איתן האזרחי סו

אם נחשוב שדבריה אלו מורים שהבינה שהוא לשון קדושין. ולכן כעסה עליו וא"כ מוכח מיד שלא נתרצה בקידושין ולא חלו בה ידים כלל ואם נאמר שאין במשמעות זה כעס רק שחוק וילדו' א"כ מי יימר שהבינ' לשם קדושין ודוחק לומר שמתחל' הבינה וכעסה ולא נתרצה ואחר כך כשזרק לה ולא נערה בגדיה נתרצית ואח"כ חזרה וכעסה וזרקה הטבעת מידה וכולי האי לית לן למיחש בודאי כיון שתחלתה וסופה מוכיחין שאין דעתה ורצונה לקבל ממנו שום קידושין ולמה לן למיחש חששא רחוקה מאד כזו או נאמר שלא הבינה כוונתו כדאמרן ואדרבא מגמר' דנזיר יראה היכא דלא אמר לה רק הרי לחוד אינו כלום כאלו אמר אהא דפריך שם בגמרא דלמא אהא בתענית קאמר ומשני כשנזיר עובר לפניו משמע אם אין נזיר עובר לפניו אין במלת אהא נזירות וה"ה תיבת הרי לענין קידושין מאחר שלא היו עסוקין מקודם באותו ענין למה לן להחשיבו לקידושין: ואם נאמר שהוכיח סופו על תחלתו שאמר להבחורים אתם עדי שקדשתי וכו' אין הסוף ראיה להבתולה שתבין דבריו שאמר קודם לזה דמנא ידעה מתחלה שיאמר הוא לבסוף אתם עדי שקדשתי שנאמר ע"י כן שהבינה דבריו שהיתה כוונתו לשם קידושין מאחר שהאמירה אתם עדי כו' היה אח"כ ומה שהעידו הנשים שסיים באמת דבריו ואמר את מקודשת לי מאחר שלא שמעו העדים הדבר. ה"ל כמקדש בלא עדים דהלכה רווחת בישראל דאינו כלום מאחר שהוכחנו. דהרי לחוד אינו כלום כדאמרן וסיום הדבר של קידושין אין עדים. א"כ ה"ל כמקדש בלא עדים כי נשים אין נקראים עדים ואף אם נאמר ונחוש לכל החומרות ונאמר דנשים רבים דהיינו ב' נשים ה"ל כעד אחד כמ"ש בגמר' פרק האשה שהלך עשו שתי נשים כאיש אחד לעדות אשה בענין עיגון כמ"ש בטא"ע סי"ז ובש"ע דשתי נשים אומרות מת ועד א' אמר לא מת או איפכא דמחזיקין בענין ההוא שתי נשים כאיש אחד עיין שם באריכות שהרי המקדש בעד אחד ואף בזמן ששניהם מודים בדבר פסק מהר"י קארו בש"ע דאינה מקודשת אך הרמ"א כתב דיש מחמירין כו' ובמקו' הדחק יש לסמוך אדברי המקילין ומכ"ש בנ"ד שאין שניהם מודי' לדברי הנשים כלל רק מכחישין אותן ואומרים שלא דיבר הנער רק תיבת הרי לחוד וודאי שאינו כלום ואפילו לכתחלה

וע"ד הטענה האחרת ששהה הטבעת אצלה יותר מכד"ד כמו שזכרנו לעיל מי יגיד זה. דלמא האמת הוא כן שחפשה ופשפשה הטבעת לזרוק אותו עד שמצאה אותו ואף שהעידו העדים שנתעכב אצלה זמן זה לא אמרו דלא פשפשה כי לא ראו מרחוק רק הזריקה וחזרה וזרקה הטבעת ולא ידעו בעכוב בינתיים מה עשתה שם וכיון שכן אין עדים בדבר שקבלתו בשתיקה וכל מה שלא ראו העדים להחזיק הקדושין חזר הדין כאלו נתקדשה בלא עדים כלל. ואף אם היו קדושין גמורים לאו כלום הוא כמ"ש בש"ע סי' מ"ב עיי"ש וע"ד הקול שיצא בעיר על הבתולה כנ"ל שנתקדשה לפע"ד אינו כלום דכל קלא צריך שיאמרו בפני פלוני ופלוני והלכו להם למד"ה כמ"ש בש"ע סי' מ"ו והרי הם בעצמם בפנינו כאן ולפע"ד אינו כלום וכיוצא בזה כתב הרמ"א סי' מ"ו בהג"ה נתברר אחר כך ששקר היה הקול כגון שבאו העדי' שתלו בהם הקדושין כו' ואמרו להד"ם מבטלינן קלא ואע"ג דכ' ע"ז די"א דבזה לא מבטלינן קלא מ"מ הלא פסק מהר"י בן לב בתשו' חלק א' דף כ"ו דהא דחיישינן לקלא מדרבנן הוא וה"ל אסורא דרבנן וכל ספק דרבנן לקולא וה"ה בנ"ד לפי הכלל שנתן לנו רמ"א בח"מ סי' כ"ה בהג"ה דכ"מ דאיכ' ב' דעות באסור דרבנן הולכין אחר המקיל ע"ש ועוד מאחר שמיד למחרת ביום א' גבו הב"ד העדות ואמרו מיד נעיין בדין זה איכ' למימר עיינו רבנן בקדושין ומצאו שאין בהם ממש ואין זה בטול קול כלל והרי זה כאלו לא יצא קול ברור בתחלתו וכעין זה כתב ממש מהר"י בן לב בתשו' חלק ג' שאלה ל"ז ע"ש הנלע"ד כתבתי ואעפ"כ לא מלאני לבי לעשות מעשה להקל עד שיסכימו עמי גדולי המורים את זה השבתי להאלוף מחו' הר"מ ואב"ד כו' מו' הירש מבוסק

