איתן האזרחי פו

מנין מצומצם ולאכול בשר ולשתות יין לכ"ע וא"כ איך יעלה על הדעת שהרמ"א יכתוב על הא דיש מוסיפין מי"ז בתמוז. גם מ"ש הגאון מוהר"ר יואל בספרו הב"ח לחלק דהרמ"א מיירי במקום מצוה כגון שאין לו בנים משא"כ בגמר' דמיירי שיש לו בנים. גם זה דחוק ואתי מרחוק דבודאי כל סעודת אירוסין הוא סעודת מצוה לכן האמת יעשה דרכו אשר האמנתי כי אדבר מ"ש בנעורי בשני' אשר הגהתי בב"י שלי שהוא ט"ס מ"ש רמ"א בהג"ה [גם מ"ש במנהגי מהרר"אק] הני תיבות וסעודת אירוסין והראיה שמצאתי און לי שהרמ"א כתב בד"מ לאחר שהביא דברי מנהגי מהרא"י שכ"כ במהרי"ל ובמהרי"ל דף מ"ג ע"ב לא כתב האי וסעודת אירוסין דז"ל אם אירע מיל' או פדיון הבן או סיום מסכת שהן סעודת מצוה משנכנס אב אז מותר לקרות שם לאכול בשר וגם לשתות יין כו': ולא כתב האי סעודת אירוסין ומדכתב הרמ"א וכ"כ מהר"יל נמצא שהם שוים לכל הדינים לכן גם במנהגי מהרא"ק ט"ס לכן לא הדרי בי מה שכתבתי שט"ס הוא לענ"ד כל זה אמרתי אגלה אזני מכ"ת: ומרוב טרדות ביאת בני האלוף הנעלה כה' יחיאל מיכל כץ שיחי' אשר בא לביתי לראות וליראות עם כלתי הנעימה זוגתו תחי' לא כתבתי ביום אתמול כי יעבור ובזה אפסיק בשים שלום כי אדבר אוהבו נאמן בברית אברהם כהן

סימן נ יוסף ה' עליך אלף פעמים ברכות ארוכות ערוכות תכופות וסמוכות. יחולו על הראש המשביר האלוף כמהו' יוסף פילוסין

הנה מעשי ידיך הנעימים קריתי ושניתי ושילשתי ואשיבך מילין דרך קצרה על מה שהקשת לשאול על דברי הגאון המחבר הרב ב"י בסי' תק"נא אשר העמיק שאלה על דברי התוס' פ' בתרא דתענית דף ך"ט ע"ב בד"ה בשני ובחמישי קורין שלש וכו' שכתבו דהיכא דחל ט"ב להיות בה' בשבת מותר לספר ולכבס מחצות ואילך כו' והרב ה"ל הקשה עליו וסיים הלכך אין לסמוך על הוראה זו. ומכ"ת כתבת שהוא דיבור סתום וחתום מאין פותר כו' ופלפלת בחכמה לפי שיטתך מאין הוציא התוס' דין זה ואני לא באתי להאריך לסתור דבריך רק באתי בגלגול מחילות ולהודיעך שלא עיינת בגוף הגמר' לכן אציעה ואציג לפניך דברי הגמרא ומשם תראה כי כל בניינך הם סתורים ומשם תצא הוראה של התוס': ושלענ"ד כל דברי הב"י הם יש ויש ליישב הכל על נכון וז"ל הגמרא שלח רב יצחק בר גמדא משמיה דר' יוחנן אף על פי שאמרו כלי פשתן אין בהם משום גיהוץ אבל אסור ללבשן בשבת שחל ט"ב בתוכו אמר רב לא שנו אלא לפניו אבל לאחריו מותר ופירש"י ל"ש דאסור ללובשו בשבוע שחל ט"ב בתוכו אלא בימים שלפני ט"ב שאם חל ברביעי אסור ללובשו ראשון ב' וג' אבל לאחריו חמישי ושישי ושביעי מותר ושמואל אמר אפילו לאחריו אסור מיתבי' שבת שחל ט"ב להיות בתוכו אסור לספר ולכבס ובחמישי מותר מפני כבוד שבת כיצד חל להיות בא' בשבת מותר לכבס כל השבת כולה ופירש"י דהיינו לאחריו] חל להיות בשני ובג' ובד' ובה' לפניו אסור לאחריו מותר חל להיות בע"ש מותר לכבס בחמישי מפני כבוד שבת ואם לא כבס בחמישי בשבת מותר לכבס ע"ש מן המנחה ולמעלה לייט עלה אביי ואתמר ר' אחא בר יעקב אהא [ופירש"י אהא המכבס בט"ב מן המנחה ולמעלה ואדקאי בברייתא מפסיק לה למלתי' וקאמר לייט עלה אביי] והנה מ"ש התוס' דהיכא דחל ט"ב בה' בשבת דמותר לספר ולכבס מחצות ואילך הוציאו זה ממ"ש בגמ' מדקתני דאם חל להיות בע"ש דמותר לכבס בחמישי מפני כבוד השבת והנה שכבר אמרו דלפניו אסור אליבא דכ"ע עכ"ז אמר דבחמישי דלפניו מותר מפני כבוד השבת אך עכ"פ בימים שלפניו כגון ב' ג' ד' שמעינן דאסור והיינו כ"א ביום ה' שלפניו הסמוך דווקא מותר דכל מה דאפשר לקרב הכיבוס, סמוך לשבת דהוא ביום ה' סומכין ומתירין ולא לפניו כלל והיינו דמותר מפני כבוד השבת: וא"כ ס"ל להתוס' דה"ה נמי כשחל ט"ב ביום ה' דג"כ לאחר חצות שהוא קרוב לשבת יותר דג"כ מותר לכבס ולספר מפני כבוד שבת דאין להמתין עד ע"ש מפני טורח שבת משא"כ יום ב' ג' ד' הוא אסור דאפשר לו לספר ולכבס ביום ה' לאפוקי יום ה' מותר ולא חיישינן להמתין עד יום ו' מפני טורח שבת: נמצא מפני כבוד שבת שהוא דאורייתא דחינן יום ט' באב מן המנחה ולמעלה אף בט' באב עצמו ואין להקשות דא"כ לפ"ד התוספת למה אמר בגמ' דאם חל בע"ש ולא כבס בחמישי דמותר לכבס בע"ש כו' ולא קאמר ג"כ דה"ה דאם חל בחמישי דמותר לספר ולכבס מן המנחה ולמעלה די"ל דרבותא קמ"ל דאף אם חל ביום ו' והיה באפשר לכבס ביום ה' שהוא קרוב ג"כ ליום השבת עם כל זה אם לא כבס ביום ה' מותר לכבס אף ביום ו' וכ"ש דמותר לכבס אף בט"ב אם חל ביום ה' דאין להמתין עד יום ו' מפני טורח שבת דאין לומר דאסור מפני דהיה אפשר לכבס ביום ד' דזה אינו דיום ד' הוא רחוק מיום השבת ואין זה כבוד שבת לכן עפ"י הדברים האלה יתורץ כל קושיות מהב"י ומ"ש בא"ח תימא הוא להתיר לספר ולכבס ביום ט"ב עצמו הרי תשובתו בצדו בגמ' שאמרו בפי' דאם חל ביום ו' ולא כיבס ביום ה' דמותר לכבס בע"ש מפני כבוד שבת אף בט"ב עצמו התוס' ס"ל דיום ה' ויום ו' שוים הם מפני כבוד שבת שאין להמתין על יום ו' מפני טורח שבת: רק מפני כבוד שבת מותר לספר ולכבס ביום ה' אף שהוא ט"ב כמו כשחל ביום ו' להיות ט"ב דמותר וא"כ אין זה תימא כלל ואשר הקשית לשאול ותו הא תניא התם חל להיות בה' לפניו אסור לאחריו מותר ואי איתא לאשמעינן דבו ביום עצמו מותר אין זה קושיא דפשיטא דאם לא הוי תני בברייתא כ"א חל להיות בה' דלפניו אסור ולאחריו מותר אזי הוי קושיא נכונה דאי איתא דאף בו ביום ט"ב מותר ה"ל לאשמעינן שבו ביום עצמו יום ה' מותר מכ"ש דלאחריו מותר משא"כ דתני בגמ' חל בשני בג' ובד' ובה' לפניו אסור לאחריו מותר ע"כ וא"כ אין להקשות למה לא תני בהדיא דאף בו ביום ה' ג"כ מותר מן המנחה ולמעלה די"ל לדעת התוס' דאפ"ה בו ביום ה' מותר ג"כ והא דלא תני בהדיא י"ל משום דתנא באותו בבא עצמו בשני בג' ובד' דבאלו הימים ב' ג' ד' אסור בו ביום כשחל להיות בהם ט"ב דלא שייך מפני כבוד וטורח שבת משום דאפשר ביום ה' ולכן לא תני כי אם שלאחריו מותר וזה שייך ג"כ ביום ב' ג' ד' דשלאחריו מותר ובו ביום אסור ומשא"כ בה' מותר גם ביום ועל הקושי' הג' מה שהקשה ותו דגבי חל להיות בע"ש קתני אם לא כיבס בה' מותר מן המנחה ולמעלה ומסיק דלייט עלה אביי וכ"ש כשחל להיות בה' דוודאי אסור בו אפי' מן המנחה ולמעלה לענ"ד אין זה קושיא דבוודאי גם התוס' ראו וידעו מה שמסיק הגמ' דלייט עלה אביי: אך שהתוספות ס"ל כדעת הברייתא דפליג אאביי וס"ל דמותר אף בט"ב מפני כבוד שבת וכמ"ש רש"י אדקאי אבריית' מפסיק לי' למלתי' וכו והיינו שהברייתא קא מפליג אאביי זאת ועוד אחרת ראיה לדברי התוספות בספר ליקוטי פרדס לרש"י שכתב בהלכות ט"ב דברי הגמרא הברייתא לפסק הלכה דאם חל בו' בשבת כו' עד ואם לא כיבס בחמישי מכבס בערב שבת מן המנחה ולמעלה ולא הביא הא דלייט אביי עלה אהא א"כ ש"מ דגם רש"י סבירא לי' הכי לפסק הלכה דלא כאביי ואם כן גם דברי התוספות נכונים דסבירא להו כדעת הברייתא ואם כן זכינו לדין דלא כדברי ב"י בזה שכתב דאין לסמוך על הוראה זו איברא דגם הר"ן דף ע"ד ע"ב כתב כמו הב"י וזה לשונו ומיהו אם חל ט' באב בחמישי פשיטא דאסור דהא בגמרא אמרינן חל ט' באב להיות בע"ש שאם לא כיבס בחמישי לכבס ע"ש מן המנחה ולמעלה ואמרינן דלייט עלה אביי ול כשחל בחמישי שאסור לכבס ע"כ ותימא על הב"י שלא הביא דברי הר"ן. עכ"ז נראה דבעלי התוס' לא ס"ל הכי רק להתיר מפני כבוד שבת אף ביום מן המנחה ולמעלה כשחל בו ט' באב כמו שהוכחנו למעלה נאום הצעיר אברהם כהן: