עץ הדר יג

למ"ד הכי (בשבועות ל"א ב' ועוד כ"מ), לעד"נ דלא מצינו דון מו"מ כ"א במה שמפורש בתורה, ולא מה שהוא מהלכה למ"מ, דלד' הרמב"ם חשוב הוא בכלל ד"ס, כמבואר בשרשיו לספר המצות (שורש ב'). וכל הדברים הנ"ל הם לענין גדלות, דאצל ישראל תלוי בזמנים, שהיא הגבלת התורה, ואצל ב"נ תלוי בפלגות ראובן, דהיינו לראות אם הוא בן דעת. וכ"כ בת' בנין ציון (קמ"א לענין שבת), דשיעור המלאכות לענין ב"נ ששבת אינם דומים לענין המלאכות דישראל, כי בישראל תלוי בשיעור תורה, ואצל ב"נ תלוי במה שהוא לפי הנהוג טורח והעדר שביתה. ולפ"ז י"ל דהפרטים של כלאים שיש בהם הרבה גדרים, אף אם נאמר שאתרוג ולימון אינם מין אחד אצל ישראל מפני שאינו כ"כ דומה בטעם ועלין ומראה, מ"מ י"ל דאצל ב"נ תלוי לפי ההסכמה שע"פ חכמיהם מה נקרא אצל בני אדם מין אחד ומה שני מינים, דלא מסתבר כלל שתחייב התורה לב"נ שילכו לדרוש בפרטי מצות שלהם אחרי קבלת חכמים שבישראל, [ועיי' פ"ט דמלכים (הי"א) דמעמידין ג"כ שופטים מהם להלכותיהם] ומשו"ה נמי לא נתנו שיעורים לב"נ כמו שכ"ל; וכיון שע"פ הסכמת חכמי האומות הלימונים והאתרוגים המה בני משפחה אי, י"ל דאע"פ שאצל ישראל האיסור עומד במקומו, מ"מ אצל ב"נ אין כאן איסור, ומה שהורכב ע"י אין זה דבר עבירה. ואפי' אם נאמר שיסוד זה הוא מסופק קצת, מ"מ הלא גם זה דב"נ מצווים על הרכבת אילן א"ז דבר ברור כ"כ, ושיטת תוס' (סנהדרין ס' ע"א ד"ה חוקים) נראה דהוי פשיטא להו דלדינא אינם מצווים. גם י"ל כיון דלפי ד' הרמב"ם (מלכים פ"י ה"ו) הוי רק מצד הקבלה י"ל דספק בהלמ"מ אזלי' לקולא, עיי' פמ"ג (שפ"ד סי' ק"י במחודשים סק"ה) ובינת אדם (בסוף שער הקבוע) בכללים שמס' מנח"י (סקט"ו). גם בעיקר הדין י"ל דבכל ספק אצל ב"נ אזלי' לקולא, לא מבעי לדעת הרמב"ם, דאליביה אזלי', ודאי ראוי למיזל לקולא, כיון דס"ל דספיקא דאורייתא הוי רק מדרבנן, ומנ"ל לחייב ב"נ בדרבנן, עיי' ש"ך יו"ד (סי' נ"ה סקי"א, וסי' ס"ב סק"ג), ואפי' למחמירים שם י"ל דזהו לענין מה שאנו מצווים על לפני עור הולך ע"פ מדה של ישראל לאסור ג"כ ספיקות, אבל הם מצד עצמם י"ל דאינם מוזהרים כלל, והרי מצינו שאסור להאכיל לקטנים אע"פ שאין אנחנו מצווים להפרישם כיבמות (קי"ד א') אע"ג דלגבייהו ליכא איסורא, וגדולה מזו מצינו (זבחים קט"ז ב') דאפי' במה שהוא מצוה לדידהו מ"מ משכח"ל דאסור לסייען (ועיי' תוס' שם ד"ה אסור), א"כ בכה"ג אזלי' בתר דידן, ומ"מ מצדם אנו חושבים הדבר להיתר ולמצוה. ואפי' לדברי הסוברים דמה"ת לחומרא, י"ל ג"כ דהיינו בכלל שיעורים והלכות שלא נתנו לב"נ. ולפ"ז אין היסוד הזה של הלבוש איתן כ"כ לענין הרכבה של אתרוג ולימון

ב) אלא דבאמת דברי הלבוש תמוהין בלא"ה, במה שהוצרך להקדים ההקדמה של איסור ב"נ בהרבעה שהרי אם באנו מכלל כל שתיעבתי לגבוה, עכ"פ הרי אין צריך כלל שיהי' אסור לב"נ, דאפילו אם נעשה דבר האיסור לישראל ע"י עכו"ם או קטן או אפי' מאליו בלי שום מעשה איסור ג"כ הוא בכלל כל שתיעבתי, כדמפ' רש"י (בחולין קי"ד ב') א"כ אפי' לא יהי' ב"נ מצווים על הרכבה, יהי'