איתן האזרחי עג

דודאי כך הוא שאם היה משתמש הבע"ה בחצר שאין חזקת המחזיק כלום אבל המחזיק יאמר כי המקום שהוא להעמדת הבהמה נחלק מן החצר במה שהוא מיוחד להעמדת הבהמה וכי לא מצינו מקום מיוחד בחצר וכי אין מועיל חזקה לכ"ת שהם בחצר וכי אחד מבעלי החצר מחזיק בבור לבדו בחצר, וכי לא מהני לי' חזקה כמו דמהני לי' חזקה בבית אע"ג שמשתמשים בעלי החצר בחצר אלא מפני שאנו אומרים כי הבור והבית הוא לעצמו אינו מן החצר כך ג"כ מקום שהוא מיוחד ומסוים הוא לעצמו ומה שנשתמש בשאר חצר הוא לעצמו וכן הוא לשון הטור בח"מ החזיק במקום מסוים בחצר חברו כגון שהעמיד שם בהמתו כו': הרי הטעם כיון שהוא מקום מסוים לכך הוא לעצמו ואם לא היה מסוים רק פעם היה לו בהמה במקום הזה ופעם במקום אחר בוודאי ע"ז יאמר כיון שלא היה לו חזקה במקום מיוחד מן החצר רק בכל החצר והבעלים משתמשים בחצר ואין לו חזקה כלל ומה נאריך בדבר שהוא פשט הסוגי' והרי בנה היסוד מהפסק שעליו נבנה הכל על ראי' שאין בו כלל כי כל המתחילין בלימוד הסוגיא הוא ואף אם היה קושיא חזקה כמו שאין זה רק פשט הסוגיא וכי ביש לומר נוציא ממון וכי שערי תשובות ננעלו בפנינו הלא נוכל לתרץ תירוצים שאם היה כאן קושיא חזקה יש לתרץ תירוץ אף שהוא רחוק ובענין הזה אנו אומרים.. כי הקושיא אינה כלום כמו שאמרנו והתירוצים שאמר עליו אינם מקובלים כלל וי"ל הראשון שכ' דהתם גם שעוברת דרך עליה יאמר בע"ה שלא חשתי למחות כי אמרתי בלבי כל הרואים אותי משתמש עמך ידעו שאם הבית שלך היית מעכב עלי מלעבור דרך ביתך דקפדי אינשי אדריסה וכו' הנה מהפך הקערה על פיה שכל החזקות שבתלמוד שהיה לבעל השדה למחות ועתה מהפך הדבר שהבעל הבית סומך ע"ז שאם היה הבית שלך למה לא מחית והרי ישיב לו ולמה לא מחית אתה שלא ידור אחר בביתך וכי אין הדבר הזה יותר ממה שאחר יעבור דרך עליו ואם אתה הנחת אותי בביתך גם כן אני אומר שהנחתי אותך לעבור בלבד והרי טענ' המחזיק עדיף שיוכל לומר שכך היה התנאי בשעת המכר וכמ"ש הרמב"ן ז"ל הלא דברים אלו כחומץ לשיניים ואין ראוי להאריך בכמו דברים אלו ועל סברא כמו זאת במה פסק שלא להוציא וי"ל השני דהאי עובדא היה לו דרך לצאת כו' על תירוץ זה השני יש לתמוה הפלא ופלא הפלא הראשון שבא ליישב דברי הרשב"ם ז"ל כמו ענין זה דבר. שלא נזכר בגמרא שהיה לו דרך אחר ועל דבר זה יבנה פסק דין שלו ואם בעלי חילוק היו אומרים חילוק כמו זה הי' נראים זה חילוק טוב לומר דבר כמו זר שהיה לו עוד דרך אחר ומסברא בעצמו אינה ראוי' לאומרה כלל כי באולי יש לחוש לרמאות שעשה זה כדי לערער ולמה הלך בדרך זה ולא הלך בדרך השני ואם היה זה לקצר דרכם אם כן יאמר גם כן כי לכך היה ממעט דמי מקנתו לקצר דרכם ומה לשון דמי מקנתו ובאולי מתנה היה ולא מכירה וללמוד גם זאת מכסף מקנתו הכתובה בתורה דבר זה אינו כי דברי קבלה מדברי תורה לא ילפינן ואם כן מניין שהיה מכירה שמא מתנה אף אם נאמין שהיה מכירה מ"מ הי' למערער למחות באולי יטעון שהיה מתנה ולא מכירה ואז בודאי לא היה מהני חזקה והי"ל השלישי כתב דלענין תשמיש יותר קפדי כו' הלא דברים אלו קשים מאבן וברזל שמהפך הקערה ג"כ ובונה פס"ד להוציא ממון ע"י זה כי לפי הסוגיא דגמרא שלכך לא הוי חזקה מפני שטוען המערער נשתמשתי עמך בבית ואם היה משתמש עמו בבית לגמרי עד שהוא דר אצלו לא הוי חזקה וכי דברים כמו אלו ראוי לאומרם

