בגיטין (כ"ב א') דאזלי' בתר עיקרו אליבא דכו"ע, וגם בעציץ נקוב בדאשרוש אזלי' בתר עיקרו, וכדפסק ג"כ הרמב"ם (בפ"א בה' תרומות ה' כ"ב) א"כ ש"מ דבמידי דיניקה ודאי העיקר הוא עיקר, ואזלי' בתרי', ודהתוס' (בגיטין שם ד"ה בתר), שכתבו דלמ"ד בהעור והרוטב (קכ"ח א',) בדלעת הנטועה בעציץ שא"נ ויצאה חוץ לעציץ הטמא בטומאתו והטהור בטהרתו, ה"ה אם עציץ מחו"ל ונופו נוטה לארץ דמהני יניקת הנוף לענין נוף גופי' וחייב במעשר, מ"מ לא חשיבא יניקת הנוף כיניקת שורש, דהא לא מטהרת יניקת הנוף מה שבתוך העציץ, והכא מחייב נוף מחמת יניקת העיקר, ע"כ. ולפ"ז מ"ד דס"ל התם דטהור לגמרי כשיצא מקצת נוף דלעת חוץ לעציץ, יהי' ס"ל דנוף ועיקר שוין הם. אך באמת הדבר תימא לומר כן דשם דוקא בעציץ שא"נ י"ל דיש איזה חשיבות לנוף דע"י הוא מחובר לקרקע, ע"י יניקת אוירא, אבל העיקר הרי מפסיק הכלי. אבל במקום שיש שורש בקרקע ודאי כו"ע ס"ל דבעניני יניקה בתר עקרו אזלי'. ומנ"ל לחדש בענין התלוי ביניקה כענין המין, דבזה לא ניזל בתר עיקרו

ולע"ד עוד לדמות, ענין הספק בהרכבה בתר איזה דבר למיזל בתר עיקר או בתר נוף מצד המין, להא דזה יכול וזה אינו יכול דשבת (צ"ג א') דמדמינן לה ג"כ ענין טומאה במדרס הזב (שם), וי"ל דה"ה בכל דבר שתלוי אם אחד יכול להוציא לפועל את הפרי בלא עזרת חבירו צ"ל דהוא נחשב העיקר. וכ"מ ג"כ ממשנה (דשלהי ב"מ) דזאת הסברא י"ל מקום כאן, דאמרי' מה אם ירצה העליון ליקח את עפרו, או למלאות את גנתו עפר, א"כ י"ל דהרי העיקר הי' יכול להוציא פירות בלא הענף שהרכיבו עליו, שהרי הוא מחובר לקרקע והי' מוציא ענפים ועליהם פירות, והענף בלא העיקר לא הי' יכול כלל להוציא, א"כ הוי ענף טפל והשורש עיקר. ואפי' לפ"ד תוס' שבת (שם ד"ה אמר מר) דזה יכול אינו חשוב לפי היכולת שיש באיש, כ"א לפי ענין הכח שהוא משתמש בו עכשיו בעת הפעולה. א"כ יש לכאורה לדחות ולומר דעתה בעת הפעולה אין השורש מראה את כחו בלא הענף המורכב עליו, שהרי, א"א לו עכשיו להוציא פירות בלא ענף, ומה לנו מה שהי' אפשר אם היו מניחים אותו להתגדל, אבל באמת כיון די"ל שע"י מה שיש בכחו לגדל ענפים ופירות בזה הכח עצמו הוא משתמש בו ג"כ בתוך האילן גופו עד שהוא עושה את כחו לעיקר, ואינו דומה לאדם חזק שהוא מסייע רק באצבע וכח מועט, דכה"ג לא אמרינן זה יכול (כד' תוס' שבת הנ"ל) אבל כאן הרי הוא משתמש בכל כחו וכיון