איתן האזרחי סז

שענה ואמ' לה הנער אמור הרי הנה מיד הבינ' מדבריו שיעש' ערמה והשיבה לו מיד בל"א זאל דיר זיין ווייא הנה נראה ג"כ שהיא לא נתרצי' לו לקבל קידושין ואדרבא קיללה אותו בפניו: הג' דהרי הנע' בעצמו מעולם לא אמר לה דרך קדושין הרי את מקודשת לי רק אמר לה אמור הרי ואף לו יהא כדברי הנשים כן הוא שסיים הנער ואמר גם שאר תיבות את מקודשת לי מכל מקום מוכח לומר דנמשך לתחלת דבריו שאמר לה אמור הרי שר"ל שהיא תאמר בלשון הזה הרי את מקודשת לי דאל"כ למה אמר לה אמור הרי שאינו ממשמעותיו שום דבר ולכן מן המובן שאמר לה שהיא תאמר דברים הללו א"כ נמצא אמר לה ולא לו שהוא לא אמר בפועל דרך קדושין שכוונתו לקדשה רק שאמר לה דרך שטות שהיא תאמר דברים הללו ואין זה כ"א דרך שטות ולא בדרך קדושין כלל מה שהיא תאמר לפניו הרי את מקודשת לי והוא לא אמר לה בדרך קדושין כלל זאת ועוד אחר' דהרי לא נתמל' רצונו שהרי לא השיב' לו לעשות רצונו לקבל בתור' קדושין רק אמר' בהיפך בל"א זאל דיר זיין ווייא ולכן נילף מק"ו דפשיטא דאינה מקודשת ואמרינן דאדעתא דמעיקרא קבלה במה שאמרה בפי' שיתן לה במתנה. ובפרט שהוא צריך לכלל שהוא לא אמר לה תיבות הללו כי אם שהיא תאמר הרי וכו' ומדלא אמר לה הוא בדרך הקידושין הבל הביא גם הוא שעכ"פ צריך לומר לה אף כשנתנ' היא כמ"ש הטור בסי' כ"ז בלשון הרמב"ם נתנה היא ואמרה לו הילך דינר זה במתנה ואתקדש לך ולקחו ואמר לה הרי את מקודשת לי בהנאה זו שקבלתי ממך מתנה ואם אדם חשוב הוא הרי זה מקודשת עכ"ל הרי שצריך לומר לה עכ"פ הרי את מקודשת לי. וא"כ בנ"ד שלא אמר לה כי אם שהיא תאמר הרי וכו' א"כ כשלא אמרה כן במה היא מתקדשת ולכן מה שמכ"ת כתב ז"ל ואף שיש לגמגם בזה דהרי העדים לא אמרו שאמר הנער בעצמו הרי רק שאמר אל הבתולה אמור את הרי והרי זה כאלו אמרה היא ונתן הוא כו' עד זה אינו כלום כו' חדא שאף אם היה כן ספק קידושין מיהו הוי כדאיתא פ"ק דקדושין וכ"פ בש"ע כו' עכ"ל

הנה אבא דרך גלגול מחילות כי לא צדקו דבריו בזה כי אדרבה לא דמי לזה דשם גבי אמרה היא ונתן הוא עכ"פ היא אמרה ואתקדש לך משא"כ בנ"ד הוא בהיפך דלא אמרה שום קידושין רק בהיפך בל"א זאל דיר זיין ווייא והחיך יטעם האוכל שכוונתה לקלל אותו ולא לשם קידושין גם מ"ש מכ"ת ז"ל והב' שמטעם כל אלו הדברים בגמ' דבעינן כי יקח איש אשה ולא איפכא וכאן כיון שגם הוא אמר וודאי דחיישינן עכ"ל גם בזה בעיני יפלא כי הוא בהיפך מ"ש שגם הוא אומ' דהרי הוא לא אמר רק שא' לה שהיא תאמ' הרי