עץ הדר קד

רבינו יונה (המובא ברא"ש פ' כיצד מברכין מ"ג א', סי' ל"ה) גבי מוסק דס"ל שהוא מותר באכילה, אע"ג שהיא נעשה מדם החיה מ"מ כיון שנשתנה לצורה אחרת בתר השתא אזלי', וכדהתיר ג"כ נבלה שנותנים בדבש אם רק מתהפכת לתכונת הדבש לגמרי. והנה לפ"ד זו אולי יש לדון שכיון שהיחור מוציא תואר אתרוג, י"ל דבתר השתא אזלי', ואפי' המיץ של הלימון שינק מעקרו נתהפך בקרבו לתכונה של אתרוג והוי כולו אתרוג, ואע"פ שאין לסמוך ע"ז להקל, שהרי באמת הרא"ש חולק על רבינו יונה בין במוסק בין בדבש, וכתב שראיתו צריכה ראי', מ"מ הי' זה איזה סמך עכ"פ לדעת המקילין אמנם נראה דיסוד דעת רבינו יונה, שמג"א (סי' רט"ז ס"ק ג') הקשה עליו מסוגיא דבכורות (וי"ו ב') דחלב בהמה טהורה חידוש הוא מטעם דם נעכר ונעשה חלב, ואמאי לא ניזול בתר השתא. ונראה דבאמת עיקר טעמו של הר"י הוא משום שכל דבר שמתחדש מצורה לצורה צריך לעבור עליו איזה קלקול, דוגמת „כד גביל מסרח“ (תמורה ל"א שהביא מג"א שם וי"ל דאע"ג דלא ברור לן שיהי' בכ"ד ההפסד כמו עפרו ממש מ"מ קרוב הדבר שע"י התסיסה והשינוי ברגע השינוי קודם ההויה החדשה נפסל לכה"פ מאכילת אדם והוי נבלה שאינה ראוי לגר, ומשו"ה אפי' כשנעשה אח"כ צורה חדשה אין איסור חל כבר ע"ז כיון שפקע איסורא קמא. והנה שם בבכורות אמרי' דהאי טעמא דהחידוש הוא משום דם זהו אליבא דמ"ד דם נעכר ונעשה חלב, והוא ר' מאיר דס"ל הכי (נדה ט' א') ור"מ הא ס"ל (ע"ז ס"ח א') דקרא דלגר אשר בשעריך דגמרי' מני' דנבילה שאינה ראוי' לגר אינה קרוי' נבלה, זהו למיעוטי סרוחה דמעיקרא, אבל כל שהיתה פ"א ראוי' שוב קרוי' נבלה אפי' אינה ראוי' לגר, י"ל דלדידי' שפיר הוי חידוש התירא דחלב מטעם ד"נ ונעשה חלב ואין לומר אזלי' בתר השתא, דזה שייך רק לומר היכא שהאיסור נפקע איזה פעם ע"י הקלקול שנתהוה בו כדי להוות צורה חדשה, אבל כיון דס"ל דאפי' אינה ראוי לגר ג"כ קרוי' נבלה כ"ז דלא הוי סרוחה מעיקרא, א"כ הקלקול אינו מפקיע את האיסור, ולומר שנעשה עפרא ממש אין לנו ראי' כמש"כ מג"א ע"כ לדידן דס"ל דל"ב סרוחה מעיקרא ונבילה שאינה ראוי' לגר אינה קרוי' נבילה וכל שנפסלה מאכילת אדם פקע אסורה, שפיר אית לנו להתיר מוסק וכן דבש שהפכה את הנבלה לתכונה שלה, ולפ"ז אין שייכות לענין דברי רבינו יונה כ"א דבר איסור התלוי במידי דאכילה שי"ל שפקע איסור העבר ע"י הקלקול, אבל כאן שאנו מדברים בענין הכשר מצוה ופיסולה, דהפיסול שיש בלימון למצוה אינו תלוי כלל באכילה, לבד מה שביארנו דבריו שכאן השינוי שנעשה מתכונת הלימון לתכונת האתרוג איננו יותר מחודש מעצם השינוי שנעשה ע"י הצמיחה מלח שביניקת האילן להתהוות הפרי ולא שייך כאן קלקול מיוחד דומיא דמוסק ודבש בפעולתו על הנבילה חוץ מזה אפי' הי' כאן קלקול של אכילה משו"ה לא יצא מידי פסולו,