עץ הדר קז

צורה מיוחדת כיון דחזינן סברת הש"ס דבכל מקום יש קפידא כזאת, אבל באמת הדבר תמוה מאד, איך אפשר לתלות בכאן יסודם של ד' הר"י, הלא כל המשא ומתן של הש"ס אינו כ"א לענין כרת ומלקות, אבל כיון שלמדנו מהטמאים לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן, וכן כה"ג בסוגיא דבכורות הנ"ל, וכאן בחולין הרי מסיק להו ג"כ בכלל המשתנים, א"כ שמעינן עכ"פ דאיסורא איכא אפי' בשינוי צורה. א"כ אין לתלות ע"ז כלל שום היתר, כ"א לענין לפטור ממלקות, ולהכניס בכלל איסור עשה דהטמאים, ע"כ צריכין אנחנו למה שכתבנו, דהכא עיקר טעמא דהר"י הוא משום דכבר נפסד האיסור הראשון ע"י פסולו שהוא הכרח בכל שינוי עצמי מצורה לצורה תכונית אחרת, ודמי ממש לאפרוח שנולד מביצת טריפה, אלא די"ל שאינו דומה לו ממש במה דהוי עפרא ממש, אבל לכה"פ לומר דבטל הי' שעה אחת מאכילת אדם ודאי מסתבר. וי"ל אפי' אם יש לנו ספק בזה הרי חזקת איסור אין כאן, כיון שנעשה על הדבר צורה אחרת ודאי ריעותא כזאת מבטל החזקה, כה"ג דזריקת קדושין שכתבנו לעיל (אות י"ד) בשם תוס' ומוהרי"ט ופנ"י, ואדרבא יש להדבש חזקה של היתר, וחזקת איסור דנבילה כבר נולד בה ריעותא, ובפרט די"ל כיון דעכ"פ יצאה מחזקת לאו שהיתה בה בתחילה, ועכשיו כיון שנשתנה אין עלי' כ"א איסור של היוצא מן הטמא, י"ל דעל איסור זה לא הי' לה חזקה שהרי מיד שנשתנה אנו מסופקים שמא נפסלה ברגע השינוי מאכילת אדם, וי"ל דתלוי בזה אם מחזיקים מאיסור לאיסור, דפליגי בה רש"י ותוס' (עיין ביצה כ"ה א' תוס' ד"ה בחזקת) וי"ל דסברת רש"י היא, דיותר ניחא לי' לומר דמחזיקין מאיסור אבר מן החי לאיסור נבילה, דתרוייהו בני חומר אחד, איסור לאו משנאמר דמחזיקין איסור שאינה זבוחה שהי' בה בתחילה יחד עם איסור אמ"ה, וי"ל דהריעותא שלקחה איסור אמ"ה, שבידה הי' אפשר ג"כ לתקן איסור שא"ז חשוב ריעותא גם לאיסור זה, וה"נ י"ל דלד' רש"י אין כאן חזקה דאיסור יוצא, כיון שע"י השינוי מברייתן בטל איסור הלאו, וי"ל דהכא גרע, דשם הי' קיים איסור שא"ז כשהי' איסור אמ"ה נוהג, וי"ל דלא תליין הא בהא כ"כ. אבל איסור יוצא י"ל דכ"ז שהנבילה היא בעין אין שם איסור זה כלל; כללו של דבר י"ל דכאן בין אליבא דרש"י בין אליבא דתוס' ליכא חז"א אליבא דרש"י דס"ל מחזיקין, י"ל דהוא דוקא כשאין אנו באים ע"כ לומר שהאיסור החדש מוכרח הוא לירד מחזקת חומר הקדום. דכה"ג כיון דע"כ אנו יורדים מחזקת חומר האיסור, י"ל דבטלה חז"א לגמרי, ואליבא דתוס' הרי פשוט הוא דשם הי' אי' א"ז נוהג בחיים, וכאן ל"מ דינהוג שם איסור יוצא בנבילה גופא, אלא דיש ג"כ סברא להיפוך דשם איסור א"ז אינו נכלל באיסור אמ"ה כמו בכלל מאתים מנה. אבל איסור יוצא י"ל שהוא חלק מאיסור נבילה, אלא שכ"ז שלא נעקר איסור הלאו לא הי' ניכר זה האיסור, ועכשיו נתגלה ע"י מה שנוטל חלק מחומר הלאו נשאר הוא ממילא במקומו

מד) ומה שכתב הגאון מקו"ח עוד