איתן האזרחי פא

א"כ מקרי פושע יותר ממה שמכה איש אחר דיכול לומר לא ידעתי שאסור להכותו בשעת הריב וע"ה הייתי ולא ידעתי. מקרא מפורש רשע למה תכה רעך משא"כ באשתו דמספר כתובתה נלמד ולא יכול לומר ע"ה הייתי ועוד נלע"ד בנדון דידן שהלך מבית לבית בכח העץ שבידו להכות רעהו בסתר. וביום המחרת הודה ברבים אשר זמם לעשות כן להשמש ואומר שלחו אחר התליין ויתיז את ראשי א"כ סופו מוכיח על תחלתו שהתיר עצמו למיתה וכדאי' בפ' היו בודקין יומת עד שיתיר עצמו למיתה. וזה שעשה בפירסום התיר עצמו למיתה והגם שאם היינו דנין מיתה לא היו דנין על פי זה אם לא בעדות ברורה שאמר לפניהן על מנת כן אני עושה שאהרג כדאיתא התם בפ' היו בודקין. אבל לפי מה שדנין עכשיו למגדר מלתא ולצורך שעה לא דין מיתת ב"ד ממש: יש לצרף את זה. הנה עד כה דברנו לפי דברי הרב בתשובותיו הנ"ל יש לדון שההוא פושע יש לו דמיון גמור לההוא דהתם

אכן עתה באתי לעורר על דברי הרב גופא כי לענ"ד יש לגמגם קצת על הראיה שהביא בתשובות הנ"ל כי הביא ראיה מתשובות הרא"ש מההוא עובדא דברכות כו' והוא בכלל י"ז סי' ח' ע"ש.. וכתב הרב הגדול מהר"מ בריש דף ק"ו ע"ב וזה לשונו ולא התיר זה רק כדי שיתקדש השם בין העכו"ם שישמעו מזה וגם למגדר מלתא כו' ע"ש. וקשה לע"ד על ראיה זה מי הגיד להרב הגדול הנ"ל שמפני זה לחודא התיר. הא איתא בריש דבריו שהשיב הרא"ש וז"ל תמהתי מאוד בבואי הלום איך היו דנין דיני נפשות בלא סנהדרין ואמרו לי כי הוא הורמנא דמלכא וגם העדה שופטים להציל כי כמה דמים היו נשפכים יותר אלו היו דנין על ידי גוים ע"כ לשון הרא"ש שם. א"כ י"ל דוקא מהני תרי טעמי יחדיו התיר הרא"ש מפני קידוש השם וכדי להציל משפיכות דמים יותר התיר אבל במקום שאפשר להציל ע"י ממון כמו בנדון דידן שהיה הרב דן עליו וכמו נ"ד שאפשר להציל בריצוי כסף הרבה מנ"ל להתיר מפני קידוש השם לחודא והיה נ"ל ליישב את זאת משני טעמים חדא מדהביא הרא"ש ראיה שמפני קדוש השם מותר שהרי מצינו מפני קידוש השם שלחו יד בבני מלכים בשביל גרים גרורים כו' דהיינו בני שאול בשביל גבעונים. והרי שם לא היה טעם אחר רק מפני קדוש השם שמע מינ' דמפני קדוש השם לחוד הלינו נבלתם על העץ: א"כ ה"ה בנ"ד מפני קד"ה לחוד שרינן להתיר להעבירו מן העולם

