איתן האזרחי פה

היש מקילין דבריהם משום שהם אמרו והם אמרו הם אמרו לנהוג אבילות בשבת של ט"ב ומקודם לכן מצד המנהג והם אמרו לחפוף הראש בע"ש לכבוד שבת. ולא כן בנטילת צפרני שלא זכרו כן בגמרא ליטול בכל ע"ש וא"כ לא העמידו דבריה' היש מקילין במקום איסור. ועוד דלא דמי לחפיפת הרא"ש דא"א בשינוי כלל ולכך הקילו משא"כ נטילת צפרני' דאפשר בשנוי בידים או בשינים ולפיכך אסור ועוד הואלתי לדבר דבר בעתו. ואומר אני ענני איש אלהי אברהם ברוב חסדיו באמת וילמדני מ"ו מה שהביא בעל הש"ע בהג"ה סימ' תקנ"א בשם המנהגים בס"ז בסעודת מצוה כגון מילה או פדיון הבן וסיום מסכת וסעודת אירוסין אוכלין בשר: הלא הדברים האלו סותרים ברייתא ערוכה והוא בפ' החולץ קודם לזמן הזה פיר' רש"י מר"ח עד התענית העם ממעטין כו' במו"מ כו' הרי קתני ואין עושין סעודת אירוסין רק אירוס בלא סעודה ואיך כתב בעל הג"ה הגאון הרמ"א שאוכלין בשר בסעודת אירוסין הלא אפי' לחם צר ומים לחץ אסור שאין עושין סעודה כלל ועוד קשה בסעי' ב' כתב דאמרינן להלכה דאין עושין סעודת ארוסין קשיא הלכתא אהלכתא ובאמת בש"ע דין ז' כתב אחד מן המגיהין וז"ל ע"ל ס"ב שכתב דאין עושין סעודת ארוסין הרי בעל ההג"ה הרגיש בקושיא זו ופירוק אין מידו ואפשר על הרב הגאון רמ"א לא קשיא שאינו מדבר לפי היש מוסיפין מר"ח עד התענית אלא קאי אמוסיפין מי"ז בתמוז וכך משמע פשטא דלישנא שכתב בס"ט יש מוסיפין מר"ח עד התענית כו' ויש מי שאומר שהנוהגים שלא לאכול בשר בימים הנזכרים כו'. והוא כל מה שהזכיר דהיינו מי"ז בתמוז ודברי בעל הג"ה מורי' באצבע על מה שאמר שימים הנזכרים מותר לשתות יין להבדלה לצורך מצוה כתב נמי דין הדומה לזה שגם בימים הנזכרים אם עושין סעודת ארוסין דהיינו מי"ז בתמוז אוכלין בשר אבל לכשתמצ' לדברי בעל המנהגים שפירש בהדיא שאסור מר"ח עד התענית וצ"ע איך הוא סותר ברייתא ערוכה דלית מי שחולק עלי'. והנני מרחוק אפים אשתחוה אל מול הדום רגלי כסא כבודו ובאתי בקידת יצחק להשיב תשובה אל הרוצה בתשובה ובטוח אני בחסד של אברהם שיענה ויאמר לי אשיב ויענני כה ויעתר יצחק הנעקד תחת הר המורה העומד לשרת לכהן הגדול מאחיו כל הימים זעירא דמן תלמידיו המתאבק בעפר רגלו ויאמר מאן יהיב לי רגלי דפרזלא ונשמעינך בכל עת ובכל שעה דברי יצחק איש אוסטרייך

שאלה מט ספיר ויהלום אוצר בלוה. שר שלום לאהובי האלוף המופלא תהלות עושה פלא לשם ולתהלה ידיד נפשי כמו' יצחק יצ"ו הנה מרוב טרדות הזמן ואחר עד עתה להשיב מפני הכבוד מתוך אהבה רבה על מה שהקשה לשאול אם מותר ליטול צפרני ידיו בכלי בע"ש חזון כו'. דאסרינן כה"ג באבל כדאמרי רבי חייא ור' אשי ובגיסטרא הוא דאסור א"כ בט"ב נמי נימא ל"ש ואפילו בע"ש של חזון שהוא קודם ט"ב. שהרי הוא מדברים הנוהגים באבל ודבר הנוהג באבל אסור ג"כ בשבוע שחל בו ט"ב כדעת הרמב"ן וכל הפוסקים וזהו מדינא ומצד המנהג אפילו מר"ח אסור אלו הדברים הנוהגים באבל ואם כן לא גרע נטילת צפרנים בכלי דאסור גם באבל ומני' ג"כ כו' אעפ"י שהוא לצורך יום השבת שכן אסור הכיבוס והתספורת מצד המנהג וכו', ואפי' מר"ח ואפי' שהוא לצורך השבת עכ"ל והנה מעיקרא דדינא מה מכ"ת הניח יתד שלא תמוט לפי דבריו שכל דברים הנוהגים באבל אסור גם בשבת דחל בו ט"ב מכ"ש בט"ב אבל בגלגול מחילות זה אינו דהרי הטור כתב בי"ד סי' שפ"ד וז"ל אע"ג דבט"ב מותר לקרות באיוב ובקינות ובדברים הרעים שבירמיה באבל אסור כמו שהוא חמור מט"ב ג"כ בשאר דברים וכו'. וכ"כ רבינו בשם הרמב"ן שכתב בס' תורת האדם. וז"ל כיון דקתני לה בט"ב ולא קתני לה באבל ש"מ חמורים הם ימי אבל בכך מן ט"ב. כשם שהוא חמור לענין כפיית המטה ועטיפת הראש ועשיית המלאכה דקיל ט"ב בדברים הרבה לכך נדחה בזה דברי גם מה שרצה לדמות לאיסור כיבוס ותספורת דאסור וה"ה נטילת צפרנים. הגם כי יש להביא ראיה לדבריו מדתני בברייתא פרק ואלו מגלחין והביאו הטור בי"ד סי' ש"צ ז"ל כשם שאסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפרנים ע"כ ואם כן ש"מ שהם שוים. והנה לדידן דאסרינן לגלח מי"ז בתמוז אם כן ה"ה דאסור גם בנטילת צפרנים

