איתן האזרחי עד

חייב בדינו ונתן כולנו לטועים בדבר משנה: וכעת אשמרה לפי מחסום מלהשיב לו עפ"י דרכו כי לא אעבור חק המוסר כאשר יאות לאיש אשר כמוני. ואתנהלה לאטי בעטי להשיב בשובה ונחת על קצת השגה שנעשה על פסקי וכבר קדמוני האלוף סיני ועוקר הרים מוה"רר חיים הכהן יצ"ו להשיב על השגותיו לאהבת האמת ובירר בראיות ברורות וטענות צודקות כחכמתו הרחבה כי השגת ראובן רובם ככולם בטלין הם מעיקר' ע"כ לא אשים דברתי כי אם בקצת השגות מעיקר' דדינא ובמקום שיראה לי שיש בו צורך ותוספת ביאור אדברה וירוח לי וזה יצא ראשונה ראובן כתב בהשגותיו ז"ל והנה כ' האלוף לדחוק ולהליץ כו' הנה האדם אשר רואה כמו אלו יש להכות כף אל כף גברא רבא כזה יאמר דברים אלו שאמר ואין לדחוק ולהליץ ועוד אומר שהסברא בעצמה דחוקה ורעוע והלא כל המתחילין ללמוד שיטת הלכה אין מבינים רק כך ואי אפשר לומר רק כך ואיך כתב כי דבר זה הוא סברא רעוע הלא כל ענין שיטת הלכה לפי שהיה מייחד מקום לעצמו מי שהעמיד תנור וכירים בחצר שיש בו כדי חלוקה. לקח לעצמו מקום ומשתמש שם בשביל כך נעשה המקום הזה מיוחד אליו ומה יהיה מועיל אליו מה שמשתמשין בשאר חצר וכי אין אדם עשוי למכור מקצת חצירו כו'. עד וכי דבר זה דומה למי שאמר נשתמשתי עמך בבית בעצמו ואע"ג שלא עבר רק דרך עליה סוף סוף באותו בית נשתמש עמו לבעלים ולא היה לו דרך מיוחד ולפ"ד רשב"ם ותוס' ורא"ש אע"ג שהיה למחזיק דירה כיון שהבעלים משתמשים עמו במאי שהיה דרכו עליו גם כן יקרא זה דירה עוד האריך בדברים ובסוף השגה כתב ז"ל וכך הוא לשון הטור החזיק במקום בחצר חבירו כגון שהעמיד שם בהמתו כו' הרי הוא הטעם כיון שהוא מקום מסוים לכך הוא לעצמו ואם לא היה המקום מסוים. רק פעם היה לו בהמה במקום הזה ופעם במקום אחר בוודאי על זה אמר כיון שלא היה חזקה במקום מיוחד מן החצר רק בכל החצר והבעלים משתמשים בחצר אין לו חזקה כלל ומאי נאריך בדבר שהוא פשט הסוגיא וכו'. כי לכל המתחילים בלמוד הסוגיא הוא כך עכ"ל: ויש בו כמה טעות ושבוש לשונות מתייחסים אל הכונה העצמית לא ידעתי אם הוא משגיאות המעתיק או אם ראובן זה דרכו לדבר בלשון טורסי וסורסי

ועל עצם ההשגה אשיב ואומר כי צלל במים אדירים ליישב דעת רשב"ם כפי מה שהבין הוא מדבריו עד שלא תהיה עליהם סתירה מהמשנה הנ"ל והעלה חרס בידו כי לפי דבריו דמתניתן מיירי דווקא במעמיד בהמה או תנור בחצר חבירו במקום מיוחד ולהכי באיש נכרי הוי חזקה. אף על גב שהבעלים יש להם דרך באותו חצר ומשתמשים בו בכל מיני תשמיש הואיל שאינם עוברי' ומשתמשי' במקום המיוחד למחזיק לבהמתו או לתנורו. א"כ קל וחומר בנו של ק"ו בההיא עובדא שהמחזיק דר בבית החיצון לבדו והבעלים המעררים לא נשתמשו עמו כלל בבית החיצון אלא בהעברת דרך כמו שהוכחתי מלשון הרמב"ן על הרשב"ם ומדברי הרא"ש והטור ההולכים בשיטת הרשב"ם ומסתמא העברת הדרך לא היתה חדרי משכיתו מהבית החיצון שדר בהם המחזיק ונמצא שהחזיק במקו' מיוחד לתשמישו ולדירתו ולמה זה א"כ לא יוכל לטעון טענות חזקה לדעת רשב"ם מ"ש מהני דתנן במתניתן גם מ"ש כי מה שהיה לבעלים דרך עליה נקרא דירה ויצטרך לדחוק עצמו ולומר דרשב"ם ורמב"ן פליגי אי העברת דרך מקרי דירה או לא הוא שוא ודבר בטל דמלשון הרמב"ן משמע דפליג אעיקרא דדינא מטעמא דאדם עשוי למכור הבית החיצון ומשייר לעצמו פנימי ודרך ולא פליגי אי העברת דרך נקרא דירה אם לא וכל זה כתב האלוף כמהו' חיים כ"ץ יצ"ו הנזכר בקונטרס הפלאות ההפלא אשר עשה על השגת ראובן ותשובה זו על ההשגה הנז' בלי ספק תספיק למי שלא ירצה להונות א"ע ואמנם להשלמת הענין ולמען לא יתרצו התלמידים להמשך אחרי דברי ראובן שכתב דהמעמיד בהמתו או תנור וכיריים בחצר חבירו פעם במקום זה ופעם במקום אחר אין לו חזקה