איתן האזרחי סח

דק"ק לבוב יצו' כאשר גם הוא כתב להתיר ושלום לדייני ישראל פי המדבר אוה"נ מחו' נאמן בברית הצעיר אברהם בן לא"א החסיד מוהר"ר ישראל יחיאל כץ זללה"ה רפא איש פורט

לה המאור הגדול שמו פועל צדק הולך בתמים וה' אלקי' עמו הגאון ר"מ ואב"ד יצו': הנה ביום אתמול כי יעבור דברתי דרך העברה אל מול פני הוד רום מכ"ת גליתי טפח וכסיתי טפחיים: ועתה באתי להוסיף אחר עיוני מה שנ"ל לפע"ד על המעשה שאירע בחוץ לעירנו בההוא גיטא של אותו האיש הניתן בערב יו"ט של פסח האחרון אשר בחיפזון יצאו לכתוב וליתן מפני שהוא שכיב מרע כי זולת זה לא היה ניתן בעי"ט כאשר כתב בתה"ד סי' רכ"ז וכמ"ש הב"י בש"ע סי' קנ"ד ס"א אשר יש נזהרים מלסדר הגט בע"ש מה"ט דמאחר דטרידי בצרכי שבת חיישינן שמא לא ידקדקו כל הצורך ואין ספק כי ה"ה נמי בערב י"ט נמי דינא הכי וכמו שמבואר בח"מ סי' ה' דנין בע"ש ובעי"ט מטעם שצריכין להיות מתונים בדין ובע"ש ועי"ט הם טרודים נמצא שהם שוים ממש והכל דין א' בעי"ט כמו בע"ש אך שהשאלה היתה למהרא"י בע"ש וה"ה נמי בעי"ט אך שהאמת יעשה דרכו בהיות המגרש שכ"מ כהן ועשה המסדר הרב דח"ל ליתן אף בעי"ט. אך גופא דעובדא ששלח כזאת במהירות להעמיק לשאול לעומת העצה למכ"ת איך לכתוב בגט בשם פרידמן אם בפא' או בוא"ו: ומכ"ת פי קדוש אמר לו כאשר ראה בדברי ר"מ יפה שכתב בוא"ו גם שמ"ו הגאון החסיד מו' פייבוש ר"י ואב"ד דק"ק קראקא ז"ל כתב גם כן בשמותיו בשם ווירדיל בוא"ו לכן הורה גם מכ"ת ג"כ אתו עמו כלומר אליו לכתוב אף לכתחלה בשם וורידמאן כו'. בכן הנני אומר בגלגול מחילות כי לא מחשבותי מחשבותיכם בזה מכמה טעמים וזה יצא ראשונה: הא' דכבר נשאנו ונתננו גם יחד פה ק"ק לבוב זה כמה שנים עברו עם הגאון כמ' יהושיע ר"מ ואב"ד דק"ק קראקא יצו' אשר העלינו במצודתינו בהסכמ' אחת דכל מה שכתוב בסדרי' שלנו בו' הוא לפי מנהג בהברות לשונות דמדינת אשכנז שמדברים בו' בלי רפויה: משא"כ לפי קריאת מדינתינו בפרט בארץ רוסיא שהיא לשון גסה שמדברים דוקא בפא' רפויה צריך לכתוב דוקא בפא' והטעמים לשבח כמ"ש בדברי מהרא"י בשם פייבש ווייבש שמקצת מדינות מדברים יותר בלשון רפה הולכין אחר לשון בני אדם כמדינה אשר נותנין בו הגט ואין להקפיד בזה איך נמצאו השמות והכינויים כתובים כי כל א' כתב כפי הלשון דמדינתו לכן סדרי הגיטין משונים זה מזה וכו'