אך הנני לבי אומר לי דאין משם ראיה דאדרבא יש לדקדק להיפך מדפליג בגמ' ר' יוסי אדברי ר"י ומתיר בנטילת צפרנים ולא דמי לתספורת. אם כן ש"מ דתספורת חמור טפי מנטילת צפרנים. אע"ג דהלכה כר' חייא בר' אשי דאוסר בגניסטרא מ"מ מדמצינו דפליג רבי יוסי וס"ל דלא דמי נטילת צפרנים לגילוח ש"מ דקיל יותר אף שהחמירו בט' באב דאסור לגלח כמו אבל היינו דנלמד משום דאמר רחמנא לבני אהרן ראשיכם אל תפרעו מכלל דכ"ע מיחייב וה"ה בט"ב נמי שהוא כאבל והעמידו הפוסקים לפי מנהגא אף מי"ז בתמוז משא"כ בנטילת צפרנים שאינו נלמוד מפסוק הקילו כיון שאינו מפורש לכן הבו דלא לוסף עליו יותר להחמיר עוד גם נטילת צפרנים ולכן לא מצינו בשום פוסק מראשונים גם מאחרונים שהזכירו דין איסור נטילת צפרנים מר"ח אב וכ"ש בין המצרים. וה"ט שגם באבל יש פלוגתא אם אבל אסור בגיסטרא כמ"ש התוספת בשם הערוך שהוא כלי מתוקן ליטול הצפרנים וכך שמו ז"ל בגיסטרא אסור משמע שהוא מתיר בין בתער ובין במספרים עכ"ל ולכן לא החמירו בנטילת, צפרנים אף מר"ח והלאה וכ"ש מי"ז בתמוז אך אין להביא ראיה שמותר דלא יהא כחפיפת הראש דמותר בחמין אם הוא רגיל בכך ולפ"ד מכ"ת הרי זה בא להתיר אף בנטילת צפרנים מכח קל וחומר אך לענ"ד יש חילוק ביניהם דבשלמא גבי חפיפת הראש אמרינן כיון שהוא רגיל יש סכנה אם לא יחפוף ראשו כמ"ש בנדרים דף פ' ע"ב ז"ל האי ערבבותא דרישא מייתי לידי עוירא ופי' רש"י ערבבותא עפרורית שמתכנס לאדם בראשו שאינו רוחץ מסמא עיניו ע"כ ולכן יש לנהוג גם בשבת חזון כיון שהוא רגיל כדי שלא יבא לידי סכנה משא"כ נטילת צפרנים שאינה סכנה לכן אין לדמות זה לזה

אך המכסה אני מאברהם את אשר מצאתי בשעה שהגהתי בב"י שלי ז"ל ומצאתי שמהרר"ש מלובלין פסק דנטילת צפרנים נוהגין להחמיר גם כן בימי הספירה. וכן בין המצרים נוהגין שלא לספר ול"ש ואין לחלק עכ"ל וכן מצאתי מהגאון ר"מ ואב"ד מו' אברהם אשכנזי ז"ל שמנהג כן בארץ אשכנז שלא ליטול הצפרנים בין המצרים ובאמת נער הייתי גם זקנתי ולא ראיתי נוהגין כן במדינתינו לא בימי הספירה ולא בין המצרים לכן המחמיר יחמיר והמקיל לא הפסיד בהיו' שכל האחרונים שהיו בזמנינו בדור ההוא לא הזכירו האיסור הנ"ל לכן בודאי גם הם נוהגין להתיר

ומ"ש עוד להעמיק שאלה דדברי רמ"א סותרין זה את זה בס' זה וגם הוא נגד הגמ' שאמרו ואין עושין סעודת אירוסין רק אירוס בלא סעודה. ואיך כתב בהג"ה להיפך. הן אמת יהגה חכי כי זה כבר כתבתי בהגהתי בש"ע ומה שמכ"ת רוצה לחלק שדברי רמ"א הם כתובים על מה שכ' לעיל קודם ר"ח היינו שקאי על יש מוסיפין מי"ז בתמוז וכו'. הן אמת את הלחץ זו הדחק חדא ששאר דברים שהזכיר רמ"א כגון מילה ופדיון הבן וכו' קאי ודאי מראש חודש ואילך שבא להשמיענו החידוש שאוכלין בשר ושותין יין כל השייכים לסעוד' בלי צמצום כלל ויצא מן הכלל מ"ש. ובסעודת אירוסין שקאי אזמן הקדום דהיינו מי"ז בתמוז זאת ועוד אחרת דהרי דברי רמ"א מעותקים ממה שהביא בדרכי משה כתב במנהגי מהררא"ק דאם אירע סעודת מצוה כגון מילה ופדיון הבן או סעודת אירוסין וסיום מסכת מותר לקבץ