עץ הדר קו

השותה, ע"פ דברי הרשב"א, בחידושיו שדוקא בדבר שדרכו בשתי' אמרי' שתי' בכלל אכילה, אבל בדבר שאין דרכו בכך בעינן דוקא דרך ברייתו, והנה לכאורה זה סותר לראי' הקודמת מקלי, שהרי לחם דרכו בכך, ולפ"ז אין זה חשוב שינוי. וע"כ צריכין אנו לבא לסברא שכתבתי דהתם שאני דהקפידה תורה על צורה מיוחדת, ומשו"ה כל שינוי צורה הי' מונע את האיסור אפי' שינוי שדרכו בכך

והנה באמת אין ביסודם של דברי הרשב"א, חידוש יותר מהאמור בתוס' (חולין שם, ד"ה לרבותא. שגם הם הקשו קושיא זו מהא דשתי' בכלל אכילה (כשבועות כ"ב ב') ותרצו דהתם במידי דשתי' והני במידי דבר אכילה דממחי לי' ושתי, אלא שהרשב"א הוסיף אלה התיבות דבעינן דרך ברייתן. ולכאורה לא הי' בזה כראי להניח ד' תוס' במקומם, אך באמת צדקו בזה דברי הגאון ז"ל, אלא שדבריו סתומים יותר מדאי, שהענין תלוי באשלי רברבי, שהרי עיקר הראי' מסוגיא דחולין, יש לדחות לגמרי בפשיטות, די"ל דבאמת לא בעינן כלל דוקא כברייתו, וכל איסורין שבתורה אסורין באיזה צורה שהם אלא במקום שבתורה כתוב אכילה דמשמע דוקא אכילה ולא שתי' ולא הייתי מחייב כלל בשתי' כ"א מריבויא דשבועות דילפי' מינה דשתי' בכלל לאכילה, א"כ אין לנו ללמוד אלא מהתם דוקא בדבר העומד לשתי', אבל לדון משינוי דשתי' שיוצא בזה מכלל הלשון שאמרה תורה על שינויים אין לנו ללמוד מכאן כלל. ובאמת סברא זו היא פלוגתא דרבוותא (בתוס' ע"ב שם ד"ה הכא) דבתחילה הוה פשיטא להו לתוס' דעיקר טעמא דה"א לפטור במשקין הוא משום דכתיב אכילה, אבל במקום דלא כתיב אכילה פשיטא להו דאין חילוק כלל בין אוכל לממחה, וא"צ כלל כברייתו, אלא דהוה קשיא להו מכלאים דלא כתיב בהו אכילה, וע"ז כתבו וצ"ל דאכלאים בעי, דאע"ג דלא כתיב בהו אכילה סברא הוא דלא אסרה תורה אלא כשהאיסור בעין. ולעיל דפריך אלא חלב אכילה כתיבה בי' בלא"ה הוי מצי למפריך, אלא כיון דכתיב בהו אכילה בהדיא פריך מיני'. והר' שמואל הי' אומר, דגבי חלב שהמחהו אי לא הוה כתיב בי' אכילה הוה מחייבין כיון שהוא גוף החלב וכן החמץ אלא שנימוח, אבל המשקה היוצא מכלאים אע"ג דלא כתיב בי' אכילה כמאן דכתיב דמי, שאין זה גוף הפרי, ע"כ. הרי דלדעת התוס' עצמם אפי' היכא דלא כתיב אכילה ג"כ בעינן דוקא כברייתו ואין עיקר הטעם משום שתי' בכלל אכילה, א"כ יש ללמוד מכאן כל שינוי צורה. ונראה שזה הוא דעת הרשב"א שדייק לשון כברייתן, יותר על דברי תוס' דלעיל, שלא עסקו כ"א בלשון אכילה או שתי', שדבריהם יכולים להיות נוטים ג"כ לדעת הר' שמואל. ושפיר עביד הגאון מקור חיים שהביא ראייתו מד' הרשב"א בחידושיו, ולא מד' התוס' במקומו

ולפ"ז אפשר לקיים דברי הגאון הנ"ל דסמכם לדברי ר"י על יסוד סוגיא דכריתות ודחולין, עפ"ד התוס' שהענין אינו תלוי דוקא בלשון שתי' ואכילה אלא בצורה של האיסור כמו שהוא. ועפ"ז אין אנו נזקקים לחלק ג"כ בכריתות ע"פ סבר שכתבתי, משום דהקפידה תורה על