איתן האזרחי סט

שינה בדעבד דכשר היינו דווקא דומיא למ"ש בסמוך לעיל מני' היינו כיון דאין ידוע ל' המדינות דאז אין לשנות מה שנמצ' בדברי קדמונים לזה כתב ג"כ דגם בדעבד אם שינה כשר והיינו נמי כשאין ידוע איך הוא חתם א"ע משא"כ כשהוא חתם א"ע באופן אחר בדיוק גמור ונכתב שמו בגט באופן אחר מזה לא קמיירי הרמ"א דוודאי יש ויש לחוש משום הרואים וצריך ליתן גט מחדש לפענ"ד

גם את השלישי והוא העיקר שאין להשיב אחר אשר אספר גופא דעובדא היכי הוה כי זהו האיש אבי המתגרשת נתן גט לאשתו השניה פה ק"ק לבוב והגאון מו' יהושיע נרו' יצו' סידר אותו הגט. ושאל בי מפי הצעיר את דעתי הקלושה איך לכתוב בהגט את שמו פרידמן או וורידמן וכתב אלי שחותם את שמו תמיד בפ': והנה הסכמנו כולנו יחד שבזה אין לפקפק כלל ועיקר בהיותו חותם שמו בפ' שיש לכתוב בשם פרידמן בפ' וכאשר חתמו גם שאר אנשים היום פה בעירנו ולכן הסכמנו לכתוב בפ' פרידמן וכאשר כתבו בפי' בס' זכרון לפני אשר סדרתי ושם כתב גם כן הכתב של הרב המסד' מו' יהושיע שכתב לי בכתב ממש באותו האיש המוזכר שכתב פרידמן בפ' ואני הצעיר שלחתי ע"י שלוחי האלוף רבי פלק בן האיש ר' פרידמן ההעתק מכתבי אשר הראתי לו למען ידעו בני ישראל שלא לשנות לכתוב את שמו באופן אחר רק כאשר אביו חתם את עצמו באשר נתן לו הגט לאשתו בשמו שמחה המכונה פריידמן והרב המסדר לא השגיח בי וסידר את הגט לאחותו בת אביו בשם אחר וורידמן בוי"ו ואם כן עבר על לאו דלא תתגודדו וגם לענ"ד צריך ליתן גט אחר שיש ויש לבא לידי תקלה שיאמרו הרואי' שממ"נ לא ניתן גט א' בהכשר או הראשון או השני שלא נאמר בו כי טוב בהיות שנשתנה שמו ולא ראי זה כראי זה ויוכיחו הרואים בין שניהם בשני גיטן שכתב פעם כך ופעם כך שאין זה האיש הקודם והיא בת איש אחר בהיות כי לאביה נכתב באופן אחר ולכן לפענ"ד צריך לכתוב גט אחר משום הרואים את הקולות קול לו קול אליו ששינה בשמו לכתחלה כדי שלא להוציא לעז על גט הראשון או על גט השני כי קרוב הוא עדיין בעירנו ורב לנו שהוא עודנו חי חוץ לעירנו ושהייה אסורה בהיות לו אח רחוק

גם בעיני יפלא על דברי ר"מ יפה שכתב בסתם שמחה המכונה וורידמאן ושינה שמו דלא כשום סדר בפרט מ"ש בא' בין מ"ם לנו"ן בודאי יש ט"ס נפל בדפוס כי אין לכתוב כי אם כמו שמצינו בשאר שמות קלמן זלמן שוורצמן וכהנה רבות עוד יש לפקפק בדבריו מ"ש בסתם שיש לכותבו בו"ו וזדידמן ולגבי פייבוש וייבוש. שכת' שהולכין בלשון בני אוחזו המדינה כמו שכתב הרמ"א. הגם כי אולי נראה לי לחלק שדעת הר"מ יפה שסבירא ליה שהשם וורידמן ושם פרידמן הם שמות מחולקין ולכן שינה שמו והיינו שקורין וורידמאן בפתח. ולכן כתב הכל בסתם בשני יודי"ן וגם א' בין מ"ם לנו"ן מה שאין כן גבי פרידמן שקורין בחירק אולי גם הוא הסכים לכותבו בפ' רפויה וק"ל