כו' ומה הוא גם ובפרט שהיא גם היא אמרה בהיפך בל"א זאל דיר זיין ווייא: ולכן אומר אני דלית דין צריך חשש דאינה מקודשת כלל וכי תימא על מה שכתבתי ראיה מהנהו ג' עובדי' דגמ' פרק קמא דקדושין דלא דמיא לנ"ד דבשלמא התם. אמר האי גברא מתחלה בתורת שאלה ששאל לה ואמר אי יהיבנא לך מתקדשית לי ולכן כיון שלא השיבה לו הן שנתרצת לדבריו ולכן אמרינן דאינה מקודשת משא"כ בנ"ד שאמר לה שתאמר הרי את מקודשת לי לפ"ד הנשים] לכן י"ל שעכ"פ יש ספק קידושין דזה אינו דהרי הוכחתי לעיל בנ"ד שאנו דנין דיש ויש הוכחות בידינו טפי שהוא כ"ש כיון שאמר לה שהיא תאמר התיבות הללו והוא לא אמר מעצמו הרי מסר לה הדברים והיא לא כן עשתה רק אמרה לו בהיפך בל"א כנ"ל וקיללה אותו וכ"ז מוכח מדברי הר"ן פ' האשה נקנית דף תרכ"ז ע"ב שכתב על הני ג' עובדי דלעיל ז"ל וכן נמי אפי' היכא דאמרה היא מעיקר' הב אם חזר ואמר לה בשע' נתינה התקדשי לי בו ואיהי אמרה הב או הבא מיהבי מקודשת. אבל הרשב"א ז"ל סובר דאפילו לא אמרה. איהי מעיקרא מידי כיון דאיהו אמר בלשון שאלה אי יהיבנא לך מתקדשית לי ואיהו לא מיהדרא לו אני מקדישנא לך מדלא אהדרא הכי אלא אמרה הבא מיהבי וודאי הכי קאמרי בקידושין לא ניחא לי אלא במתנה ולפיכך אפילו אם חזר ואמר התקדשי לי אינה מקודשת עכ"ל

והנה יבין בעל מבין שכל דברי נכלל בדבריו המצודקים הנאמרין באמת והם כנדון דידן ממש דהרי עכ"פ לא גרע כשאמר לה אמור הרי כו' והיא השיבה לו בהיפך כנ"ל כאלו שאל לה אם תקבל בל' קידושין דהרי כבר כתבתי מדאמר' מתחלה שיתן לה דווקא בתורת מתנה אף שהוא אמר לה אמור הרי כו' שהוא ל' קידושין מ"מ כיון שהשיבה לו בהפך לית דין צריך בשש וחשש וגם לדעת הראשון שהביא הר"ן הוא דוקא כשחזר ואמר בשעת נתינה התקדשי לי בו משא"כ בנ"ד שהוא לא אמר כ"א שהיא תאמר וכן לא נעשה רק בהיפך מדבריו ומכ"ש לדעת הרש"בא שהביא דאפילו אם חזר ואמר התקדשי לי אינה מקודשת וא"כ מכ"ש בנ"ד שהתחילה לומר לו שיתן לה במתנה ואף שהוא אמר ל' קידושין מ"מ מדאמר לה שהיא תאמר הרי כו' כיון שלא עשתה כדבריו ומכ"ש שעשת' בהיפך והוא לא חזר ואמר אחר כך שום דבר שפשיטא דאינה מקודשת גם אין להרהר ולומר לחוש לספק קידושין מדזרק הטבעת לתוך חיקה ושהה הטבעת בחיק הבתולה יותר מכדי דיבור וא"כ יכול לומר שנתחדש הדבר לצד הקדושין אח"כ . גם זה אינו דאע"פ ששהה עכ"ז מדלא אמר אחר כך שום דיבור כי אם מה שאמר לה מתחלה אמור הרי והיא קללה אותו בל"א כי לא נתרצי' לדבורו וא"כ במה יש לחוש לקדושין