עץ הדר קה

שאינו ראוי למצוה, שהרי ענין של איסור שייך בו הפקעה ע"י קלקול, אבל מצוה הוא קנין הצריך דוקא לגדרי התורה, וקלקולו אינו מועיל ע"ז מאומה, ע"כ לא שייך כלל כאן סברא דבתר השתא אזלי' אפי' לדעת הר"י

אלא דבאמת אין זה שום סמך שדברי רבינו יונה שייכים לכה"פ בצורה של היתר המתהוה מאיסור שאין בתוך התכונה של ההיתר שום עירוב מתכונת האיסור כלל, כמו המוסק שאין בו שום ענין של דם, והדבש שאין בו שום ענין של מהות הנבילה. אבל באתרוג המורכב הוא להיפוך שעינינו רואות שהכרת פני ענתה בו שהמהות של הלימון ניכר עליו הרבה, אלא שא"א כ"כ לברר הסימנים מפני שמשתנים המינים ע"י העבודה, כד' הרמב"ם (המובא לעיל אות ח'), ואין אנו בקיאים לבדוק כ"כ, אבל בשו"א א"א להחליט שאין בו שום היכר מהתערובות של האיסור, וכה"ג ודאי הי' אסור בתערובות איסורים כה"ג דר"י ג"כ, (ועיין מה שכ' בפ"ת יו"ד סי' פ"א סק"י בשם תשובת חינוך ב"י בענין דם הנמצא בחלב הבהמה

) עכ"פ הרוחנו לישב ד' הר"י מהשגת מג"א הנ"ל, דמה שהקשה מהא דבעינן טעמא, (בתמורה שם) להתיר אפרוח שנולד מביצת טריפה משום דכל כמה דלא מסרח לא גביל, ואי אזלי' בתר השתא ל"ל האי טעמא, הרי כתבנו שזהו עצמו עיקר טעמא, דמשום הכי אזלי' בתר השתא, ומש"כ דבדבם מאי א"ל הרי האי כללא דצריך קלקול והעדר קודם הוי' הוא בכל עניני שינוי תכונות עצמיות, בין מטוב לרע או מרע לטוב או מטוב לטוב [וכמש"כ בסדור שער השמים להשל"ה בפירוש לשיר יגדל בעיקר הג' בשם יונת אלם עיי"ש, ועיין פרדס (פ"א משער המציאות) ומסתייע הדבר מהא דשבת (קנ"ב ב') והכתיב כי עפר אתה ואל עפר תשוב, ההוא שעה אחת לפני תחה"מ]

מג) ומה שכתב הגאון מקור חיים (סי' תס"ז סק"ד) לישב דברי הר"י מקושית מג"א, והעלה דיסודו של ר"י הוא מדברי הש"ס כריתות ה' א') מהא דלחם וקלי וכרמל לא תאכל, ואמרי' דאי כתב רחמנא קלי לא אתי לחם מיניה שכן נשתנה, ש"מ שבכל האיסורים צריך דוקא שיהי' כברייתו, ואם נשתנה אין בו איסורא. לע"ד אין משם ראי' די"ל בכל מקום שאסרה תורה איזה מין ולא פרטה צורתו המיוחדת באופן עשייתו ודאי אין כונת התורה על הצורה החיצונה של המין כ"א על התוכן שלו, ואיזה צורה שילבישו אותו בחיצוניותו, י"ל דאינו מעלה ואינו מוריד, אבל כאן בחדש כיון שהקפידה תורה לפרש צורה מעשית מיוחדת ודאי הייתי אומר דדוקא ע"ז הצורה הקפידה תורה לאסור ולא צורה אחרת. ובאמת אפי' טעמא דנשתנה הי' כאן למותר אלא דהייתי יכול לומר דנלמד במה מצינו מזאת הצורה של האיסור גם לחייב בצורה אחרת, ע"כ אומר הש"ס שיש כאן פרכא שכן נשתנה. אבל במקום שאמרה תורה את האיסור על שם המין כפי טבעו שפיר י"ל דשינוי אינו מעלה ומוריד ע"כ א"א לומר שיהי' זה טעמו של הר"י. ומה שהביא הגאון הנ"ל מסוגיא דחולין (ק"ך א') לענין המחה את החלב וגמעו דבעינן רבוי נפש לרבות את