עץ הדר ק

עליו את זכותו, אלא שתמוהים הם לפ"ז דברי הרמב"ם (מלכים פ"י הלכה י"ב) שהביא ברייתא זו להלכה דאם אחד רוצה ואחד אינו רוצה לדון בד"י מזכין את ישראל איך שיהי' לו זכות בדיננו או בדיניהם, והרי הוא פסק דגזל עכו"ם אסור, ולפ"ז הוא דלא כהלכתא. ואפשר הי' לומר דבסוף, כדמוקי' בגמ' ב"ק (שם): כאן בגזילו כאן בהפקעת הלואתו, והפקעת הלואתו מותר, א מיירי שהזכות של ישראל יהי' בהפקעת הלואתו, אבל להרמב"ם לא יספיק גם זה שהרי הוא פוסק דהפקעת הלואתו נמי אסורה (כדמשמע מדבריו בה' גזילה הנ"ל הלכה ב', וכמו שפי' בכס"מ שם) א"כ ודאי לא הי' לו להביא הלכה זו, ועוד סוגיא דערכין לא מתישבא בזה, שהרי לכה"פ אם נאמר דבהפקעת הלואתו מותר לומר לו כך דיננו לזכות את ישראל, א"כ ק"ו שם בערכין דאפי' הפקעה אין כאן כ"א דיחוי מזמן לזמן מאוחר קצת, מה שהוא כשורה עפ"ד ישראל, איך לא נאמר לו כך דיננו, ונ"ל שהרמב"ם ס"ל דדוקא אם לא ימחה הנכרי ע"ז הפסק מותר לומר לו כך דיננו, דהיינו שאין בזה משום הטיית דין, אבל אם ימחה הנכרי ויאמר מפורש שרוצה דוקא שידונו אותו בדינו אסור לבא עליו בעקיפין, ואולי י"ל דזהו מה שסיים בברייתא זו (בב"ק הנ"ל) ואם לאו באים עליו בעקיפין היינו שאם לא ירצה לשמוט לזכותו של הישראל מצד דיננו באים עליו בעקיפין וכופים אותו ע"ז, ורע"ק אומר שלכפות ע"ז אסור מפני חילול השם, אבל אם אינו מוחה מותר לפסוק כך ואין בזה משום הטיית הדין, וע"ז פריך הגמ' דערכין (הנ"ל) כיון דאם לא צאית העכו"ם וימחה אסור לכוף אותו ע"ז ובסתם ודאי עכו"ם מקפיד ולא ירצה א"כ למה יתקנו חכמים תקנה כזאת שהיא מילתא דלא שכיחא כלל כיון דלא משכח"ל גובינא דיתומים כ"א בבע"ח עכו"ם, ואפשר לומר עוד דמסתמא מיירי מתני' בא"י, ובא"י אסור להושיב עכו"ם כ"א גר תושב שקיבל עליו שמירת שבע מצות ב"נ (כדעת הר"מ בפ"י מה' ע"ז הלכה וי"ו) והראב"ד שפקפק ע"ז בהשגה מ"מ נראה שרק בישיבת ארעי נשאר בפלוגתא, ובישיבת קבע מודה לו, ותקנה של חכמים לא יתקנו על דבר המזדמן רק ע"י ישיבת ארעי דהיא ג"כ מלתא דלא שכיחא, ואע"ג דאין גר תושב נוהג כ"א בזמן שהיובל נוהג, ולד' הרמב"ם בטלו יובלות משגלו שבט ראובן גד וחצי שבט מנשה (ה' שמיטה ויבל פ"י הלכה ח') וס"ל דבבית שני לא נהג יובל והא דמנו יובלות הוא רק לקדש שמיטין כמש"כ שם (פ"י הלכה ג') וכסוגיא דערכין (ל"ב ב') כר"נ ב"י, ועי' תוס' שם (ד"ה מנו). א"כ לפ"ד לא הי' במציאות גר תושב מזמן גלות ראובן וגד וחצי שבט מנשה שהוא בזמן קדום מאד שזה הי' בתחילת מרידתו של הושע בן אלה כדפי' רש"י בשם סדר עולם (בישעי' ח פסוק י"ג) וקשה מאד לומר שדין המשנה יהי' שנוי רק על הזמן הקדום ההוא, ואע"ג דכמה דינים עסוקים במשנה בזמן שהיובל נוהג ואפי' בסתם משניות וברייתות נראה מדברי הש"ס (גיטין מ"ח א'), בסוגיא דקנין פירות כקנין הגוף דמי