איתן האזרחי פב

סימן מד נשאלתי על מעשה מכוער שנעשה בק"ק מאניסטריזץ בא' שהרג את חבירו וכמבואר בכתב הרב אב"ד דק"ק הנ"ל והרוצח נתפס במאסר אומות העולם אם להציל אותו אם לאו

תשובה מקור דינים אלו נלמד מהא דתניא אמר ראב"י שמעתי שב"ד מכין ועונשין כו' ומעשה באחד שרכב הסוס בשבת בימי יוונים. והביאוהו לב"ד וסקלוהו לא מפני שראוי לכך אלא שהשעה צריכא לכך כו' וכתב רב אלפס בהדיא בפ' הגוזל קמא דב"ד היינו אפילו בחוץ לארץ ומשמע אפילו בדורות אחרונים.. דהא מביא רב אלפס ברייתא זו אהא דרב נחמן דקניס להאי גזלנא דבבבל הוי ובדורות אחרונים הו' והנה בתשובת הריב"ש ובשארי תשובות גדולי הפוסקים מצינו שפוסקים כן בפי' ובפרט בתשו' חמי הגאון מהר"מ מלובלין ז"ל סי' קל"ח האריך שם. לבד זה מצאנו ראינו בנמוקי יוסף בפ' ארבע מיתות גבי האי מעשה דאימרתא בת טלי שהקיפו' בחבילי זמורות ושרפוה דא"ר יוסף טעה בתרתי טעה בדרב מתנ' וטעה בדתניא דתני' ובאת אל הכהנים ואל הלוים ואל השופט אשר יהיה בימים ההם בזמן שיש כהן יש משפט אין כהן אין משפט פי' יש כהן לשכת הגזית וכתב הנ"י ואי קשיא לך והא קיי"ל דב"ד מכין ועונשין לצורך שעה שלא מן הדין כגון אותו שרכב על הסוס בשבת וסקלוהו: וי"ל דהתם סנהדרי גדולה כו' הגם שכבר פי' חמי הגאון הנ"ל ותירץ קושית הנ"י בטוב טעם ודעת בתשו' הנ"ל דבי' דין מכין ועונשין היינו לבער אותו מן העולם ולא בדין תורה. דהיינו כאותו מיתה המבואר בתורה ורמי היה נראה שרצה לדון אותה דוקא במיתה האמורה בתורה שהוא שרפה. ובלא"ה לא קשה מידי דהתם אמר ב"ד מכין ועונשין להמית אף מי שאינו חייב מיתה כגון האי דרכב על סוס בשבת דאינו חייב מיתה כלל מן הדין ואע"פי כן סקלוהו זה אין ביד כל בית דין כי אם סנהדרין דרב גוברייהו כפי דברי הנמ"י אבל מי שחייב מיתה מן התורה שעבר עברה כזו שהרג את הנפש שמן התורה חייב מיתה אף בדור הזה הכח ביד ב"ד לסבב מיתתו לבערו מן העולם אך יש לדקדק כי בנדון הזה אף בימי סנהדרין לא היה בידם להמית אותו כמעשה הזה שהיה באישון לילה. ולא ראו עדים ממש את המעשה מה שאין כן במעשה שהיה בימי חמי ז"ל שכתב שהיה עדים בדבר שהרג בפרהסיא אבל מעשה הזה נדון דידן הוא ממש כמעשה דשמעון בן שטח שהרוג מפרפר מכל מקום זה שארב עליו וכוונתו היה דוקא להרוג נפש אחד מישראל כנדמה מתוך כתב האב"ד ואם נצרף לזה מה שעשה שנה אחת לפני זה ובפרט שרצה לעבור על ד"ת דמחשב'. מצרף הקדוש ברוך הוא למעשה ומכל שכן זה שכבר התחיל אף במעשה ובדבור שאמר בפומבי שהוא בכלל מורידין ולא מעלין. גם הנ' לא איירי אלא אם להמית אותו בדייני ישראל אבל זה שכבר נתפס בידי עכו"ם בזה כולי עלמא מודי' שלא להציל אותו ומכל שכן אם נצרף לזה כל הדברים שכתב חמי הגאון ז"ל אם יעמדו ישראל להציל אותו מידי עכו"ם יהיה בזה חילול השם טוב שיד ישראל לא.. יהיה בו ויבוער מן העולם על ידי העכו"ם ועל ידי זה יגדורו פרצו' בני ישראל ויתקדש שם שמים וכל ישראל יהיו נקיים הנלע"ד כתבתי כ"ד הצעיר יוסף בן לא"א מוהר"ר אליקים געץ זללה"ה יום ב' ואל שדי יתן לכם רחמים בשנה הזאת פה ק"ק לבוב יצ"ו מאיר ז"ל סימן מה וזה דבר הרוצח

