עץ הדר קב

הש"ס בין אם הם דנים כדיננו או לא, ש"מ דמשום איסור אחזוקי ידי ע"ע מ"מ מותר להציל מידם, א"כ ה"נ אין ראי' ממה שמותר לומר לנכרי כך דינכם לישראל דזה נמי חשוב כמציל מידם. אמנם יש לדון דרק לפי המסקנא דאמר דמיירי בהפקעת הלואתו, וכיון דמלוה להוצאה ניתנה נחשב שהמעות כבר של ישראל, ומה שיוציא הנכרי ממנו לפ"ז יהי' נחשב כהיזק, וכפי' רש"י גבי המקדש במלוה, ד"ה אינה מקודשת (קדושין וי"ו ב') שכתב: ומלוה להוצאה נתנה וכבר הן שלה, אבל לפי מה דס"ד דמיירי אליבא דמ"ד גזל נכרי מותר, א"כ מיירי אפי' להוציא מידו, וכה"ג דלא אתי לידו חשיב כמציאה, וא"ז בכלל מציל מידם, ולא מצינו שיתירו אפי' איסור קל, בשביל מציאה וכה"ג דשבת (קנ"ג) בענין מי שהחשיך לו בדרך, ודוקא כיסו אבל מציאה לא, ואפילו לפי מה דבעי אח"כ במציאה ג"כ, והיינו במציאה הבאה לידו, די"ל דככיסו דמי, אבל מציאה שלא באה לידו כה"ג בנ"ד לא

עכ"פ לדעת רמב"ן הי' מקום לומר דמשו"ה מותר לומר כך דיננו משום דצריך לדון כך באמת, אבל יקשה מכך דינכם, דאם נאמר בפרטי דינים שלהם אסור להם לדון הוי גזל, אלא די"ל דהרמב"ן ס"ל כפשטא דגמ' דברייתא זו אתיא דוקא אליבא דמ"ד גזל עכו"ם מותר ודלא כהלכתא, או בהפקעת הלואתו שמותרת לדברי רוב הפוסקים

מב) אמנם באמת י"ל דמעיקרא לא קשה מידי, די"ל דדינא הכי הוה דמתי מוכרע הדבר לדון בדינים שלהם דוקא אם שניהם נכרים, וגם אז אם רצו שניהם לדון ד"ת דנים (כד' הרמב"ם בהלכות מלכים הנ"ל), א"כ אינם מופקעים כלל מד"ת ע"י דיניהם, אלא תרווייהו אכשר בהו רחמנא, א"כ ודאי הדעת נותנת שראוי לעשות כן לתפוס את הענין לטובת ישראל תמיד, כיון שיש רשות לדון באיזה דרך שירצה מישך שייך בי' דיני ישראל. ע"כ במקום שאחד מהם ישראל יש שם באמת כח של שני הדינים, ונראה דהרמב"ם ס"ל דלא מרישא מדייק הש"ס (ב"ק שם) דס"ל גזל עכו"ם מותר, אלא מסיפא דאמר באין עליו בעקיפין, ומלשון רע"ק שאמר טעמא דקידוש השם על מה שאין באין עליו בעקיפין, אבל עיקר הדבר מה שמותר לצדד לטובת ישראל ע"פ שני הדינים לא קשיא כלל דדינא הכי הוא, וכן משמע מד' הרמב"ם (נזקי ממון פ"ח הלכה ה') דנקט טעמא דשור של ישראל שנגח שור של נכרי דפטור משום שהם אינם מחייבים את האדם על נזקי בהמתו ודנים להם כדיניהם, ושל עכו"ם שנגח שור של ישראל בין תם ובין מועד משלם נזק שלם קנס הוא לעכו"ם, לפי שאינם זהירים במצות ואינם מסלקין את הנזק ע"כ. ומדכתב בסיפא דקנס הוא וברישא כתב דנים כדיניהם משמע שזה שדנים כדיניהם לזכותו של ישראל דין גמור הוא ולא קנס, אלא דלפ"ז קשה מה שכתב הרמב"ם (שם) דבג"ת דנים לעולם בדיניהם, כיון דדינא הכי הוא י"ל דה"ה דהוא כך בג"ת, ואולי י"ל דכונת הרמב"ם הוא רק אם יתחייב ג"ת להוציא מידו ע"פ דיני ישראל נדון לו כדיניהם להחזיק בידו, וע"ז