עץ הדר טו

מיתה. משמע דבת חדא בוקתא ננהו אלה שני המאמרים, וכן משמע קצת מד' רש"י (ד"ה נכרי שם) ועיי' רא"ש (ברכות פ' תפלת השחר סס"י כ"א) שמוכיח הלכה מסמיכת הענין של המאמרים. ומ"מ ע"ד ענין מצות ישוב העולם לב"נ י"ל דגם הרמב"ם מודה. א"כ י"ל דבהרכבה שיש בה תועלת ישוב, אם רק נאמר שב"נ אינם מצווים, לא נכנס בכלל כל שתיעבתי, דאדרבא יש בזה מצוה ואינה תיעוב, כ"א דבר אהוב לפני המקום ב"ה הרוצה בישוב עולמו, לא תהו בראה, לשבת יצרה. אע"ג דכתב הרמב"ן בפי' התורה (ויקרא י"ט פסוק י"ט) דהמרכיב הוא גורם להוליד מינים גרועים, ולפ"ז הוא משחית את ישוב העולם, אך הרי כתב שם שני טעמים, טעם אחד: שלא להראות חסרון בבריאה, וזהו מכלל כבוד שמים. טעם שני: מפני השחתת הבריאה. א"כ אם ב"נ מצווים על הרכבה, ומ"מ אינם מצווים על פרטי ההלכות שבה, י"ל דבכללות המצוה יש בה שני הטעמים, אבל בפרטים המיוחדים לישראל אין בהם משום השחתת עולם, שא"כ היו מפורשים כדי שיאסר ג"כ לב"נ שגם הם בכלל ישובו של עולם הם, ועיי' שו"ע אה"ע (סי' א') בביאורי הגר"א (ס"ק י"ז) ות' מוהרי"ל (סי' קצ"ו), ועיי' ט"ז וח"מ (שם ס"ק ט'). ע"כ הוצרך הלבוש להקדים דב"נ אסורים בהרכבה, וע"כ הוי תיעוב ממש. ועפ"ז הדר לדוכתי' מה שכתבתי (אות א'), די"ל דבכה"ג שאינם מצווים על ההרכבה כעין זה, ולא שייך תיעבתי כלל אפי' לגבוה

, ג) כ"ז הוא אמנם רק מה שנוגע לטעמו של הלבוש, אבל בעיקר הדבר י"ל כיון דקי"ל בבל חילוק שיש בין נופו לעקרו באילנות דאזלינן בתר עקרו, עכ"פ לחומרא, (כפ"ג דמעשרות מ"י), א"כ ודאי מה שנוגע לענין מין הפרי טפי מסתבר דאזלינן בתר עיקרו שזהו עקר טבע האילן, והענף אינו כ"א מה שפועל על הדפוס והצורה החיצונה. א"כ י"ל דל"מ במורכב כה"ג, שתחתיתו לימון אפילו טעמא דשה מקצת שה שכתבו כה"ג דנימא אתרוג אפילו מקצת אתרוג דזה היה ניחא אם הי' באתרוג משני עקרים שהורכבו זה בזה, ואולי ג"כ מענף לימון ע"ג אתרוג די"ל דמ"מ מקצת אתרוג יש כאן, אע"ג דאזלינן ג"כ בתר נופו לחומרא, אבל העיקר שהוא באמת יסוד הפרי י"ל דאין הענף נחשב כל שיהי' הפרי הולך אחריו ואע"פ שאנו רואים שהצורה הולכת לפי הענף, זאת היא רק הצורה החיצונה, אבל עצם טבע המין ודאי תלוי בתר העיקר. ובזה אזדו כל מה שנדבר בענין זה לקולא, דמנ"ל לאפוקי מעיקר, ובפרט דמסתבר הדבר דבענין טבע ומהות אתרוג ודאי צ"ל בתר עיקר שממנו יסוד ההויה של הפרי ולא מה שמשתנה אח"כ בענף, דהוי כמו שינוי שעל ידי דפוס

והנה בסוגיא דמכות (י"ב א') דפליגי בענין שדי נופו בתר עיקרו לשי' רש"י משמע דפשוט דבכל דוכתי אמרינן דאזלינן בתר עקרו, א"כ משני ר"א דניזל התם בתר נוף רק לחומרא אבל מד' תוס' (שם) מוכח דס"ל דלדינא לא אמרינן דיבטל הנוף להעיקר, אלא דהנוף יש לו ענין בפ"ע, וכל עיקר הפלוגתא הוא רק אם העיקר בטל להנוף א"כ י"ל דבנ"ד אזלינן בתר הנוף, אלא דמ"מ אע"ג דלד' רש"י הי' נראה