קול ענות שמעתי קול נאקת חלל קול דמי אחינו ודמי זרעותיו אשר נשפך כמים מן הרשע אשר זמם ופעל ועשה להרוג נפש במזיד באישון לילה במרד ובמעל ואף אח"כ עומד במרדו ואמר שכך דעתו להרוג את השמש. והנה הוא נתפס במאסר על ידי גוים לעשות בו משפט כתוב כפי הערכאות שלהם ועתה בא השואל לשאול כדת מה לעשות לבער הדם הנקי כי הארץ לא תקבל את דם הנרצח, מיום שקבלה דמי הבל ונענשה על כך וע"כ דמו צועק לעשות נקמה ונקם ישיב לצריו וכפר אדמתו עמו

הן אמת אמרו רז"ל בפ' ד' מיתות אין דנין ד' מיתות בזמן הזה כו' שנאמר ובאת אל הכהן ואל השופט בזמן שיש כהן יש משפט כו' וכ"ר הטור ח"מ סי' תכ"ה וכל הפוסקי' אך שהנמ"י כתב על ברייתא הנ"ל. והקשה והא א"ר אליעזר ב"ד מכין ועונשין כו' ותירץ דר"א מיירי בזמן שהיה כהן והיה שופט והיו סנהדרין כי רב חילם והיה להם כח לענוש שלא מן הדין אבל בזמן הזה שאין כהן בטלו ד' מיתות ואין כח בידינו לענוש מיתה והראיה מהאי מעשה דרמי קטיל גברא א"ר גמליאל אי וודאי קטיל לכהוי עיניו דסומא חשוב כמת מכל הלין מילן נשמע שאין בידינו לדון דיני מיתות. כי בטלו בזמן הזה

ויש רוצים לומר בזמן שהיה כהן וסנהדרין היו ד' מיתות ב"ד לכל חוטא כמבואר מיתתו בתורה אם היו עדים והתראה אבל כשלא היו עדים או התראה היו מכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו שעורים עד שכריסו נבקעה והיו מסבבין לו מיתה אחרת שלא היו עונשין בו אם היה התראה שאז היו דנין אותו במיתה הכתובה בתורה וכפי הנאמר בו וע"כ הקושיא שהקשה הנמ"י אין לה מקו' אף שנתמעט מן הכתוב שאין דנין דיני ד' מיתות ובטלו דיני מתות היינו בזה"ז אין דנין באותו מיתה האמורה בתורה לכל חוטא לפי החטא אם סקילה אם הרג ע"ז דרשו בזמן שיש כהן אז יש שופט ויכול לדון דין ד' מיתות אבל בזמן שאין כהן אסור לדון דין ד' מיתות האמורות בתורה ור"א דאמר ב"ד מכין ועונשין שלא מן הדין מיירי בענין השני לדון אותו במיתה אחרת לסבב לו מיתה לא כפי האמור בתורה לאותו החטא כי זהו מותר אפילו בזה"ז כי לא נתמעט מן הדרש כל זמן שיש כהן ודברי ר"א מיירי אפילו בזמן הזה: וכבר כתב הב"י בח"מ סי' ב' שכל הפוסקים חולקים על נמוקי יוסף שפי' דברי ר"א דוק' בזמן שיש כהן וליתא לדבריו כי הקושיא שהכריח אותו לומר כן כבר יש לתרץ כמ"ש ולפ"ז בנדון דידן גם כן לא היה התראה ועדים בזמן שהיה כהן לא היו דנין בו דין מיתה האמורה בו אבל היו מכניסין אותו לכיפה הכי נמי נדון דידן יש לנו כח לדון במיתה אחרת לבערו מן העולם כי על זה יש לב"ד כח אף בזמן הזה כר"א אבל אחר העיון אין מקום לסברא זו דאמרו חז"ל גבי אימרתא בת כהן שזינתה והקיפוה זמורות ושרפוה אר"י טעה בתרתי חדא בדרב מתנא שאמר שריפת בת כהן שנותן לתוך פיה אבר ניתך וחדא אין דנין דין ארבע מיתות ארבע מיתות נהגו דוק' בזמן שיש כהן ואי איתא לסברא זו מאי טעות איכ' שפי' רבי חמי שדין ארבע מיתות בטלו ולא היה כח לדון אותה במיתה האמורה בה ליצוק אבר רותח לתוך פיה ע"כ דן אותה בהיקף זמורות וליכא טעות אלא ודאי מדרש שדרשו בזמן שיש כהן נתמעט בזמן הזה כל מיתה הן האמורה בתורה הן לדון אותה במיתה אחרת

והנה כדי לתרץ קושית הנמ"י צריכין אנו לומר דין ד' מיתות בטלו שאין בזה"ז לב"ד לדון מיתה הן לדין מיתה האמורה בתורה הן לסבב לו מיתה אחרת כגון להכניסו לכיפה או שאר מיתות אא"כ הם באו לדון מיתה משום מגדר מלתא והשעה צריכה לכך כי בזמן שהיה כהן היו דנין אף שאין השעה צריכה לכך ואף לא משום מגדר מלתא היו מכניסין לכיפה אם עבר מיתות ב"ד בלא התראה והיו דנין אותו אף בלא מגדר מילתא. אבל בזמן הזה דוקא משום מגדר מלתא וצורך שעה וכן כתב הרמב"ם והרא"ש והריב"ש בתשובותיהם והרשב"א שיש כח בזמן הזה להמית משום מגדר מלתא ולצורך שעה וכן הלכתא