עץ הדר קיד

לזמנה ניתן להאמר שהרי קי"ל דאחר החג בטלה הקדושה, שהרי אמרו (שבת שם) דאסור להסתפק מהם רק עד מוצאי יו"ט אחרון של חג, וה"ה בעצי סוכה, דרק כל שבעה אסורין (כסוכה ט' א') א"כ י"ל דלענין פסול מורכב לענין מצוה בשעת המצוה ממש מדמי' לה לקדשים, אבל לאסור הרכבה במינו, אלא שמחולק בהכשר המצוה, דא"ז בשעת המצוה, בכה"ג דמי לחולין, ולא מדמינן לשאר פסולי המוקדשין

מז) והנה אפי' אם יש פנים לומר דמיקרי כאן שינוי תכונה בדמיון נבילה בדבש, וכדמיון המוסק, שדברו בזה רבינו יונה והרא"ש הנ"ל, ובמור פליגי בי' ג"כ הרמב"ם והראב"ד (ה' כלי המקדש פ"א ה"ג) דס"ל להרמב"ם דמור האמור בשמן המשחה הוא הדם הצרור בחיה שבהודו הידועה לכל שמתבשמין בה בנ"א בכ"מ. והראב"ד כתב ע"ז בהשגה ואין דעתי מקבלת שיכניסו במעשה הדבש דם שום חיה בעולם, כש"כ דם הטמאה, ע"כ. ובכס"מ כתב שכאן שנשתנה מצורת דם ונעשה כעפר בעלמא והוא מריח ריח טוב למה יגרע ולשונו „שנעשה כעפר“, משמע שאינו ראוי כלל לאכילה, והוא תמוה, שהרי ממה שנחלקו בו הרז"ה הר' והרא"ש משמע דנקטו שהי' ראוי לאכילה, אלא דפליגי אם הוא מותר לאכילה, א"כ אמת הוא שנשתנה אבל לא נעשה עפר, כ"א כשנדחוק ונפרש לשונו ג"כ עפ"ד הר"ן (ע"ז פרק אין מעמידין שכתבתי לעיל אות מ"ד) שהכונה כיון שנשתנה ממהות למהות, הרי מוכרח הוא שיעשה בתחילה כעפר, דאין הויה חדשה מתכונה לתכונה כ"א ע"י הקדמה של ההעדר וכמש"כ

עכ"פ יש לדון שהשינוי שנשתנה האתרוג ע"י הלימון יועיל ג"כ לענין פסול העבירה, שהרי גם בנעבד אלל גבוה קי"ל יש שינוי בנעבד אצל גבוה (כע"ז מ"ו הנ"ל) ומטעם זה פסק הרמב"ם (הלכות ציצית פ"ה הלכה י"א) שהמשתחוה לבהמה צמרה פסול לציצית והמשתחוה לפשתן נטוע כשר לציצית, שהרי נשתנה, ורבינו הר"מ ז"ל לטעמי' אזיל בזה שכתב (הלכות סוכה פ"ה הלכה ד') שהיינו טעמא דפסולה הסוכה אם סככה בפשתי העץ וניפץ אותם מפני שנשתנית צורתו וכאילו אינו מגידול קרקע. והראב"ד (בהשגה שם) השיג עליו וכתב טעם אחר דלא חשיב לי' שינוי. עכ"פ הרמב"ם דחשיב לי שינוי הכשיר למצוה א"כ י"ל דה"ה נמי בענין דידן יהי' איזה צד קולא למצוה ע"י השינוי של האתרוג מיניקת הלימון. אלא דלכאורה הלא א"א כלל לומר כן דנהי דמהני שינוים אצל גבוה בפסול עבירה, היינו היכא שאין השינוי עצמותו של הפסול, כמו עבד ע"ז ואח"כ שינה כגון השתחוה לקמה ועשאה סולת, אבל בכלאים מאי נאמר שיוכשר בשביל שישתנה, הלא עצם השינוי הוא העבירה שהתורה אסרה להרכיב כלאים כדי שלא ישנה הנוף העליון את הפרי התחתון ע"י יניקתו, א"כ איך יהי' זה עצמו ההכשר, אלא דיש לדון עפ"ד ירושלמי (כלאים פ"ז) שהבאנו לעיל בענין אין מרכיבים זיתים ע"ג רכב של תמרה ופריך ע"ז מהא דאין זיתים מקבלים הרכבה, ומשני שהוא עתיד למתקן, כהא דר"ש ב"ר הוה משקה פריסתקיא חמרא מבשלה. למדנו מזה שיש לנו שלשה