עץ הדר קי

ואינו שייך לענינים אחרים וקצת יש להעיר דאם נאמר דאמרי' לא יהא טפל חמור מן העיקר אפי' בדאיכא טעמא, וכהא דכתבנו לעיל (אות י"א וכ"א) מסוגיא דזבחים, א"כ אם הי' כתוב חמץ לא הייתי מחמיר בשאור יותר, דהא דבר הלמד נחשב טפל לגבי המלמד, כהא דחטאת ועולה (שם) אך כבר כתבנו לעיל דבאמת א"צ לומר דפליגי בעיקר הסברא, וכולי עלמא מודו דאי איכא טעם ברור דאמרי' ג"כ דאפשר שיהי' טפל חמור מן העיקר וכאן אין אנו צריכים לכ"ז, די"ל דלכתוב שאור ולא בעי חמץ קשיא אליבא דכו"ע, דאז הייתי מקיל בחמץ כפי הצורך, והצריכותא שלאידך גיסא דלכתוב חמץ ולא ליבעי שאור, י"ל דאתיא כר"י דאיהו ודאי ס"ל דכל היכי דאיכא טעמא אפשר שיהי' טפל חמור מן העיקר. (וכמבואר בסוגיא דזבחים שם

) מה) מיהו יש מקום לומר דאפי' נאמר דסברת הר"י הוא משום שהמציאות הראשונה בטלה ע"י הפסול, דה"נ מועיל הדבר לענין נידון דידן, די"ל דדוקא כשכח הלימון ביניקתו עומד בעינו אז שייך שהוא מעורב באתרוג ומחריב ביה. אבל כיון שנאמר שנשתנה מתכונתו ע"י כח האתרוג שגובר עליו ומהפכו לטבעו א"כ הרי יצאה הינקה של הלימון מתכונה לתכונה, וי"ל שגם בה הי' הענין של כד גדיל מסרח, והי' העדר קודם להוי'. וכיון שפקע כבר שם לימון והוה עפרא בעלמא שוב ראוי הוא שיחול הוא גם על החלק הזה שם אתרוג לגמרי והוי ממש כדבש. אלא שגם זה בטל עם מה שכתבנו למעלה שיסוד סברת ר"י לא נתנה להאמר כ"א במקום שלא נשאר שום רושם מכח האיסור ע"י שינוי התכונה, אבל כאן כח הלימון קיים וניכר ע"י השינוי שפ גל על האתרוג

והנה יש לחדש עוד, די"ל דבאמת מצד הטבע האתרוג עם הלימון הוי מין במינו, ומ"מ יהי' אסור מפני שארי הטעמים שהם מספיקים לאסור חוץ מטעמו של הלבוש, שהוא מטעם עבירה, כ"א מפני מה שאין שמו עליו ואינו אתרוג כלל, כי אזלי בתר עקרו, וככל הטעמים שכתבנו ועפ"ז יבטל לנו ג"כ הצירוף של דעת הר"י חוץ ממה שכתבתי בזה לעיל אות כ"א משום שעפ"ז אין כאן שינוי צביון כלל, וכהא דכתב הר"ן (נדרים נ"ב הנ"ל) דבמין במינו מתחזק אחד וי"י חבירו ולא שייך כאן שום קלקול וקאים בעינו ענין הלימון ומחריב באתרוג, ואע"ג דלעיל כתבתי שאע"פ שאינם כלאים מ"מ הם שני מינים, ומה שאינם כלאים הוא מפני הדמיון הנמצא ביניהם בחיצוניות כד' הרמב"ם (פ"ג דכלאים) ולמצוה פסול הלימון משום דהוא מין אחר, זהו לרווחא דמילתא אבל באמת אפי' אם היינו אומרים דהלימון עם האתרוג הוא מין אחד. מ"מ כיון שקבלנו מרבותינו שבאתרוג יוצאים אנו יד"ח מצוה ולא בשארי מינים, בזה דיה הקבלה לפסול אפי' פרטי מינים אחרים שיש בזה המין עצמו, וכמש"כ הרמב"ם בהקדמת פירוש המשנה) דעיקר הענין הוא מה שקבלנו שמצות פרי עץ הדר הוא האתרוג, ולא שסמכנו על הורשות של הסימנים, א"כ א"א לומר שיש מצוה כ"א בזה שקבלנו דמתקרי אתרוג. וכ"כ גם הרשב"א בחידושיו (סוכה ל"ה א') ד"ה גמ' ת"ר פרי עץ הדר, עץ שטעם עצו