עץ הדר קיב

לאכילה, (ועיין מה שכ' בט"ז או"ח סי' ר"ג סק"א בזה בשם ב"י, משהל"ק ותשובות הגאונים), והנה לענין כלאים מסתבר ודאי שדינו כדין אילן מאכל שיש לו דין כלאים על אילן סרק וכמשכ"ל (אות ז') וכמבואר בירושלמי (כלאים, פ"א ה"ז), ועפ"ז נראה דיהי' אסור להרכיב הדס באילן אחר, יהי' הדס המורכב ג"כ פסול מטעם עבירה כמו אתרוג המורכב אלא שלכאורה במינו דהיינו ביתר המינים של ארז יהי' מותר להרכיבו אע"פ שזה אילן מאכל וזה אילן סרק, שהרי מותר להרכיב אילן ע"ג אילן סרק ממינו, (כמבואר בירושלמי סוטה פ' משוח מלחמה הנ"ל), ועפ"ז נולד לנו פירוש חדש בדברי הירושלמי הנ"ל שאפשר לומר אילן מאכל באילן סרק ממינו ממש דהיינו כמו ארזים והדס שזה עושה פירות וזה אינו עושה, א"כ זהו מאכל וזהו סרק, ובמקום שאנו יודעים בבירור ע"פ הקבלה שהם מין אחד א"צ לדמיון סימנים (כמבואר ברמב"ם כלאים פ"ג ה"ב), וזה א"א לומר דאילן סרק ממינו הכונה הוא כמו שיש למשל תפוח גינה ותפוח-יער דקרו לי' לפעמים אילן סרק (עיין ט"ז או"ח הנ"ל) דהרי שם בירושלמי מקשה ע"ז נוטע בתחילה הוא, וזה שייך רק אז כשאילן הסרק אינו עושה פירות כלל הוא נוטע בתחילה ע"י הרכבתו באילן מאכל, אבל אם גם האילן סרק עושה פירות, איך יחשב עי"ז נוטע בתחילה יותר ממרכיב בשאר אילן מאכל, אבל בכה"ג דהדס וארז שפיר משכחת לן. וכמו שבארז אע"ג דהוא מינה דהדס אינו מקיים המצוה ה"נ י"ל בלימון אע"פ שאינו מקיים המצוה מ"מ מינו הוי לענין דבטל בשורש כמו ילדה בזקנה אליבא דכו"ע, אפילו אם נאמר לחדש דל"ב במין באשא"מ

אבל נראה לע"ד לומר עוד כיון שמדמינן הרכבת אילן לכלאי בהמה, וגבי כלאי בהמה הרי מצינו שיש קפידא כמו בין מין בשאינו מינו מצד הטבע גם בטמאה עם טהורה, ולד' הרמב"ם (כלאים פ"ט ה"ז) דכלאים דהנהגה אינו אסור מה"ת כ"א טמאה עם טהורה דוקא, אלמא דענין החלוק שמצד דיני התורה הוא יסוד גדול בכלאים ושיטתו הוא (בהלכה א' שם), דשור פסולי המוקדשין מפני שהוא מעורב חולין וקדשים דיני כשני מיני בהמה א"כ י"ל דה"ה מין הכשר למצוה עם מין שאינו כשר למצוה הוי כלאים, ומסתבר לומר דהדם שוטה מ"מ כיון דהוא ממש הדם ראוי הוא לפעמים שיצמיח ג"כ הענין כדת ומקרי ראוי למצוה, כה"ג דחשיב סיב ועיקרא דדיקלא מינא דלולב (שם ל"ו ב'), אבל עם מין אחר שאינו כלל מסוג ראוי למצוה אע"ג דהוא מינו דהדם י"ל דהוי כלאים, ולפ"ז י"ל דה"ה אתרוג ולימון אפי' אם נאמר דלענין כלאים מצד הדין הי' ראוי לחשבם למין אחד מפני שאין הטבע שלהם מחולק, וע"פ סברת השינוי שכתבנו אין לומר בהם. אבל מ"מ י"ל דכלאים הוי, ונפ"מ שנמצא אפי' לפי סברא זו שכתבנו שלא יהי' בהם הקולא דשינוי, מ"מ הפסול שלדעת הלבוש מצד עבירה יהיה בהם, אלא שי"ל דהאי מין כלאים כיון שהוא מפי הקבלה כמו שכתב