עי"ל דשאני התם דאיירי שהם בעצמם דנו דיני נפשות בלא סנהדרין כמבואר שם בתשוב' בהדיא לכן לא התיר אלא מפני שני טעמים הנ"ל אבל בנדון דידן שהרב דן עליו וכן בנ"ד די בהיתר זה בלבד מפני קידוש השם להניחו בידם ולא להצילו בממון מפני מגדר מלתא ואם כן דברי הרב הנ"ל קיימים ועולי' כהוגן. ובתירוץ זה האחרון נתיישב לי קושיא וספק אחר שיש לי בנ"ד ובנדון של הרב הנ"ל כי לענ"ד מכל הפוסקים ובפרט מדברי הריב"ש סי' רנ"א וכך כתב עוד כדומה לזה בתשובת סי' שנ"א ע"ש דמה שאנחנו דנין משום מגדר מלתא לצורך שעה להעביר הפושעים מן העולם דווקא באופן זה שאלו היינו דנין דיני נפשות היה חייב באמת מיתה מן הדין כגון בעדים והתראה כההוא דקטיל גברא בפרק זה בורר דקאמר אי בודאי קטיל גברא. דמשמע על ידי בירור גמור וסימא עיניו שראה דלפי צורך שעה די בהכי וכמו שכתב הריב"ש שם אם כן משמע דלא דנין דין מיתה אף על גב דקטיל גברא כיון דסגי בלאו הכי לצורך שעה וכן משמע בהדיא בתשובת הריב"ש שאין דנין יותר ממה שהוא ראוי לצורך שעה דהרי כתב שם וזה לשונו. וכן ראוי לעשות לנו לעשות קרוב לזה במה שדנין ובנדון דידן ראוי לנו לעיין אם היו פטורים הרוצחים מיתה מן הדין מפני עדות המעידין וכולי עד כאן לשונו. אם כן בנדון ההוא של הרב הגדול מהר"מ וגם בנדון דידן שאין כאן עדות והתראה רק הדבר מפורסם בלי ספק מאן מפיס דלא די בעונש אחר שלא להעבירם מן העולם משום מגדר מלתא וכגון הא שדן הריב"ש בסוף סימן שנ"א בההוא דהיה חשוד לנואף באשת איש דאף על גב דהיה חייב מיתה אם היו עדים ברורים אף על פי כן לא דן אותו לסבב לו מיתה גמורה אף על פי שגם שם הודה הנואף כדאיתא התם בהדיא אלא היה דן אותו שיסבבוהו בכל רחובות היהודים הלוך והכות אותו על בשרו בלי חוצץ ברצועה מטעם כי היה נראה לו שדי בעונש כזה למגדר מלתא ואף שיש לחלק בין ההיא דהתם בסימן שנ"א דאיירי בשאר חייבי מיתות לכן לא רצה לדונו מיתה. מה שאין כן בשפיכות דמים שחמור יותר כמו שכתב הריב"ש גופא לעיל מניה סימן רנ"א שיש לחלק וכך כתב הרב הנ"ל בשם הרמב"ם מפני שיש בשפיכות דמים השחתת ישובו של עולם אפילו הכי כיון שהריב"ש גילה דעתו בתשובת סימן רנ"א דאיירי התם בשפיכות דמים שלדעתו לא היה עושה לו אלא קציצות היד ולא מיתה ממש [אך דהתם משמע דווקא על ידי רצון קרובי המת מה שאין כן בלא רצון קרובי המת דהיינו הגואלי הדם לא רצה להקל] אם כן מנא לי' להרב מהר"מ הנ"ל להקל ולהעבירו מן העולם אלא על כרחך דהרב הנ"ל שפסק להעבירו מן העולם הוא מטעם כיון שכבר נפל ביד האומות הניחוהו וידונו אולי יחיה בו ומותר לסבב לו המיתה כההוא דחשיב הרמב"ם בפרק ד' מהלכות רוצח א בטור חושן משפט סימן תכ"ה ובשולחן ערוך שם ובינייהו קא חשיב אפיקורס מישראל ועובד אלילים ועושי עבירה להכעיס וכו' ובנדון דידן כמעט דכוותי' שעובר עבירה להכעיס זולת מה שעשה ההריגה וגם יש בו סרך ע"א כאשר בא בכתבים ה"ל שאמר אלך להגלח וכתבתי זאת לפני מורי ורבותי אם מותר לסבב לו מיתה כי נדון דידן הוא בקצת אין דומה למה שנדון בו הרב הגדול ה"ל כי באותו תשובה אין שם שום גילוי שהיה אפשר להצילו בממון.: אבל בנדון דידן חלוק הדין כי לדעתינו הדבר מסור בידי ישראל להציל אותו בממון כי יד האומות המה פה נוטים אחריו שלא להמיתו להרוצח אך אם ידברו יהודים על לב השררה לדעתי יתרצה ברצי כסף להעבירו מן העולם או בהיפך על ידי ממון היותר משויו יתן לו מקום לפליטה: לכן על הספק ההוא אם יסבבו לו מיתה כיון שכבר נפל בידם או להצילו בא' מאבריו לבערו מן המקום הזה או כדומה לו גם אחר שכתבתי זאת שמעתי אומרים שמאוד מבקש לעשות תשובה יותר מן הראוי כן הוציא מן השפה ולחוץ והלב יודע אם לעקל או לעקלקלות

ולכן אתם חכמים ונבונים תדעו להדריכני בנתיב האמת והיושר וגם חס ושלום שלא יהיה חס ושלום לרצועה מרדות לישראל אם יצא נקי כי יש כאן הרבה חקקי לב ולא נביאים אנחנו לדעת מה יהא בסופו: לכן הודיענו כדת מה לעשו' שלא יהי' ח"ו דמם של ישראל הפקר לעיני העמי' כמים. ואתם חכמים כמלאכי אלהים להודיעני כל דבר על השורש גם לאיש הלזה הרוצח יש לו שלשה בנים אם יש לומר עליו אל יהי חונן ליתומיו והנה קלני מראשי ומזרועי ב"מ ורתתי ידי וארכובתי דא לדא נקשן מרוב החרדה גדולה אשר נפלה עלי אשר לא נהג בדמו לא כדם צבי וכו' ואין דעתי צלולה לכן אם שגיתי אתי תלין רק דנתי דרך משא ומתן לפני רבותי בקרקע ולתשובתם הרמתה אנחנו מצפים שיהיה לנו לחוק עולם ולא יעבור כ"ד הטרוד בצערא דרבים לפי מורי ורבותי הנאהבים. ה' ימיכם לשנים טובים דברי הצעיר והזעי' דוד בלא"א מ"ו מוהרר"י סג"ל זצ"ל אשכנזי חותם בק"ק מנסטריזץ יום ג' לסדר ויד אל תשלחו בו להציל אותו מידם לפ"ק.