איתן האזרחי עט

עם כל זה נראה לי דאין הנדון דומה לראיה דבלא"ה צריכין אנו לחלק בדין זה דאל"כ יסתרו דברי רמ"א בהגהות מ"ש בס"ד בשם י"א בסתם דבזמן הזה אין מבטלין קלא כדעת הרן דמשמע מן הסתם בעלמא בכל קלא דלא פסיק אפילו אם לא יצא כי אם קול שנתקדשה בפנינו ואף שחזרו ואמרו להד"ם עכ"ז אין מבטלין קלא ולעיל ס"ב בהג"ה כ' דאין חוששין לקול אלא כשהוחזק בב"ד שהב"ד חקרו בדבר ושמעו שיש ממשות בקול כמו שנתבאר דהיינו דווקא כמ"ש בפי' המגרש הביאו הטור אבל כ"ז שלא הוחזק בב"ד לא וכו'. א"כ משמע דלא חיישינן לכל קלא רק כשהוחזק בב"ד שיש ממשות באותו הקול כמו שמסיק וכתב הב"י ורמ"א שיש לב"ד לחקור אחר הקול כדי לברר אם יש בו ממשות לכן צ"ל שהרמ"א ס"ל שדעת הר"ן כמו כן שמ"ש שבזה"ז אין מבטלין קלא היינו כשיש לקול ממשות באמת וביושר כמ"ש בפ' המגרש כגון שבאו שנים והעידו שראו נרות דולקות כו' או שבאו שנים ואמרו ראינו כמו שמחת אירוסין ושמעו הברה שמענו מפ' ששמע מפ' שנתקדשה פ' בפני פ' ופ' והלכו העדים למד"ה כו' על זה וכיוצא בזה כתב הר"ן דאין מבטלין קלא בזה"ז והיינו כיון שהיה קול ממש מתחלה: לאפוקי כשלא היה קול ממש כגון שלא יצא הקול כי אם מפי האיש המוציא קול שהוא קידשה בפני עדים ולא הוחזק בב"ד ולא יש שום חזקה שנתקדשה דאז אמרינן בוודאי שאין זה קול ממש כיון שלא הוחזק בב"ד: והנה מכ"ש בנ"ד שהב"ד דרשו וחקרו ומצאו שלא יש שום קול ממשות רק מפי אותו האיש אשר הוציא הקול מעלמא שהוא קידשה בפני עדים וחברא חברא אית לי' שהוציא קול ששמעו מפי אותו רשע שבוודאי לא יש שום מיחוש כלל לשום קידושין כלל בעולם: דאינה מקודשת רק לעז בעלמא: ואותו הרשע ראוי לנדותו עד שיאמר ויודה שהוא הוציא מפיו שקר ואפילו אם לא יודה קולר תלוי בצווארו ואין לנו להחמיר ליתן גט מספק כי כבר כתב ב"י בשם הרש"בן ורש"בא דכל מקום שא"צ להחמיר אין להחמיר בקול כלל כדי שלא יתן יד לרשעים שיוציאו קולות על בנות ישראל לעגנן או להוציא מהן ממון. ובפרט שעינינו רואים כי הרשע הזה הוציא הקול בגלל הדבר הזה אחרי ראותו שאבי הבתולה התחרט לתת לו בתו הבתולה מפני רוע מעלליו או לאיזה טעם שאתו עמו ועשה להכעיסו להוציא הקול הקידושין ולכן יפה אמרו בי דינא רבא שלנו שיש להכריז בקהלות קדושות שהבתולה בת כמ' ישעי' היא פנויה ואין לה שום חשש קידושין עבור אותו הלעז מההוא גברא רשיעא ומותרת להנשא לאיש כו' ושלום על דייני ישראל כל זה העליתי לפע"ד, זעיר שם בנחיצה רבא אשר האיש המביא הכתב מק"ק פרעמיסלי עמד על ימיני לכתוב דעתי הקצרה השמינה היא אם רזה כתבתי דעתי הקצרה הלא זה דברי הצעיר אברהם הכהן

זאת ועוד אחרת שיש הכחשה מה שדיבר האיש זכרי' שקידשה לפני ר' קלונימוס קלמן סג"ל בעיר באלחוב וכבר העידו שר' קלונימוס לא היה בעיר באלחוב

סימן מב שלום רב לאהובי האלוף המופלא תהלות עושה פלא לשם ולתהלה ידיד נפשי כמו' יצחק יצו' נרו'

הנה הכתב מכתב מכ"ת קבלתי שניתי ושבתי ראיתי שמכ"ת רוצה לדמות הנדון מי שמחויב ליתב תענית לתעניתא שביטל עונג שבת ויו"ט מפני תענית חלום ואירע יום שלאחריו שהוא א"ח לדין מי שמתענה ביום חופתו שחל עליו התענית אפילו בר"ח ניסן ואפילו עדיפא מני' הוא שהרי תענית חופה אינו אלא מצד המנהג ואלו תענית לתעניתא הוא מצד הדין כדי שיהיה לו כפרה כו': והנה אומר אני אי משום הא אין למידין כי אין הנדון דומה לראיה כלל כי הטעם שמתענין ביום החופה הוא מטעם שכתב הגאון מהר"ם מינץ בתשובותיו סק"ט ז"ל כדי שלא ישתכרו ויאמרו קדושי טעו' הן ולזה כתב עוד בתשו' לפי ה' מי שמשיא בתו הקטנה שאינה יכולה לקבל קדושי' אלא אבי' מקבל קדושי' שא"צ הכלה להתענו' רק אבי' שמא ישתכר כנ"ל. א"נ משום שהוא להם יום מחילת חטאם כמו ביוה"כ כמ"ש במדרש מחלת בת ישמעאל כו' עכ"ל והנה מכל אלו השני טעמים הללו נשמע שאותו היום חופתו הוא הגורם שצריך להתענות באותו יום דוקא בין מטעם שלא ישתכרו ויאמ' קדושי טעות הן שא"א לדחות אותו התענית ליום אחר ובין הטעם האחר שהוא להם יום מחילת חטאים כמו ביו"כ שכשם שא"א לדחות יו"כ ממש ליום אחר, אף כשחל בשבת בהיות כי היום גורם דוקא ואין זולתו כך אותו יום החופה הוא לו דווקא ליום כפרה וסליחה לכן א"א ג"כ לדחות אותו יום התענית ליום אחר כי אין לו תמורתו ליום אחר כמו יו"כ ממש: משא"כ בנדון מכ"ת ה"ל ליתב תענית לתעניתו שהוא רק לכפרת עון במה שיעשה תשובה על העון ביטול תענוג שבת וי"ט שאפשר לדחות ליום אחר והרי הוא לא גרע כמו תענית אחר כשלא אמר יום זה כגון שנדר אתענה באיזה יום שארצה ואפילו היה מתענה ביום א' והוצרך לדבר מצוה או מפני כבוד אדם גדול או שמצטער דהוא לוה ופורע יום אחר בהיות שלא קבע היום בתחלת הנדר כמבואר בב"י בסי' תקס"ח הוא הדין בנ"ד שאינו ג"כ רק למחילת עון שיוכל לדחות ליום אחר

אך יש לפקפק בנ"ד ממ"ש הב"י בסי' תקס"ח בשם שבולי לקט ז"ל נמצא בס"ח אדם שמתענה תענית חלום בשבת וחנוכה ועיין בהגהות מנהגים בהלכות חנוכה מה שכ' גם כן בזה וכתב שם שלא יתענה בא' בשבת בחנוכה אבל אם התענה ביום טוב בשביל חלום יתענה ביום טוב אחרון ונ"ל דהכי שבקי לחסידותייהו שאין להקל ולבטל עונג יום טוב דלא גרע י"ט שני של גליות מחנוכה ופורים עכ"ל [והביאו רמ"א בסי' שפ"ח ס"ז בהג"ה]. נשמע מן הדא דעכ"פ גם לדברי שבולי לקט הוא דווקא בי"ט שני של גליות דאין להתענו' דלא גרע מחנוכה ופורים משמע דזולת אלו שהזכיר יש להתענו' עכ"פ והיינו נכלל ג"כ כגון א"ח ושאר ימים וכמ"ש הב"י לעיל מזה ג"כ אדברי ת"ה סי' רע"ח ז"ל שכתב ג"כ אבל המתענה בי"ט ראשון משום חלום יתענה בי"ט שני וכתב הב"י ודבר זה תימ' הוא לומר שיתענ' ביום טוב שני דאע"ג דבקאינן בקביעי דירחא מ"מ הרי אנו נוהגין בו קודש ואסור לזלזל בו הלכך לא יתענה עד מוצאי י"ט עכ"ל: נמצא דס"ל דמיד במוצאי י"ט והיינו א"ח מחויב להתענות: הנה מדברים הללו אנו למידים דיש להתענות בא"ח כד מיתב תענית לתעניתא: זאת ועוד אחרת יש למידק ממ"ש הב"י בס"ס תצ"ד בשם האגור סי' תרס"ח בשם הר' ישעי' דאסור להתענות במוצאי חג שבועות אפי' בזמן הזה וזהו אסרו חג אמרה תורה עשו אסור לחג והביא ראייה מירושלמי וכן כתב ר' יעקב בעל ספר עין יעקב בסוף פ"ב דחגיגה דאף בזה"ז אסור להתענות בא"ח של שבועות שהוא יום טבוח פי' שהיו טובחין קרבנות ראייה וחגיגה של י"ט דשבועות אחר הי"ט וה"ט כמ"ש הר"מ יפה בספרו סי' תצ"ד מפני שאלו הקרבנות נקראו קרבנות יחיד ואין קרבן יחיד דוחה לא שבת ולא י"ט דבשלמא של פסח וסוכות היו זובחין ומקריבין בחוה"מ אבל של שבועות היו צריכין לזבוח ולהקריב ביום שלאחריו ולכך עשאוהו כיום טוב לאסרו בתענית והספד ואפי' בזה"ז וכו' עד לכך היו עושין חז"ל יום שלאחר אותו י"ט כחול כשחל י"ט בשבת שלא יאמרו הצדוקים שאנו מודים להם בזה שיאמרו שהרי אנו מחזיקים אותו לי"ט כו' ע"ש: והיינו שכל זה שייך דוקא בא"ח של שבועות ולא בא"ח של פסח וסוכות ואף שכתב הטור דאין מתענין בכל חודש ניסן. הלא תשובתו בצדו שכתב שהתלמידים מתענים בו בה"ב מפני חילול השם וכמ"ש הב"י אשר האריך בזה דמה' שאין לבטל אותן תעניות מפני מה שהקריבו הנשיאים ועשו י"ט ולכן ג"כ בנדון דידן לא יש שום יפוי כח בא"ח של פסח וסוכות משאר ימי ניסן שהתענו בו התלמידים לכפרת עון וגם זה לכפרת עון שביטל עונג