כיון שבפי' אמרה לו מתחלה שיתן לה דרך מתנה ממש ולכן לא זרקה הטבעת כיון שאמרה שלא נתרצת לו ואדרבא קיללה אותו והנה אח"כ סמכינן אדעת' דבכגון דא ששאלה בפירוש לקבל דרך מתנה: ובפרט לטענת אביה שאמר בשמה אמתלא שפשפשה ולא מצאה מיד הטבעת שבוודאי קרוב לשכל שכדבריו כן הוא מדאמרה כן זה שני פעמים מתחלה ועד סוף שאין ברצונה לקבל כ"א דרך מתנה ולא בשם קדושין ועוד טעם אחר להיתר מדכ' בעובדא דידן שהעדים עמדו מרחוק קצת גם בל' ולא שמעו יותר רק שראו מרחוק כו' עד ואח"כ רץ ובא אל העדים וכו' נשמע מן הדא שהעדים ראו מרחוק ולא בקרוב אליה א"כ י"ל אולי הבתולה לא ראתה להעדים והוי כמו הדין המבואר בב"י סי' מ"ב ובש"ע ס"ג בשם הרש"בא שאם ראו אותה שנים מהחלון והם רואים ואינם נראים לו או לה דא"צ ממנו גט וכ' הריב"ש סי' רס"ו והביאו הרמ"א שם בהג"ה דאפילו שמעו עדים שאמרה שמקבלת לקידושין יכולה לומר יודע הייתי שאין קידושין בלא עדים וכוונתי לשחק בו עכ"ל: א"כ ה"ה בנ"ד אפשר לומר גם כן שאולי הבתולה לא ראתה העדים או פן חשבה שהם לא יראו אותם ע"כ לא חשו לדברים ה"ל. ואף גם שרץ ובא אח"כ להעדים ואמר תהיו לי עדים שקדשתי את הבתולה מה בכך כיון שלא אמר להם בשעת הנתינה שיהיו שומעין לדבריו עד שאח"כ רץ ואולי היא לא הרגישה בעדים ולכן לא זרקה מחיקה מיד: ועוד ראיה להתיר ממ"ש הטור בסי' ל' אמר לה התקדשי לי במנה ואמר' לו תנהו על הסלע אינה מקודשת עד ואפילו זרקה לתוך חיקה בשתיקה כיון שגילתה בדעתה שאינה רוצה להתקדש יכולה לומר בתורת מתנה קבלתי והם דברי התוס' והרא"ש הביאם רמ"א בהג"ה בש"ע ס"ט: והנה זכינו לדין גם בנ"ז כיון שגילתה דעתה שאינה רוצה להתקדש שאמרה מתחלה מיד שיתן לה במתנה ונוסף ע"ז שלאחר שאמר לה אמור הרי כו' חזרה וקיללה אותו ומכ"ש שעדים מכחישין והנער והבתולה גם כן מכחישין לנשים שהנער לא אמר כי אם אמור הרי ותו לא דלית דין צריך חשש ובשש ומנא לן למיחש אפי' לספיקא ומשום קלא לית לן למיחש כיון שיש ויש כמה ראיות מוכיחות חזקות ואמתלאות לדבר שלא נתקדשה מעולם ולא נעשה הדבר כ"א דרך שחוק והיתול כמעשה נערות וא"צ לחוש לקול דלית בי' ממשא אחר הדרישה והחקירה כנ"ל לכן מכל הלין טעמים יראה להתיר שאין לספק בזה אפילו לספיקא דרבנן לית לן למיחוש לזה וינתן דת בעיר דמכ"ת לעשות כרוז ברבים שלא יעשה עוד כן בישראל אפילו דרך שחוק בעלמא ושהבתולה ראוי להנשא גם לכהן וא"צ לפקפק בדבר כל זה העליתי להלכה ולמעשה אם יסכימו עוד חכמי הגאונים כמו הרב הגאון אב"ד