סימן לד רץ כצבי וגבור כארי במלחמתה של תורה אספקלריא המאירה בוצינא דנהורא. איש רוח יתירה מנורה הטהורה מחו' האלוף המרומם כו' כמו' צבי הירש סג"ל יצ"ו

הנה אנכי הרואה את הנשמע קולן של סופרים ספר סיפור דברים הדברים. אלה הדברים אשר העלה והביא בכתב מכ"ת בשערי תשובה לפנינו על המעשה המאורע במקו' עירו מחנהו קדוש יאמר לו על הנער בער רך בשנים אשר פעל ועשה אשר בתולה אחת שאלה ממנו בזה הלשון תן לי הטבעת אשר היה ע"י והוא של בדיל במתנה ויען הנער ויאמר לה אמור הרי והשיבה לו הבתולה בל"א זאל דיר זיין ווייא והעדים שהעידו אחר כך על המעשה עמדו מרחוק קצת. והיינו לפני פתח הבית השני שאצל זה הבית ולא שמעו יותר רק ראו מרחוק שהנער זרק הטבעת לתוך חיקה ושהה הטבעת בחיק הבתולה הנ"ל על כל פנים יותר ויותר מכ"ד. ואחר כך הרגישה הבתולה בדבר ונתכעסה ולקחה הטבעת הנ"ל ורקקה עליו וזרקתו מידה כו' והנה נלענ"ד לדמות נדון דידן להנהו תלת עובדי המבוארין בקדושין פרק קמא דף ט'. האי גברא דהוי קמזבין חומרי פתכייתא פי' רש"י בוטניש שעושין של בדיל וחורזין הרבה מהן בחוט אח' ועושין אותו כמין ענק ונושאין בצוואריהן כו' ואתאי האי אתתא א"ל הב לי חד שוכא א"ל אי יהבינא מקודשת לי א"ל הבא מיהבי', אמר רבי חמא כל הבא מיהבי לאו כלום הוא האי גברא דהוה קשת' חמרא בחנותא אתאי האי אתתא א"ל הב לי חד כסא אמר לה אי יהבינא לך מתקדשת לי א"ל אשקוי אשקיין א"ר חמא כל אשקוי אשקיין לאו כלום הוא האי גברא דהוי קשדי תמרי מדקלי. אתאי האי איתתא כו' עד איבעי' להו הב אשקי ושדא מהו פירש"י דלא כפלתי' לדבורא וכו'. עד והלכתא אינה מקודשת והקשו תוס' וא"ת מי גרע מתן מעות לפלוני דמקודשת כ"ש כשאומרת תן לי וי"ל דש"ה דמעיקרא היתה שואלת שלא בתורת קדושין מש"ה איכא למימר כשאומרת הב אדעתא דמעיקרא קאמרה עכ"ל והיינו דמש"ה אינה מקודשת דאמרינן דודאי אדעת' דמעיקר' קאמרה שלא היתה בדעתה לקבל רק בתורת מתנה ולא בתורת קידושין כיון ששאלה ממנו תחלה ואמרה לו הב לי כו' דמסתמ' לא ידעה דאיהו יאמר לה אח"כ אי יהיבנ' לך מתקדשית לי ולכן אמרינן אע"פ שלא אמרה אח"כ בפי' לאו וגם אף אמרה הבא מיהבי עכ"ז לא אמרינן שכיוונה לדבריו לקבלה בתורת קידושין רק אדעת' דמעיקר' שכיוונה ללשון מתנה בעלמ' וא"כ גם בנ"ד יש ויש למילף בק"ו שאינה מקודשת דמה בנדון דתלת עובדי דיש כמה ריעות' די"ל דהיא מקודשת הא' דהרי השיבה לבסוף הבא מיהבי שהם תשובה לדברי האי גבר' דאמר לה בהדיא אי יהבינ' לך מיתקדשית לי וממילא מסתמא משמע מה שהשיבה לו בדברים דמשמעותה גם כן שהיא מסכמת לקדושין כדבריו: הב' שהיא גם היא לא אמרה מתחלה שינתן לה בפירוש בתורת מתנה דלא אמרה כי אם הב לי שוכא חד או חד כוסא וכו' ואיכא למימר שגם היא ידעה מסתמא שלא יתן לה דרך מתנה רק בתורת קידושין רק מפני הבושה כנהוג בעלמא או טעם אחר לא אמרה רק בסתם הב לי ולכן נאמר מסתמא שנתרצי' לו לקבל אח"כ בתורת קידושין כדבריו הג' דהלשון הבא מיהבי או הב לחוד משמע דכוונתה לומר לו יהי כדבריך הב לי והיינו כדבריו שאמר לה להיות לו מקודשת בזה שתקבל ממנו ועכ"ז אפ"ה אמרינן דאינ' מקודשת מדלא אמרה בפירו' מתחלתה ל' קידושין כי אם הב לי דאמרינן שכוונתה רק בדרך מתנה בעלמא לקולא ואינה מקודשת אע"פ שהוא אמר לה אחר כך בתורת קידושין עכ"ז אמרינן מה שאמרה לבסוף אדעתא דמעיקרא קאמרה דווקא לקבל מתנה ולא בקדושין מכ"ש בנ"ד דיש ויש כמה הוכחות ואומדנות וטעמים לשבח למעליות' יותר דאינ' מקודשת הא' דהרי מיד בתחלה ענתה ואמרה להנער תן לי הטבעת במתנה שדקדקה בדבריה לומר דוק' במתנה כדי שלא לבא לטעון אח"כ ולומר שקיבלה אח"כ דרך קידושין הב'