עץ הדר יב

עץ

הדר

א) יסוד שורש מצות אתרוג, הכתוב בתורה: „ולקחתם לכם ביום הראשון פרי עץ הדר“ הוא עקרו מדברי תורה, ופירושו מדברי סופרים שהוא דוקא מין אתרוג כדמתרגמינן „פירי אילנא אתרוגין“ וכ"מ לשון המד"ר (אמור פ' ל' י"ד) „פרי עץ הדר מי יאמר שהוא אתרוג וכו' ומי פירש להם לישראל על ד' מינים הללו שהם אתרוג וכו' חכמים“. ובענין המורכבים מאתרוג ולימון רובם ככולם מרבותינו הפוסקים פוסלים אותם. וטעמים רבים נאמרו בזה, וראש המדברים בין פוסקי הלכות שכ' לפוסלן מן התורה הוא הלבוש: אמנם על יסודו בפסול המורכב, מפני שנעבדה בו עבירה, אפי' אם הורכב ע"י בן נח מפני שהם מצווים על הרכבת האילן, לפו"ר יש לפקפק, ע"פ מה שיש להעיר בכלל במצות הנהוגות בב"נ, שמ"מ להלכותיהן בפרט אין להשוותן לישראל. וכמו שיעורים שלא נתנו לב"נ, כרמב"ם (פ"ט דמלכים ה"י). ונראה שאצל ב"נ הפרטים הולכים יותר מצד הטבע, ואצל ישראל הנם מוגבלים מצד קדושת ד"ת. ויש ע"ז כמה הוכחות, למשל: עריות האסורים לישראל ולב"נ, בישראל קרובי אב אסורים כקרובי האם, ולענין כמה דברים דייקינן למשפחותם לבית אבותם שדוקא משפחת אב קרויה משפחה (כבכורות מ"ז וב"ב ק"ט ק"י) עיי"ש, ואצל ב"נ העיקר משפחת אם, כדמ' בגמ' (סנהדרין נ"ח ב') ומשו"ה גם גר שהורתו שלא בקדושה ולידתו בקדושה יש לו שאר האם ואין לו שאר האב, ועי' רמב"ם (פ"ט ה"ה דמלכים) והיינו שאמו היא יותר מצד הטבע מאביו, כתו"כ (פ' אמור) אמו ידועה ואביו חזקה. ועיי' ח"א מוהרש"א (סוטה מ"ג א' ד"ה כל). וכן באבר מן החי אצל ישראל בשחיטה תלייא מלתא, ואצל ב"נ מפרכסת נמי אסורה, עיי' חולין (ל"ג א' וק"ב א' תוס' ד"ה אלא). והיינו שאצל ישראל הגבילה התורה הענין בין איסור להיתר, ואצל ב"נ ההגבלה תלויה בטבע. וה"נ כתב במנ"ח מצוה כ"ה סק"ה ומצוה ק"ל סק"ה) ותשובות חת"ס יו"ד (סי' שי"ז). ומה שהקשה ע"ז בח"ס (שם) בשם תשובה מאהבה מסוגי' דנזיר (ס"ב א') דמשמע דשייך דין מופלא סמוך לאיש בב"נ, א"כ משמע שי"ל שיעורים הללו כישראל, לע"ד ל"ק די"ל שבתי דינים שלהם יכולים לקבוע זמן כללי לגדלות בכל הענינים לפי ראות עיניהם, ועיי' מש"כ לקמן (אות ד') די"ל דענינים כלליים הצריכים הגבלה בהכרח ע"פ חכמים נוהגים אצלם ע"פ הכרעת חכמיהם מטעם דינים שנצטוו שהוא לד' הרמב"ם העמדת שופטים וכמו שיתבאר לקמן בס"ד. וקודם לזה צריך ליתן שיעור לנדרים ע"פ אותו הערך של הקדמת זמן שנה שקודם גדלות דידן, או אפילו נאמר שגדלות שלהם היינו כשיעור מילוי השנים, מ"מ למדנו שקודם מעט לשיעור זה שייך הוא בנדרים, אם נאמר דמרבינן ג"כ למופלא סל"א, אבל לעולם בשיעורים שלהם דיינינן להו. ומש"כ חת"ס (שם) דכיון שנתרב מאיש איש הוי בכלל דון מינה ומינה