כלל כיון שהבעלים משתמשין עמו בחצר והוסיף לומר כי פשט הסוגיא היא כך וכי המתחילין בעיון שיטת הלכה אינם מבינים רק כך וכי זהו הוא כוונת בעל הטורים שכ' החזיק במקום מסוים וכו' למען לא יפלו המתחילין בעיון ברשת הטעות אשר טעה בו ראובן. הנני אבאר ראיות ברורות ואכריח ממקום שבא ששגה ברואה בהבנת דברי הטור ובנה עליהם הר גבוה ותלול ואינו רק כיפה ותוכו חלול כי אין הדבר תלוי אלא בתשמיש שדרך בני אדם להקפיד עליו. בין שיהיה במקום מסוים. או בלתי מסוים ולא ראיתי לאח' מן הפוסקים שהזכיר מקום מסוים זולת הרמב"ם פי"ב מהלכות טוען ונטען והטור נמשך אחר ל' הרמב"ם אבל שאר הפוסקי' ומפרשי המשנה והרשב"ם בכללם לא הזכירו בדבריה' מקום מסוים ולפי מה שהבין ראובן מדברי בעל הטורים יצטרך לומר אחת משתים אם שאומר כי גם שאר הפוסקי' ס"ל הכי דלא הוי חזקה אלא כנשתמ' לתשמישי' אלו במקום מסוים ואע"פ שלא הזכירו תנאי זה סתמא כפירושו ודבר זה מוקצה מן הדעת כי הפוסקי' מדרכם לפרש דבריהם ולא לסתום ואם אמרו האמורא ה"ל לפרש פשיטא הפוסקים והמפרשים או שיאמר שהפוסקי' שלא הזכירו בדבריה' מקום מסוים חולקים על הרמב"ם והטור ונמצא לפ"ז שהרשב"ם שלא הזכיר בפירוש המשנה מקום מסוים הוא חולק על הטור: ואם כן כל פלפולא של ראובן לחלק בין האי עובדא לפי פי' הרשב"ם להני דתנן במחניתן נפל בבירא מאחר דלרשב"ם מקום מסוים לא מעלה ולא מוריד. אבל האמת הברור ונקי מכל סיג וחלאה הוא דאין מחלוקת בעיקרא דדינא בין הרמב"ם והטור שהזכירו בדבריהם מקום מסוים לשאר הפוסקים והמפרשים שלא הזכירוהו כי הם מדברים בנושא מתחלפים מר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי. וזה אבאר במעט עיון כשידקדק המעיין בלשון הרשב"ם בפי' המשנה ובל' הרמב"ם והטור. דהרמב"ם והטור מדברים במעמיד בהמה. או תנור בחצר חבירו הטוען על גוף המקום שנשתמש בו אתה מכרתו או נתת אלי מקום זה כמבואר בהדיא בדבריהם וכגון דא וודאי דבעינן מקום מסוים דאי העמיד פעם במקום זה ופעם במקום אחר וודאי דאין לו חזקה בגוף המקומות שנשתמש בהם ונראה דהם מפרשים דמתניתן איירי במקום מסוים והמחזיק טוען על גוף המקום והרשב"ם לא ניחא לי' לאוקמי מתניתן בטוען על גוף הקרקע אתה נתת או מכרת לי מקום זה דלא עביד אינש לזבין אודנא מגמלא גם ליתן במתנה אמה על אמה קרקע בחצירו מלתא דלא שכיחא הוא לכך מוקי לי' בטוען שהבעלים נתנו לו רשות להשתמש בתשמישים אלו בחצירו וכ"כ שם בהדיא ז"ל הכא בחצר השותפין עסקינן כלומר גבי איש נכרי כו' ל"ש רישא ול"ש סיפא הוי חזקה שאין בני חצר מניחים לנכרי להשתמש תשמישים אלו בחצר שלהן אא"כ נוטל רשות מהם ואם לא מיחה תוך ג' שנים הוי חזקה והכא בחצר השותפין עסקינן כו' עד אמחיצה קפדי ומדשתקי ולא מיחו בודאי ברשותו עשו והוי חזקה עכ"ל הרי מבואר לפנינו דרשב"ם מוקי לה שהמחזיק טוען שברשות הבעלים נשתמש בו בתשמישים אלו לא שהבעלים נתנו או מכרו לו גוף המקום שנשתמש בו ולחזקת תשמיש וודאי לא בעינן מקום מסוים.. ולהכי לא הזכיר הרשב"ם בפי' המשנה זו מקום מסוים וכן מוכח מהא דכתב נ"י אהך מתני' וז"ל ומיהו הא דקפדי אינשי היינו בכיוצא בזה דתנן במתניתן שהוא קביעות אבל בדריסת הרגל גרידא אפילו אחרינא דלאו שותפי לא קפדי כדמוכח ר"פ אין בין הנודר כו' שמעינין מני' דאי הוי אמרינן דקפדי אינשי אדריסת הרגל כדס"ל לתוס' ודייק להו משנוייא דרבינא אהך מתני' אפילו בדריסת הרגל גרידא הוי חזקה אע"ג דהמחזיק בדרך לא החזיק במקום מסוים ומיוחד לעצמו דאף הבעלים הולכים בדרך ההוא אלא ש"מ דלחזקת תשמיש לא בעינן מקום מסוים וגם הרמב"ם והטור יודו דבטוען חזקת תשמיש ולא על גוף המקום דלא בעינן מקום מסוים והשכל מחייב כן נתבאר מהמשך דברינו אלו שמ"ש ראובן דהמעמיד