ומ"ש שהסברא והחוש הגוברת מעיד על זה והלא ראה דברי הרמב"ן ז"ל אשר הוא החולק על פירוש הרשב"ם ז"ל וכתב וז"ל וכי אין אדם עשוי למכור בית החיצונה ומשייר לעצמו הפנימי ודרך אף על פי שזה לבדו דר שמה שלא יעלה לו חזקה ע"כ וזה הלשון בעצמו כתב בעל נמוקי יוסף ומשמע מדבריהם שאינם חולקים רק בשביל שהיה דר לבא בבית החיצון רק שהיה המערער עובר דרך עליה אבל אם היה גם כן דר עמו המערער בודאי מודה הרמב"ן שאין זה חזקה וכן הוא בתוספ' וז"ל ונראה לי שהיה עדים שדר בשכונה דאי לא היה לו עדים וכו' וכי יש להם לעידי החזקה לידע שלא היה מערער באותו בית כל שלש' שנים ואם יאמר המערער הייתי עמך שני ימים אין לך שלש שנים ועדים אינם יודעים יפסיד עכ"ל התוספת ומשמע כל שהיה דר בבית ב' או ג' ימים אין לו חזקה אם היה לו עדים בזה ועוד כתב המרדכי בשם מהר"מ ז"ל לענין חזקת ישוב אפילו אי טעון מנך זבינתיה לאו טענתיה טענה כיון דאינהו גם כן דיירי בעיר לא חיישי לממחי הלכך אין חזקתו חזק' כדאיתא לעיל אנא בשכונת' גוואי הוינא וא"ל רב נחמן זיל ברור אכילתך עכ"ל והשתא אם פי' הרשב"ם ז"ל דוקא היכא שאין דרים במקום אחד כי אף שדרים בשני בתים בודאי ישוב כבית אחד דמי ומה שאמר כי לענין הסברא גוברת יותר יש להקפיד כשהן דרים יחד ואפי' אם היה כמו דבריו שהאדם מקפיד שלא ידור אחר עמו אין עיקר הטעם מקפיד בלבד אבל הטעם דעד ג' שנים מזדהר המחזיק בשטרו טפי לא כדאיתא פרק חזקת הבתים והיה להמערער למחות כדי שישמע המחזיק והי' נזהר בשטרו. וכיון שלא מיחה הוי חזקה מעליותא שיאמר המחזיק לא נזהרתי בשטר וזה עיקר טעם חזקה אבל אם בעל הבית דר שם לא יצא הבית מרשותו כלל לאחר והי' לו למחזיק להיות נזהר בשטרו יותר דבר זה נחשב מן מחאה כיון שלא יצא מרשות בעלים באשר הם בביתם כמו בראשונה ואל"כ איך אפשר שיהא אדם נשמר מזה ואם יהיה לו אדם בביתו ג' שנים כמו שתמצא הרבה שיש להם בני אדם בביתם דרים אצלם יטעון הדר חזקה אבל הדבר מוסכם מפי הכל שאין זה חזקה רק שהאלוף הדיין הפך הקערה על פיה: ואני הולך ביושר ובאמת כמו שמוכח מכל הפוסקים אף מדברי החולקים והוא בירר לו דרך לעצמו אף כי לא הועיל כלום בתירוץ כי מה שכתב בתירוץ הזה כי במשנה דהעמדת תנור וכיריים הוי חזקה משום שאין זה דומה להאי עובדא דבשכונה גוואי הייתי דהתם אינו דר אצלו לכן אינו מקפיד ואינו דומה להעמדת תנור וכיריים שהיה לו להקפיד וכי דברים אלו ראוים לאומרם דלמה לא היה להקפיד וכי לא היה יכול להשכיר הבית ולמה הניח אותו לדור בו אחר וכי שייך לומר כך אלא הטעם הוא משום שדר עמו וכיון שדר עמו אע"גב דקפיד מ"מ מאחר שהבית הוא ברשותו היה לו להיות נזהר בשטר שלו

והנה נראה ונגלה לכל כי שלשה יש לומר אלו הם פורחים באויר ואין להם על מה שיסמוכו כלל והקושיות אינם כלל וגם בפריחתם נשרפו בהם והיו כלא היו ואף אם היה בהם דבר וכי על דברי שהם י"ל יסמוך להוציא הבית מחזקתו ובדבר כמו זה שפסק בפי' הרשב"ם והרא"ש והתוס' והטור והמרדכי ולא נמצא חולק בפי' הרשב"ם ז"ל רק הרמ"בן והנ"י: אבל בנ"ד שבעה"ב דר בביתו והמחזיק משתמש עמו אין בזה מחלוקת כלל כמו שמוכח בלשונם ודברים אלו הם בחינה לשאר דברים שבאו בפסק רק כי דין הזה עיקר וכאשר זכינו בזה בלבד א"צ יותר כי האיש אלמן בנה בית מיוחד ונתן אותו לבניו וזה אין שייך כלל לבית שלפניו ואמרתי כי אין לו כח על דבר זה לכל הדעות ע"ז לא השיב כלום קבלנו תשובות יד הסופר שלוח לידינו מיד האלופים הנ"ל: וזה הוא תשובת הגאון

סימן לח ראיתי האיל המנגח האלוף ביהודא לתורה ולתעודה. מדבר בצדקה ורב להושיע: כל לשון תקום עמו למשפט בטענות דחוים ובהבל פיו שאין בו ממש ירשיע: כי ראובן ה"ל עדיין בבזיאותי' קיים ופער פיו לבלי חק נגד מעלת הדיינים ארבעה הם גדולי ארץ והמה חכמים מחוכמים כי שלח רסן על לשונו על אשר יצא מלפניו