כל זה כתבתי לענ"ד דאין לפקפק בדבר שנאמר מי שמערר על הגט זה שהוא כמוציא לעז ובחרם דר"ת חלילה כי זה וודאי אינו כי אשר יאמר כזה טעות הוא בידו כי כבר קיימו וקבלו כל האחרונים דבכל מקום שנודע איזה פסול בגט או איזה ענין שלא נעשה כהלכה ופשיטא דבזה לא דבר ר"ת וסייעתו באשר שכל השאלות ותשובות מלאים מדברים הללו ושנשאלו והשיבו שיש להכשיר או לפסול גיטין שלא נכתבו כהוגן וכן מעשים בכל יום. וכן כתב הגאון מהר"י בשם מהרי"ק שורש ל"ו סימן ב' וזה לשונו אבל ר"ת פשיטא דבזה לא דבר ר"ת דאדרבא מחוייבים לשאול את פי הגדולים כדי לאפרושי מאיסורא עד כאן לשונו ובנדון דידן הוי איפכא שבאם לא ינתן גט אחר שיכתוב מחדש לבתו כאשר נכתב מתחלה בגט הראשון לאותו האיש אבי המתגרשת לאשתו אזי יוציאו לעז על גט הראשון ויהיה הקולר תלוי בצווארו של אותו הרב המסדר הגט השני לבת המגרש הראשון שיהיה לעז בגט הראשון. זאת ועוד אחרת שלא שייך מוציא לעז כ"א מי שבא לערער חלילה לאחר נתינת הגט אשר צווחתי ככרוכיא והעתקתי מה שנעשה מעשה פה עירנו באותו האיש עצמו אבי המתגרש' שכתבו בפ' פרידמן כאשר חתם עצמו ואיך ימלא לבו לשנות ולכתוב באופן אחר והרי השני גיטן סתרי אהדדי ואדרבא היה לו להרב הנ"ל לחפש היטב הדק לדקדק כדי להוציא מלב המערר שלא כדבריו אם היה בעיניו ראיה או מופת שראה וידע מרבותיו לא מסברתו: ואני בכל כחי עניתי ואמרתי אמן מאיש הזה לכתוב לו גט אחר מיד בהכשר בשם פריידמן בהיות שחי עדיין כדי שלא יבא לידי תקל' חס ושלום כי שערי תשובה לא ננעלו לפני לכתוב בכל תפוצות ישראל כי תורה היא ובאם הרב דח"ל ראה כן לכתוב בארץ אשכנז בארץ רוסיא היא מדינה אחרת וכבר נעשה מעשה פה יתד שלא תמוט כפי הדין והדת של תורה לכותבו בפ"א דווקא מה שנלע"ד כתבתי וחתמתי פי המדבר הצעיר אוהבו מחות' נאמן בברית אברהם הכהן. נחוץ מאוד ומאוד ביום ד' א"ח פסח. נא ל' בקשה אחר עיוני בזה יענה ויאמר תשובתו הרמה. סימן לו נדרשתי ללי שאלו נמצאתי לאשר בקשוני שלומי אמוני ישראל ה"ה הקצינים ראשי פרנסי דק"ק פראג יצו' כו' כתיבת יד הנחמד להשכיל כ' פתחיה יע"א סופר דמתא בדבר שנפלה דו"ד בין שני יושבי עירם לעיין בטענותיהם ובתשובתיהם וראייותיהם. ובפסק שנפסק ביניהם ובהשגות אשר עשה כל א' להחולקים על הפסק והכל רשום בכתב אשר שלחו לידי ונתבקשתי למעלות הראשים הנ"ל להעלות בכ"י מה שנראה לי שיחייב הדין בנ"ד ולשלוח לידם פסקי ולפ"ד שני החולקים אחרי דברי לא ישנו ויקבלו עליהם את הדין כי כן קיימו וקבלו עליהם שלא לערער ולהרהר עוד ואני היה עם לבבי שלא להטפל בעת ההיא כי פראג עיר גדולה לאלקים נתן ה' חכמה ותבונה בהמה להבין בכל מדע ולהורות נתן בלבם ומלכם בראשם ה"ה הגאון המופלא כ' ליב יצו' אשר אם ח"ו משתכח תורה, הוה מהדרא לי' בפלפולי' ובבקיאותו והי' ראוי שיקריבו למשפ' האנשי' הגאון הלזה לברר את דינם כי מרא דאתרי' הוא ואב"ד שלהם: ואחר זה השיבותי אל לבי דאולי הגאון הנ"ל ושאר בעלי תריסין אשר בק"ק ההיא יש להם צד קורבא או קירוב דעת אל א' מהחולקים וברצונם משכו את ידיהם לסלק ידם מזה ע"כ הראשים יצו' ראו כי טוב שיצא לאור דינם ע"י מי שהוא אינו מכיר בהם ובשמותיהם כמוני היום כתב הרמב"ם פי"ג מהלכות סנהדרין אסור לדיין לדון בדין אוהבו כו' ואה לא היה מכיר את אחד מהן ולא מעשיו אין לך דיין צדיק כמוהו ובכן נעתרתי לקולם ועיינתי בקונטרס הנזכר כפי המצטרך ואשיב להם אשר עם לבבי לענ"ד בנ"ד השמינה היא אם רזה אך בקיצור דברים כפי האפשר כי לא אשלח ידי כי אם לדברי אשר למראה עיני אשפוט שהם נוגעין אליבא דדינא וזה החלי בעזר צורי וגואלי

ראשונה אומר כי במה שפסקו הדיינים שראובן לא יוכל למחות ביד שמעון, וב"כ לילך לבית המוצנע העומד בחצירו של ראובן ולעשות שם צרכיהם ולילך לבאר לשאוב מים.. רואה אני את דבריהם יפה דנו ויפה פסקו בהטעם הראשון שנתנו לדבריהם דשמעון החזיק בתשמישים הנז' זה כמה שנים וחזקה טובה היא אמת ויציב אך טענה זו צריכה ביאור ותוספות דברים שיספיקו להשיב על הראיה שהביא ראובן בטענותיו וחישב להכריח מתוכן דלא שייך טעם הדיינים באחר המחילה ממכ"ת לא השיבו לו עליה כהוגן ודחו ראייתו באמת הבנין וזהו כי ראובן טען דשמעון לא יכול לטעון טענות חזקה דכיון דבעה"ב משתמש גם הוא בחצר ובבית המוצנע ובבאר לא שייך בו חזקה כדאי' פ' חזקת הבתים האי דאמר לחבירו מאי בעית בהאי בית' א"ל מינך זבינתיה ואכלית שני חזקה א"ל אנא בשכונא גוואי הואי: