עץ הדר קא

דחשיב דוחק לאוקמי בזמן שאין היובל נוהג דמעיקרא פריך אר"ל דאמר המוכר שדהו בזמן שהיובל נוהג מביא ואינו קורא, מהא דהקונה אילן וקרקעו, ומהא דהקונה שני אילנות, והוצרך לשנויי הכא במ"ע בזמן שאין היובל נוהג משמע הא בסתמא מוקמי' בזמן שהיובל נוהג, זה לא קשיא דודאי דין תורה קבוע צריכין אנו לישבו כפי הזמן היותר שלם דהיינו בזמן שהיובל נוהג, אבל תקנתא דרבנן ודאי מסתבר לאוקמי בזמן הקרוב יותר ובפרט דנחלקו שם ע"ז ר"מ ור"י ששים או שלשים, ומסתבר דבתקנה קדומה כ"כ שהיתה נוהגת עוד קודם התחלת גלות עשרת השבטים, אפי' אם נאמר שהיתה הולכת ונמשכת עד זמנם לא היה בה מקום כ"כ לחלוק עיין תוס' יומא פ' ב' ד"ה וחצי), גם בפשוטו ניחא דשם אם מיירי בזמן שהיובל נוהג, מ"מ גם בזמן שאין היובל נוהג מצי לאוקמי, א"כ ודאי מסתבר דכולל הכל, אבל בנידון דידן א"א לאוקמי כ"א בזמן הקדום שהיובל נוהג, כיון דאח"כ לא הי' גר תושב נוהג, אלא דבאמת ל"ק לפ"ד הראב"ד (בהשגה דפ"י דה' ע"ז הנ"ל), דבישיבת הארץ לא בעינן דוקא זמן שהיובל נוהג בג"ת, וכס"מ כתב לישב דגם הרמב"ם מודה בזה א"כ משכח"ל בג"ת, ובג"ת כבר כתב הרמב"ם (במלכים פ"י הנ"ל) שאין עושין כן, לומר לו כך דיננו, ע"כ פריך שפיר מי צאית, היינו עפ"ד תורה לא צאית. ולכאורה מסוגיא דבב"ק (הנ"ל) עצמה מוכרח הדבר שהשינוי שיש בדיניהם מדינינו הוא דין גמור לדידהו ומוכח לפ"ז דפרטי הדינים שלהם אינם שלנו, ומש"כ הרמב"ן כענין דיני ישראל, אין כונתו דמיון גמור וכמש"כ דא"א שאין דינם דין כלל איך יתכן שנאמר לו כך דינכם, והלא קא עבר בזה על לפני עור, שבזה מחזק הוא את ידיו להיות סובר שבאמת ראוי להם לדון כך, ובאמת אם נאמר דמצות הדינין שכתב הרמב"ן שהוא ג"כ פרטי דינים, היינו ממש כשל ישראל, א"כ הרי בזה שהוא עושה באופן משונה משל ישראל הוא מבטל מצות דינים, והרי זה כמושיט אבר מה"ח לב"נ. ואולי אפשר לומר דכיון שעכשיו אין המכשול נמצא לפניו רק שיש לחוש שעי"ז שאומר לו כך דינכם יתנהג כן הנכרי לבד מה שי"ל כיון דבלא"ה הגוים הולכים אחר דינם ואינם שומעים לשנותם לדיננו, א"כ אין זה כתרי עברי נהרא, דבכה"ג לא עבר על לפ"ע (כע"ז וי"ו ב') אע"ג דאיכא משום מחזיק ידי ע"ע דאיסור, יש גם בלא תרי עברי נהרא (כד' הר"ן בריש שבת) מ"מ י"ל דמשום מציל מידם מותר, כמו שמותר ללכת לדון ולערער עמהם ומעלה בערכאותיהם (כע"ז י"ג א') דאם הי' איסור במה שהם עושים שלא כתורה בפרטים בודאי הי' בכל ערכאות הגוים לבד איסור אויבנו פלילים, מצד לפניהם ולא לפני נכרים דאסור באגריאות של גוים אפי' דינם כדיני ישראל, שזהו דרך יוצא מהכלל אבל הלא דינם משונה מד"י ע"פ רוב ויש בזה לפ"ז ג"כ איסור לפ"ע דמבטלין בזה מצות דינים שלהם ומ"מ מותר בשביל להציל מידם, דל"ח