איתן האזרחי עח

בסברות אלו שבין הר"ן והרמב"ן ובין הרמב"ם. אי סברות הרמב"ם שייך לשנות הכי בפ' משוח מלחמה ואי סברת הר"ן אינו שייך לשנויא בפ' משוח מלחמה ואין להאריך בזה

וכתב עוד החכם יש לדקדק מה שכתב הרמב"ם ז"ל בהלכות מלכים גבי חוזר מעורכי מלחמה וז"ל א' הנוטע ואחד המבריך וא' המרכיב זקנה בחברתה שהיא חייבת בערלה עד כאן וראוי לדקדק כי בגמרא לא אמרו אלא לעולם ילדה בזקנה וכגון דנוטע להך קמייתא לסייג ולקורות עכ"ל החכם הנ"ל.. ובאמת דקדוק יפה הוא וזה החכם דוחק את עצמו מאוד להעמיד דברי הרמב"ם ז"ל ואינם עולים לפי סוגיית התלמוד גם הנוסח בספרי מיימוני שבידינו אינו כמו שכתב החכם ה"ל ולא כתוב לפנינו רק אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב הברכה והרכבה היא חייבת והנה הרב ב"י ז"ל בכסף משנה היה מחזיק לבקש צדדים להעמיד הרמב"ם על פי הגמרא ואמר דמתרץ בגמרא כאן בהרכבת איסור כאן בהרכבת היתר רצה בזה מתניתן דחוזר בהרכבת איסור וזה אי אפשר לפי שקלי וטריא שם למאי דמקשה הרכבת היתר היכי דמי כו' והמעיין יראה בעין שהוא היפך אבל לפי דברי אשר כתבתי למעלה.. הא דאוקמא כאן להך קמייתא בנוטע לסייג ולקורות להרמב"ם שנויא דחיקא היא תפס הרמב"ם תירוץ רב נחמן כאשר אמר שם במבריך אילן סרק כלו מתניתן דחוזר ודאי תנא היא דאמר מותר וברייתא בהרכבת איסור כמשמעות הגמ' וכמו שפי' רש"י ז"ל והשתא עלו דברי הרמב"ם יפה על פי הגמרא

וכתב עוד זה החכם שאפי' לא היה היחור ההוא מתבטל בלימון אלא שהיו כב' מינים מעורבין בשוה אתרוג ולימון לא יצא הא למה זה דומה למי שחציו עבד וחציו בן חורין שתיקנו שאינו מוציא את בן חורין. דלא אתא צד עבדות שבו ומוציא בן חורין ה"נ דכל שכן הוא דגוף האתרוג שיוצאין בו מעורב עם לימון דלא אתא צד לימון שבו ומוציא את החייב באתרוג ואע"ג דקי"ל כו' עכ"ל החכם

ואני אומר אף כי יהיב לזה החכם סברתו דל' בטלה בגמ' בטל בטעם הוא אין זה דומה אלא למאי דאמרינן בחולין בפר' אותו ואת בנו. דאמר ר' יהודא כל הנולדין מן הסוס אע"פ שאביהן חמור וקאמר בגמ' היכי דמי אי לימא דאבוה דהאי חמור ואבוה דהאי חמור צריכא למימר כו' מהו דתימא דאתי צד סוס ומשתמש בצד חמור וצד חמור משתמש בצד סוס קמ"ל ופי' רש"י ואין מזכירין כאן צדדים דהא מבלבל זרעא ומינא באנפא נפשא הוא דמקרי. והוא מין בפ"ע מעין סוס ה"נ דזרעי' לימון ואתרוג מעורבים לפי סברתו והוא מין אתרוג דיש לו צורת אתרוג ואתרוג הוא ולא לימון וזהו לפי סברתו אבל מ"ש לשון בטלה בגמ' לא שהטעם בטל אלא בטלה לגבי עיקר לענין ערלה לא צריכין לכל. ועוד לפי סברתו מי הגיד לו להשוות המחלוקת ולומר הטעם אתרוג ולימון שוה בשוה חלק כחלק אדרבא נאמר מאחר שהיחור אתרוג ונושא מאותו מין והוי אתרוג איכא למימר הטעם של אתרוג עיקר וטעם של עיקר נתבטל