והנה אין ספק מה שמפורסם מ"ו א"צ ראיה שבמדינות רוסיא כולם עונין ואומרים פייבש בפא' כמו פייבל פרומט פישל פרידא פראדיל וכן ג"כ פרידמן או פריידמן ולכן כתבנו פה גם כן פייבוש בפא' וכן הרב כמו' אברהם היושב בישיבה בק"ק בריסק שלח אלי כתבו ג"כ בהיותו בק"ק פודהייץ שכתב פרומיד בפ' וגם אני הסכמתי עמו באותן שנים שעברו וכן מצאתי און לי שכתב הגאון מוהר"ר משה חריף גם כן בא"ב שלו אשר סידר שכתב על דברי רש"ל ז"ל לדעתו כ"מ שהוזכר בקונטרסים ו' במקום פ' רפוי' יש לכתוב לדידן פ' רפויה: הגם שכתב לבסוף ז"ל וצ"ע בשם פלק עכ"ל. והנה גם ע"ז כבר כתב רש"ל ולולי דמסתפינא מחברי היה נראה בעיני במדינת פולין ורוסיא פלק בפ' אף שיש לטעות ולקרא בדגש פלק מ"מ הברת לשון אשכנז בארץ פולין ורוסיא הוא גסה ואינו יפה כלל מ"מ אינו נראה כלל לכתוב בוי"ו כו' ע"ז הרבה להשיב אפו מהר"מ חריף ז"ל ובעיני יפלא מאוד לכתוב ו' א' במקום פ' רפויה מאחר שאינו לפי הברת קריאת מדינתינו וכל הטעמים הכתובי' למעלה אינם מספיקים בעיני עכ"ל.. לכן עפ"י הדברים האלה אחרי רואינו בעינינו ואזנינו שמענו במדינת רוסיא כפי לשונם כתבנו פייבש פרידמן הכל בפ' אף כי גם שרש"ל כתב וורידמן בו"יו היינו ג"כ לפי אותו המדינ' שקורין בו"יו בלי רפוי' או מן הסתם באותו המדינ' משא"כ במדינת רוסיא שיודעין שקורין רפוי' ממש לית דין צריך בשש וחשש שצריך לכתוב בפ' דווק' גם את השני הטע' לשב' על מה שכתוב בסדרי' בו"יו היינו כשאין אנו יודעים איך שחתם אותו הבע"ד בפ' או בו"יו רק מן הסתם אז הולכין כפי שמצינו בשאר מדינות כאשר כתוב הדר הוא בסדרים כפי משמעות דברי רמ"א משא"כ כשאנו רואים ויודעים בבירור עין בעין את חתימת האיש ואת שיחו שחותם עצמו תמיד בפ' ויצא מן הכלל מארץ אשכנז וחזק הוא הרפה אזי נראה עין בעין שנשתנה עליו סדרי מעשה בראשית ואז הולכין אחרי שמו כפי חתימתו דווקא כמבואר, בכל הפוסקים שהולכין אחר קריאותו לס"ת או אחר חתימתו ואין לשנות ח"ו וכמ"ש ר"מא בד"מ ובש"ע סימן קכ"ט ס"ב בהג"ה ועכשיו שמצינו שמ"ו הרב הגאון מהר"פ מקראקא חתם את שמו ווייבש בו' אין מזה ראיה כי הוא ראה וידע בשם רבותיו ואבותיו שחתמו כן לפי מנהג אשכנזים בוי"ו ומעשה אבותיו בידו על העליונה משא"כ כשאנו רואין בהיפך שחותם את עצמו בפא' מי יבא אחריו וימלא לבו לשנות את שמו בוודאי היה כותב ג"כ בפ' כי יש ויש חששא מפני הרואים שאם הוא חותם בפא' ולכתבו בוי"ו הם יוענו ויאמר שהוא איש אחר וזהו טעם כעיקר שפסלו החכמים שינה שמו ושמה שיסברו שאיש אחר מגרש כמבואר הכל בדברי הרא"ש פ' השולח: ואין לומר לתרץ לדבוריה שאין לחוש בזה כיון שנאמר שוי"ו א' הוא מן הסתם כמו פ' רפוי' ולכן אין לחוש לזה כי בוודאי שהוא הכל א' ואין זה נקרא שינוי השם דזה אינו דהרי הגע עצמך שאנו ס"ל יתד שלא תמוט כשיש מקצת. מדינות שמדברים יותר בלשון רפה שהולכין אחר ל' בני אדם במדינות שנותנין בו הגט והנה אם לא היה חילוק ביניהם והיינו שהוי"ו א' הוא מן הסתם כמו פ' רפוי' למה נצטרך לשנות הסדרים הראשוני' לילך אחר אותה המדינה שמדברים יותר בלשון רפה הרי מוט' להיות תורה א' ולא להיות כשני תורות בהיות' שוים אך שע"כ מוכרחים אנו לומר שיש ויש הפרש ביניהם במקום שמדברים יותר בלשו' רפה משום כדי שלא יאמרו הרואים שהוא איש אחר מוכרחים אנו לשנות כל א' וא' לדבר כלשון עמו ולכתוב כפי לשונו הצח והזך מכ"ש כשחות' כך בל' רפה לכן כשנשתנה שמו בל' רכה אזי נראה שהוא ממדינה אחרת והוא איש אחר לא זה שנותן הגט גם יש הוכחה ג"כ ממ"ש רש"ל בשמות להתנאים שאחר שכתב בא"ב שלו שכותבין בה' כתב ז"ל ואם כתב בא' דכשר מאחר שהוא נח מה חילוק יש במבט' בין א' או ה' כו' עכ"ל. נמצא שכתב כעין זה כשהוא נח דוקא משא"כ בין רפה לרפה ביותר יש חילוק גדול ועוד יש להביא ראייה ממ"ש בעל שארית יהודא בשם מהר"י טיטציק על גט שנכתב בו בנהר ארטה וצריך להיות ארדה שהכשירו בדיעבד מצד שנמסר הגט בארץ רחוקה כו' עכ"ל נמצא משמע מדבריו לאפוקי לכתחלה או במקום קרוב אין להכשירו אפילו בין ד' לט' הגם כי לא יש חילוק במבטא כלל

והנה גם בין ו' לפ' הוא ג"כ יותר חילוק גדול ביניהם כאמור עוד ראיה מספר תומת ישרים אשר חיבר ר"ח בן יחייא בסימן ק"ה שכתב בשם שפירא שהיא נקראת בלשון זפירה ופעמים כותבין אותו בזיין ופעמים בש' שפירה כו' אנו כותבין אותו בש' וכתב ז"ל וכיון ששם זה הוא בל' יון ראוי לדקדק בכתיבתו כמו שהוא נקרא ונכתב והשיב המסיים ז"ל על שינוי השם כו' חפשתי ומצאתי במקום עגונא סמכינן כו'.. הרי דהתיר דווקא במקום עגונא ולא באופן אחר

והנה בנ"ד הוא ג"כ כמו כן בין ו' לפ' כמו בין ז' לש': ואם יאמר האומר הרי כבר כתב רבן של ישראל הרמ"א בהג"ה שם דנ"ל דמ"מ בדעבד אם שינה בא' מאלו הדברים כשר וה"ה ה"נ אף שלכתחלה יש לכתוב בפ' מכל מקום אם כתב בו' כשר בדעבד דז"א דהני מילי דאם