איתן האזרחי פג

אך צ"ע מהו מגדר מילתא כי מורגל בפי המון עם ואם אף בקצת לומדים ופשוט בעיניהם שאומרים בפירוש מגדר מלתא להבא שאם לא ידונו החוטא אז רבים המתפרצים מבני עמינו ימשכו אחריהם ויאמרו שלום יהיה לי כי בשרירות לבי אלך: ורבים יפקרו ויאמרו הלא פלוני פעל ועשה אשר זמם ולא נעשה עמו דבר. ע"כ אומרים משום מגדר מלתא להבא אנו מבערים קוצים מן הכרם של ה' אלהינו אף שאין הדור פרוץ בעצמו רק זה היחיד שעבר מיתת ב"ד אומרים משום מגדר מלתא להבא שלא יתרבו מפריצי הדור ראוי להמית וזה אינו דא"כ לדבריהם בכל חוטא שעבר מיתת ב"ד ימיתו אותו משום מגדר מלתא להבא שלא ימשוך מזה פירצה לאחרים וקשה לדבריהם למה נקיט ר"א בדבריו לפי צורך שעה ולפי דבריהם אין זה צורך שעה רק בכל עת אשר יעבור החוטא איזה חטא, יעמיסו עליו עונש מיתה משום מגדר מלתא אבל המעיין בתשו' הראשונים והאחרונים אין הפירוש כפי אשר הבינו הם אלא כתבו מגדר מלתא הוא כאשר רואין שהעם פרוצי' בעריות או בשאר עבירות והדור פרוץ אז צריך לגדור גדר לזה הוראת שעה לפי הזמן שרואין הדור פרוץ ועוברים עבירות כמו שהביא המעשה שהיה בימי היוונים שהיו רבים מתפרצים מבני עמינו למלשינים ולמוסרים עם ה' למיתה וע"כ דקדק הרמב"ם בלשונו וכתב לא שיקבעו הלכה הדורות ואי כפי' המון עם נמצא הוקבע הלכה לדורות בכל חוטא יהיה מגדר מלתא ולפי פי' זה צ"ע לדון בנ"ד מיתה אם אין הדור פרוץ וע"כ כתב הרשב"א מביאו ב"י סי' ב' שכתב בתשובה להקהלה שרצו לדון משום מגדר מלתא הזהרו לעיין היטב בהתאספו חכמי העיר אם השעה צריכה. לכך ג"כ בנ"ד צ"ע בהסכמת חכמי הקהל ולא כמו שהבינו המון עם

ונראה לעת כזאת בעו"ה נאמר שהוא לצורך שעה בכל המקומות ובכל הקהלות שנתרבו המוסרים ג"כ בשבוע שעבר שלחו לפנינו אנשי ק"ק שאריגראד איך שמסור א' עומד נגד כל ישראל בעניני עלילות שקר. גם אנשי ק"ק באר שלחו עבור המסירה דק"ק מאראחווי ונוסף ע"ז בעו"ה נתרבו גנבים גזלנים עד חדל לספור ובצירוף שבקרב הימים נרצח הי"ד ר' משה חתן ר' הענוך ע"י יהודי עגלון שלו א"כ אין לך פרצה גדולה מזו ע"כ היה הסברא נותנת לדון אותו למיתה משום מגדר לעבר ולהבא

אך לא מלאני לבי לחתוך הדין מאחר שהנמ"י כ' שאין בידינו בזה"ז להמית ולדון מיתה והיה דעתי להסכים לדון אותו בחיתוך אבריו לחתוך חוטמו ולשונו ולקצוע ידיו וזה חמור לו יותר ממיתה כי יהיה נבאש כל ימיו והחוטא מתיר עצמו למיתה ולא יתיר עצמו לחתוך אבריו וטוב מותו מחייו וזהו פרסום גדול ולא ישכח אבל מיתה נשכח מן הרשעים וכן אמר דוד אל תהרגם פן ישכחו עמי הניעמו בחילך ודרך זה חומרא לחוטא וקל לנו מצד הדין כי כל הפוסקים מודים לענוש לחתוך אברים הרא"ש ז"ל חתך חוטם לזונה להשחי' פניה ר"ג דן לכיוהא עינא ודרך זה הי' יותר טוב מכמה טעמים אך מאחר שמ"ו מהר"ם ע"ה הפריז על המדה מאוד וכתב שנעשה מעשה כזה והיה מיצר לישראל מאוד עיין בתשו', שלו חזרתי לאחורי וגמרתי ואמרתי לדונו למיתה בצירוף נ"ד ניתן ביד הערכאות לזה שכל מה שאמרו הפוסקים אם יש כח בידנו אם לאו לדין היינו בידים ע"י ישראל אבל מאחר שניתן ביד גוים ערכאות הם יעשו בו משפט וידינו לא תהיה בו והכל מודים בזה כי זה גרם הוא ופטור שהרי הרמב"ם כ' ג"כ בהלכות רוצח השוכר להרוג את חבירו פטור אע"פ שהוא הגורם ואמרו חז"ל על אלו לא מעלין ולא מורידין

ואפשר שעל נדון דידן נאמר מורידין מאחר שכתב הרב מהר"ד ה"ל האב"ד דק"ק ה"ל שדעתו לעשות כפירה והיה כל ימיו חוטא גדול ופושע נאמר לישרי' ביה גודא רבא. ואף אם יאמר שרוצה לעשות תשובה ולפי דעתי על אלו אמרו חז"ל אין נחת רוח בתשובתן של רשעים להקב"ה כי ראה עצמו ביד גוים רוצה לרמות אותנו. אבל להפריז ממון לפדות אותו בשביל שאומר שרוצה לעשות תשובה זה הוא חילול השם שיאמרו אין עונש שפיכות דמים אצל יהודים נחשב חטא והיה אם גוי יהרוג ח"ו ליהודי ג"כ לא: ידונו לעשות נקמה ותמיד אני צועק ככרוכיא על מנהיגי הדור שכל גנב או חוטא שבא למאסר עושין השתדלות לפדות אותו ע"י שחדים דבר זה בעו"ה מרבה פשעים וגניבות כל א' עושה מה שלבו חפץ ורבו פריצי הדור כאלו אנחנו רואים בעו"ה רוב גנבי ישראל ע"כ ח"ו שלא לתת פרוטה לפוטרו: ממות ואם יצא מכלל הדת לכפירה כמו שתמיד הכומרים מפתים אותו ועי"ז רוצים לפוטרו ממיתה ע"ז אני דואג וע"ז אנו חייבים לתת שחדים שיעשו נקמה. ולא יועיל לו הכפירה כי אם ח"ו יהיה כזאת כל רשע יעשה מה שרוצה וילך לכפירה. ע"כ ראוי לעשות השתדלו' לבטל זה רק שיגיעו נקמ' ואז וכפר אדמתו עמו ואנחנו נקיים דברי הצעיר מאיר באמ"ו אברהם זצ"ל ז"ק יום א' לסדר גם דמו הנה נדרש לפ"ק

סימן מו על דבר הענין הידוע בעו"ה שנתהווה ויחדו לאיש א' מבני בריתינו אם מותר לפייס אותו כדי למסור אותו לידם ומאחר שלא נודע אם דעתם להרגו או אפילו ליסרו אם יתחייב בדינם: מקור דין זה מתניתן דתרומות פ"ד נשים שאמרו להן תנו לנו א' מכם כו' וז"ל התוספתא סיעה של בני אדם שאמרו להם הגוים תנו לנו א' מכם ונהרגנו ואם לאו הרי אנו הורגים כולכם יהרגו כולם ואל ימסרו נפש א' מישראל אבל אם יחדוהו להם כגון שיחדו לשבע בן בכרי יתנוהו להם ואל יהרגו כולם: אמר ר' יהודא בד"א בזמן שהוא מבפנים והן מבחוץ אבל בזמן שהוא והם מבפנים הואיל והוא נהרג והן נהרגין יתנוהו להם ואל יהרגו כולם וכן הוא אומר ותבא האשה אל כל העם בחכמתה ואמרה להם הואיל והוא נהרג ואתם נהרגין תנוהו להם ואל תהרגו כולכם ר' שמעון אומר כך אמרה להם כל המורד במלכות בית דוד חייב מיתה עכ"ל התוספתא וז"ל הירושלמי סיעה של בני אדם כו' כדלעיל יחדוהו להם א' כשבע בן בכרי ימסרו אותו ואל יהרוגו אר"ש בן לקיש והוא שיהא חייב מיתה כשבע בן בכרי ור"י אומר אע"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי עולה בר קשב תבעתי' מלכות' ערק ואזל לי' ללוד לגבי ריב"ל אתון ואקפון מדינת' אמרי להן אין לית אתון יהבין לי' אנן מחרבין מדינתא סליק גבי' ריב"ל פייסי' ויהבי' לון והוי אליהו ז"ל יליף מתגלי עליו ולא אתגלי צם כמה צומין ואתגל' לי' א"ל למסורו' אני נגלה א"ל ולא משנה אני עשיתי א"ל וזו משנת חסידים היא ע"כ

והנה מעשה זה הביא ברבה פ' ויגש ואיתא שם איטפל לי' ריב"ל ופייסי' וא"ל מוטב דליקטול להאי גברא ולא לענשו ציבור על ידי' איפייס לי' ויהבי' עון כו'. ויש לדקדק בתוספתא ה"ל במאי קמפלגי וכי ס"ד דר"ש ס"ל דאפילו הוא והם מבחוץ ימסרו לו האיש שיחדוהו אלא ע"כ גם ר"ש מודה בזה דאם הם מבחוץ לא ימסרו אותו וכ"ש אם האיש שיחדוהו מבחוץ אפי' הם מבפנים לא ימסרו אותו ודוקא התם גבי שבע בן בכרי שכולם הוא והם מבפנים היו ולר"ש צריך ממש כשבע בן בכרי בכל דבר ופליגי בפלוגתא דר"י ור"ל דאיתא בירושלמי ר' יהודא כר' יוחנן מאחר שהוא והן מבפנים ואם לא ימסרו אותו הוא והן יהרגו ימסרו אותו אע"פ שאינו חייב מיתה כשבע בן בכרי מאחר דעכ"פ נהרג הוא. ור"ש ס"ל כר"ל דדווקא אם הוא חייב מיתה כשבע בן בכרי וזהו שאמר כך אמרו כל המורד במלכות ב"ד חייב מיתה ר"ל סיעה זו אמרה שימסרו אותו מאחר שחייב מיתה אבל אם לא היה חייב מיתה אפי' הוא והן נהרגין לא ימסרו אותו

והנה הרמב"ם פוסק כריש לקיש ור"ש לחומרא דאפילו הוא והן נהרגין לא ימסרו אותו. אא"כ חייב מיתה