וכתב עוד החכם ועוד דאם חסר כל שהוא קיי"ל דפסול ביום ראשון והאי מורכב חצי של לימון הרי הוא כחסר מן האתרוג עכ"ל. תמה מזה החכם הרי מדמין בגמ' אתרוג לטרפות ובטרפות חסר שאינו ניכר כשר כמ"ש תוספת וכ"כ הטור ובה"ג ובתשו' ת"ה ותמה עוד מזה החכם אשר בא להראות חכמתו ובקיאתו באריכת הפלפול ולא שת לבו למאי דאמרינן בכלאים וקדשים ושאר מקומות אי לא הוי כ' בו מעוט דשה אם מבנין אב או שה שה לגזירה שוה לא הוי ממעטינן כלאים וזה מפורש בכמה דוכתין בב"ק בפ' מרובה ובפ' אותו ואת בנו אע"פ ששני מינים מעורבין הם. ואיך באנו למעט כלאים באתרוג בלי שום מיעוט בתורה והבו דלא לוסיף אשר אינו מפורש בגמ' וכ"ש בתוך המשנה להביא בתוך שאר פסולי' בפ' לולב הגזול ולא שם על לבו א' מן התנאים או אמוראים להזכיר א' מהם והתלמוד מאריך בקדשים ובמעשר ובכור ואותו ואת בנו ולפטר חמור ולכולן צריכין בנין אב או גזירה שוה. מכל הלין נרא' דאתרוג שקורין גראצי"ן כשר ומברך אם לא נמצ' אתרוג נאה וכ"ש הגראצ"ין המובאין בארצות אלו. והמביאין אומרים שאינם מורכבים אך הם מן שהקדימו לבשל אף על פי שאינו ראוי להאמין לדבריהם ספקא הוא ויוצאין בו. כל הנ"ל כתבתי להלכה ולמעשה הנראה בעיני הלא כה דברי הצעיר אהרן אבא הלוי

סימן מ תשובה מן הגאון הגדול בעל תוספת י"ט ע"ד השאלה נדון הנרצח שנמצא וקצת העידו והכירו סימנים בבגדיו וקצת עדים אמרו שאר סימנים כמו שמבואר בכתבי גביות העדיות בארוכה לא רציתי להעתיקם מחמת אריכתם: וזהו לשון הגאון הנ"ל בתשובה שהשיב

עפ"י מה שנזכר בעדיות ה"ל שהכירו מכח בגדי הנהרג שהוא כמ' יעקב בר צבי כץ ה"ל ע"ז אני סומך להתיר אשתו שתנשא לאחר כאשר פסק הגאון מוה' ליווא מפראג ז"ל בתשובה ארוכה שנדפסה בפראג נמצאת פה אתנו אבל שאר כל הסימנים אינם כלום מכל מה שהוזכר בעדיות הנ"ל ואף שהאחרונים פסקו שסימני בגדים לאו כלום הוא: על הגאון רבינו הנ"ז אני סומך. כי ראיותיו נכוחים מאוד והתשובה ארוכה מלהעתיקה פה. ולכשיסכימו עוד שני ראשי ישיבות המוחזקים בהוראה כמה שנים ואראה חחימתם תהי מותרת לכל גבר דיתיצבייין דברי הכותב והחותם: נאום יום טוב הנקרא ליפמן בן לאא"מו נתן זלל"הה לוי העליר הועתק אות באות מגוף הכתב של ג"ע ה"ל ומגוף הפסק שכתב הרב הגאון האלוף המרומם מוהר"ר ליפמן סג"ל ר"מ ואב"ד דק"ק לאדמיר יצו': נאום גרשון בר' משה שמש דק"ק לאדמיר: ונאום מרדכי במ' אברהם ש"ץ דק' לאדמיר: סימן מא אחי היקר כו' שלום למעלתך כו'

על דבר השאלה בדבר אשר פעל ועשה האי גברא רשיעא אשר הוציא קול על בתולה בת ישראל כמ' ישעי' איך שקדשה בפני עדים פ' ופ' והעדים באו והכחשוהו ואמרו להד"ם שלא ראו ולא ידעו ולא שמעו ממנו שום דיבור בעולם רק שהקול נשמע בעיר איך שהאי רשע התפאר א"ע איך שנתן קידושין להבתולה אשר היתה כבר מיועדת לו להנשא עפ"י התנאים שהיה ביניהם ונתפרדה החבילה מאיזה טעם שביניהם והנה הוא עומד במרדו באומרו שקידשה והעדים מכחישין אותו לגמרי

תשובה לכאורה יש לפקפק ולומר ולדמות להדין שכתב הר"ן סוף פרק המגרש דף תר"ג ע"ג ז"ל גרסינן בגמר' מבטלין קלא או לא מבטלין קלא כלומר חזרו פ' ופ' ממדינת הים ואמרו להד"ם מבטלין קלא או לא מבטלין ומסקינן אתרוותא נינהו בסוריא מבטלין קלא בנהרדעא לא מבטלין קלא וכן מוכח הך פירושא לקמן בגמ' אמרינן אי לימא דאי מגליא מלתא דקדושי קמא לאו קדושין מעליא נינהו מבטלין קלא והא נהרדעא אתריה דשמואל ובנהרדעא לא מבטלין קלא אלמא פירושא דמבטלין קלא כדכתיבנא ונראה בסתם מקומות אין מבטלין את הקול בשום מקום אפי' בכענין זה לכך לא כתב' הרי"ף ז"ל בהלכותיו וכ"כ הב"י בסימן מ"ו שהוא דעת הרמב"ם מדלא הביאו בפ"ט וכ"כ הרמ"א בסמ"ו ס"ד בהג"ה בשם י"א לפסק הלכה

והנה יראה הרואה שכמעט ממש נ"ד שכבר יצא הקול שקידש בפני עדים אח"כ חזרו פ' ופ' ואמרו להד"ם דאין מבטלין הקול בכענין הזה ויש לחוש לקידושין וצריכה גט: