איתן האזרחי עז

בטל שהרי הטעם בטל בזקנה ואף שלא הזכיר ילדה אלא ודאי בטלה שאמרו לא לענין טעם קאמרו. אלא אמרו הטפל בטל לגבי העיקר דבתר עיקר אזלינן. והשתא לא הוי ידעינן אי לענין ערלה בטל אי לא כ' בהדיא ילדה בזקנה ולא סתם יחור והכי מפורש בכמה דוכתא בפרק ר' ישמעאל גבי ששתלו בכר' ובנדרים פרק הנודר לגבי עיקר בטל ואין להאריך בדבר פשוט

ומה שכתב והתורה אמרה אתרוג וליכא לא ידעינן היכן כתב בתורה אתרוג רק פרי עץ הדר ומין זה הדר הוא ודר משנה לשנה באילן וכמ"ש למעלה וכתב עוד זה החכם איברא דהרמב"ם ז"ל כתב בפי' המשנה וז"ל והרכבה שזכר בספרי שאין חייבת בערלה היא אותה שהמשיל בה והוא שיבריך האילן ועיקרו קיים עומד בארץ לא נעקר או ימתח ענף מאילן זה ויטע קצתו באילן אחרת ועיקרו קיים באילן הראשון אבל אם פסק הענף והרכיבו באילן או הטמינו בארץ הרי זה חייב בערלה וזהו הרכבה והברכה הם שרמז להם באומר א' הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב ואתה שמור אלו העיקרים ולא תשבש בהם שהם זה הפך זה כשתראה לשם שנוטע ומבריך ומרכיב חייבים בערלה ובספרי ביאר כי המבריך והמרכיב אינם חייבי' בערלה והן שני מיני הרכבו' כמו שביארתי לך עכ"ל הרמב"ם

וכתב החכם דלי' לי' דמרכיב יחור שנפסק מאילן אחר שעבר עליו שני הערלה דבטל לגבי האילן דהיינו ילדה בזקנ' הלכך א"ל דבנדון דידן נמי לא אמרינן דבטל יחור האתרוג לגבי אילן הלימון ובמלתי' קאי והוי אתרוג א"נ אפשר דאע"ג דלא בטל מ"מ הא מיהא שני מעורבי' הם והתורה לא חייבה אלא במין אחד וכיון דאיכא למימר הכי וא"ל הכי ליכ' למילף מני' כלל אבל לא היא דא"כ תיקשי מני' להרמב"ם ז"ל האם נעלמה ממנו סוגיית פר' משוח מלחמה דילדה שסבכה בזקנה דהיינו שהרכיבה בה כפי' רש"י ז"ל פטורה מן הערלה משום דבטלה לה לגבי זקנה. שעברו עלי' שני הערלה ומאי שמסיק בגמר' דהא והא בילדה שהרכיבה בילדה. והא באילן הנטוע לסייג ולקורות והא באילן הנטוע לפירות דהיינו בנטוע לפירות בטל היחור לגבי האילן לגמרי והיכא אפשר שיסבור הרמב"ם ז"ל היפך הגמר' ועוד שהרי הרמב"ם ז"ל עצמו כתב וז"ל ילדה שסבכה בזקנה והיה פירות בילדה אפי' הוסיפו מאתי' הרי אלו פירות של ילדה אסורים שאין גידול ההיתר מעלין את האיסור ע"כ. הרי בפי' שעל שהרכיבוהו בפירות שגדלו כבר באיסור אינן בטלין הא אם הרכיבו בלא פירות או שיצאו בו פירות מחדש אח"כ. שאותן הפירות החדשים אין בהם משום ערלה דבטלו בזקנה כמו שדייק בלשונו שאמר הרי אלו הפירות אסורים שממעט אחרים

ועוד יש להקשות על הרמב"ם ז"ל כי הנה החילוק שבין המתניתן דמסכ' ערלה ומסכ' ר"ה דמשמע ערלה נוהגת בהרכבה ובין מתניתן דספרי. דתני' ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב דכתב הרמב"ם דמאי דתני' בספרי היינו כשלא חתך הענף מהאילן ומתניתן דערלה היינו כשחתך אותו והרכיבו באחר קשה וכי כעורה זו סוגיין דפרק משוח מלחמה דמחלק בין ענף שהרכיב בזקנה הנטוע למאכל לאילן שהרכיב בילדה או באילן הנטוע לסייג ולקורות שהוא החילוק עצמו שכ' הר"ן ז"ל משמ' דגמ' ואנה עזב חילוק הגמ' ותפס חילוק מראשו ואמר שאל ישתבש איש. לבלתי חלק בין שתי הבקיאות אלו כחילוק שחילק הוא דלמא אינו חילק דא"כ למה לא נאמר בגמ' עכ"ל החכם והאריך מאוד לפלפל מקצת להעמיד דבריו ומקצת יוצאים חוץ לכוונה שאנו צריכים למה שאנו עומדים בו ותמה אני מן החכם הזה אשר ידוע ומפורסם חכמתו איך אחזו בולמס התאוה למשוך דברי הרמב"ם על פי דרכו להשלים כוונתו ולא שלח ידו לטעום בקנה למטה ממנו בגמרא ויאירו עיניו במה שהקשה על התלמוד בפ' משוח מלחמה ולוקמ' בכרם של שני שותפי' דהאי הדר אדידיה והאי הדר אדידי' פי' רש"י ל"ל לאהדורי אשנויי דחיקא בנוטע לסייג ולקורות לוקמ' בנוטע לאכילה ע"כ הרי בהדי' דשנויי' דחיקא היא ומהדר התלמוד לשנות בדרך אחרת ולמה צעק זה החכם ועל מה צעק להרחיב הדבור על הרמב"ם ז"ל לומר וכי כעורה לפניו של משוח מלחמה או נעלמו' ממנו סוגיית התלמוד ודאי לא נעלמה ממנו הסוגיא אך כעורה לפניו שנוי' דחיקא לחלק בין אילן מאכל לאילן שאינו מאכל דניח' ליה אוקמ' כולה בנטוע למאכל כמו שהקשה התלמוד לכן משני הא בשנפסק הא בשלא נפסק וכן פירשו המפרשים ובכללם תוספ' פ"ק דר"ה כאשר נדבר עוד בזה.. אך אם עלה לפניו להקשות על הרמב"ם איפכא ה"ל להקשות למה לא חלקו במשוח מלחמה הא בשנפסק הא בשלא נפסק וכולה היתר כמו שחלקו המפרשים אך מה שנראה לי בזה דודאי אי אפשר בחוזרין מעורכי מלחמה לחלק הא בשנפסק הא בשלא נפסק דאל"כ צריך לאוקמי מתני' בשלא נפסק ובריית' בשהפסיק וזה א"א דאי ברייתא בשלא הפסיק מן הרוב לא הו' לי' למעוט מלא חללו אלא מנטע כדמעטינן גבי ערלה ונטעת' פרט למבריך ולמרכיב ועוד דלא נפסקה שאין בה משום ערלה מפשטי' דקרא מימעט אפילו לא כתב ולא חללו אלא ולא חלל הא ממועט מפשטי' דקרא דמשמע דבכרם דאית בי' משום ערלה משתעי קרא מש"ה מוקמינן לתרווייהו בין ברייתא ובין מתניתן בשנפסק'. ואית בהו משום ערלה והוי נמי בכלל נטע אלא ברייתא מיירי בהרכבת איסור וממעיט מולא חללו מדלא כתיב ולא חלל כדמעטינן גזלן גבי בית מדכתיב ולא חנכו ולא כתיב ולא חנך כפי' רש"י ז"ל וכן פי' הריב"ש בתשובה כמו שפירשתי והא דמוקי הר"ן בערלה הא דתניא אחד הנוטע וא' המבריך וא' המרכיב חייב בערלה ותניא בספרי ונטעתם פרט למבריך ולמרכיב ומוקי לה באילן הנטוע למאכל מש"ה פטור והא דתניא חייב כשנטעה ראשונה לסייג ולקורות אע"פ דשנוייא דחיקא היא לא ניחא לי' לאוקמי כולה במאכל הא בשנפסק הא בשלא נפסק משום דמוקי רב דימא ברייתא כר' אליעזר בן יעקב דסבר דבעי נטיעה ממש ולא הברכה והרכבה אפילו בשנפסקה וכן בערלה כיון דכתיב ונטעתם נטיעה ממש בעינן אפילו בנפסקה וכ"כ הרמ"בן ז"ל דלראב"י כל הברכה והרכבה אפילו בנפסקה לא נהגו ערלה ופסק הרמ"בן כמותו דכל המקיל בארץ הלכה כמותו בח"ל וכן דעת הרא"ש והביאו הטור לכן חילק הר"ן אפילו בערלה בין עץ מאכל ובין לסייג ולקורות אע"פ דשנוייא דחיקא היא והרמב"ם סבר שנויא דחיקא לא משנינן ואין דעתו כדעת הרמ"בן דאל"כ לראב"י היכי ממעט מולא חללו הא מלישנא דנטע נפקי ועוד לראב"י לכתוב ולא חלל חללו למה לי והר"ן והרמ"בן סברי אע"ג דאית לר"א כרם כמשמעו לא הוי אמרינן נטע כמשמעו אי לאו דגלי לן מעוטא דחללו דנטע דוקא ה"ה מ"מ שעומד שם ל' נטיעו' ילפינן מהכא וזה נראה להרמב"ם דוחק והנמשכים אחריו וסברי דווקא לענין חזרה הוא דאית ליה משום דכתיב חללו אבל גבי ערלה דלא כתיב מיעוטא ונטעתם לאו דווקא זהו חילוק סברתם איש לפי סברתו דעתו ודבריהם עלו יפה איש לפי סברתו ונכון הוא לפע"ד

ועתה יובן דעת התוספות פ"ק דר"ה אשר זה החכם דחק א"ע להבינם ועפ"י דרכינו הם מובנים ונגלים יפה וז"ל התוס' מרכיב הוא שמרכיב אילן בחבירו ומשמע דמבריך ומרכיב חייבים בערלה וקשיא דבפ"ק דערלה משמע דהרכבה פטור מערלה ותניא בת"כ ונטעתם פרט למבריך ומרכיב וכו' וי"ל דהתם כשנפסקה מאביה כדמוכח פ"ק דערלה וצריך לדקדק אי שייך לשנויי הכי בפ' משוח מלחמה גבי חוזר מעורכי מלחמה משום מבריך ומשני כאן בהרכבת היתר כאן בהרכבת איסור עכ"ל התוס' והאריך זה החכם למה הביאו התוס' מאי דמשני התם ושאר דקדוקים ועל פי דרכינו אשר כתבתי חילוקי סברות בין הר"ן והרמ"בן ובין הרמ"בם מובנים דברי התוס' בעצמם כי הם מסופקים