איתן האזרחי סד

סימן לב מבני יקירי היניק וחכים החריף כמוה' מיכל כ"ץ יצו'. ילמדנו אבי ורבי מה שתמוה מאוד בעיני מ"ש חז"ל בסוף פרק קמא דברכות כל השנה כולה אדם מתפלל כו' חוץ מי' ימים שבין ר"ה ויוה"כ שהוא מתפלל המלך הקדוש המלך המשפט ופירש"י המלך המשפט כמו מלך המשפט כמו נושאי הארון הברית שפי' ארון הברית נראה מזו שקשה לרש"י ז"ל על הא' היתרון של המלך המשפט ותימא למה לא חפץ רש"י ז"ל לתרץ הא' היתרון של המלך הקדושו: ומ"ו תירץ בשלמא בהמלך הקדוש לא רצה רש"י לפרש הא' היתרון מפני שתיבת המלך לתיבת הקדוש אין לו דביקות שהמלך שבח בפ"ע והקדוש שבח בפ"ע והנה הוא כמו האל הגדול הגבור כו' אבל בהמלך המשפט ליכא למימר הכי כי שבח של מלת המלך הוא בתוך שבח של המשפט כמו שפירש"י ז"ל על המלך הקדוש שבימים אלו מראה מלכותו לשפוט את העולם הרי שתואר השבח של המלך הוא תואר השבח של המלך המשפט ועתה עשה עמי אהובי אבי עוד אותיות לטובה ותאמר לי פירוש הדבר אמרי פי וכו' עכ"ל

ואני השבתי לו את זה אלהים יחנך בני היקר הבחור חשוב לכשירצה כו' כמה' מיכל כ"ץ יצו'

הנה כתבך המסולאים. בפז ומפנינים ראיתי שמחתי ושמחתי כי ת"ל שמעת לקולי להתמיד בספר הרב אלפסי שהוא תלמוד קטן והנה הקשת לשאול על דברי רש"י מה שפי' על המלך המשפט כמו מלך המשפט כמו נושאי הארון הברית שפי' ארון הברית ולא הקשה על המלך הקדוש בהא' היתרון ולזה כתבת בשם מ"ו מה שכתבת והנה כרגע נ"ל בספר אלפסי ובגמרא שלפי דברי האלוף רבך יצו' לא יתורץ הקושיא זו לדברי רש"י מ"ש שהוא כמו מלך המשפט באשר שלפי הבנות רבך הקשה רש"י במאי שתואר השבח של המלך הוא תואר השבח של המשפט וא"כ יקשה איך מתורץ לעולם הרי הוא כפל מה שאמר המשפט שהרי כבר אמר המלך שהורה בזה שהוא מראה מלכותו לשפוט את העול' אך לענ"ד נ"ל דלא קשה מידי דפשוט הוא דאין כוונת רש"י להקשות על זה גם לא כיון לדקדק במ"ש בהתיבת המלך המשפט בהא' ראשונה של המלך כ"א רצונו שבא לפרש דרך כלל על השני תיבות המלך המשפט שר"ל שאלו שני תיבות אין כשתי תיבות של המלך הקדוש כי שם רצונו שמשבחים להקב"ה בשני תוארים שהוא המלך וגם הוא הקדוש משא"כ הכא א"א לפרש ולשבחו שיש לו שני תוארים הללו דהיינו שהוא המלך והוא המשפט כי אין הבנה בתואר הזה שהוא המשפט לכן פירש"י שאין רצונו שמשבחי' בשני תוארים כי אם רצונינו לשבחו כ"א בתואר הא' והיינו שהוא כמו מלך המשפט שהוא דביקות המלך לתיבת המשפ' כ"א תואר א' ולא שני תוארי' והביא ראיה ג"כ מן נושאי הארון הברית שגם שם א"א לומר שהו' תוארי' שנשאו הארון וגם נשאו הברית שהרי הכל א' ושלכן מוכרחים לומר שר"ל ארון הברית שתיבת ארון הוא דבוק להברית ור"ל שכוונתו כ"א לדבר א' כמו כן ה"נ דבוק תיבת מלך להמשפט ואינו רק מתואר בדבר אחד שהוא מלך המשפט כנ"ל פשוט ולזה הביא הב"י ג"כ בטור א"ח סימן תקפ"ב אחר שהביא דברי רש"י כתב בשם הר' מנוח שכתב וז"ל אם כן משמע שהו' עצמו הוא המשפט כמו שאנו אומרים הוא החכמה הוא המדע וכו' ע"ש: שבא לפרש שהר' מנוח לא ס"ל כדעת רש"י שמפרש שמוכרח לומר שהוא כמו מלך המשפט רק. שהוא סבור בהיפך שבא לשבחו באמת בשני תוארים ולכן אינו צריך לומר שהוא כמו מלך המשפט רק הוא ממש המשפט כמו הוא החכמה הוא המדע ודוק כל זה כן נ"ל פשוט

סימן לג מעשה שהיה כך היה ביום השבת פ' אמור ת"ב לפ"ק פה ק"ק בוסק בתולה אחת היתה יושבת לפני פתח ביתה עם אשה אחת ובתולה גם כן גדולה כמותה ובא נער א' בן י"ג שנים קרוב לי"ד שנים ובידו טבעת א' של בדיל שעושים בעירנו למכור בחנות כנודע: ואמרה לו הבתולה תן לי הטבעת במתנה: ויען הנער ויאמר לה אמור הרי והשיבה לו הבתולה בל"א זאל דיר זיין ווייא. ועדים שהעידו אחר כך על המעשה עמדו מרחוק קצת דהיינו לפני פתח הבית השני שאצל זה הבית ולא שמעו יותר רק שראו מרחוק שהנער ה"ל זרק הטבעת ה"ל בתוך חיקה ואחר כך רץ ובא אל העדים ואמר להם תהיו לי עדים שקדשתי את הבתולה הנזכרת: והאשה והבתולה שישבה עם הבתולה הנז' כנ"ל העידו שסיים הנער דבריו ואחת מהן אמרה שאמר הנער הרי את מקודשת לי וא' מהן אמרה שאמר הרי את לי כמבואר בעדיות שגבינו.. והנער וגם הבתולה מכחישים הנשים ה"ל ואומרים שלא דיבר הנער רק הרי לבד כנ"ל וזרק הטבעת לתוך חיקה כנ"ל ושהה הטבעת בחיק הבתולה הנז' עכ"פ יותר ויותר מכדי דיבור ואחר כך הרגישה הבתולה בדבר ונתכעסה ולקחה הטבעת ה"ל ורקקה עליו וזרקתה מידה: ואבי הבתולה אומר בשם בתו שמתנצלת על מה שלא זרקה הטבעת מידה מיד בהיות כי היתה מעוטפת בפלוצה של שועלים ולא יכלה למצוא אותו הטבעת בחיקה כי נפל על הבית יד של הבגד שבחיקה וחפשה ופשפשה אחריו עד שמצאה אותו וזרקתו אם יש להאמין לה או לא: ואח"כ נפלה קול הברה בעיר שהנער ה"ל קידש את הבתולה ה"ל זה יאמר בכה וזה יאמר בכה גם א' מהדיינים שגבה העדות הגיד שהבחורים דהיינו העדים ה"ל באו אליו מיד אחר המעשה ואמרו לו בלישנא פסיקא שהנער ה"ל קידש את הבתולה ה"ל. וכתבתי המעשה ה"ל בקצר' מפני שראיתי בג"ע שבאו הדברים בלתי מסודרים וע"כ תורף הדברים כסדרן ויש להסתפק בזה ויש נחוש לקדושין הללו או לקול הזה מאחר דקיי"ל חיישינן לקלא

תשובה ראיתי לברר הענין לפע"ד ולהעמיד מתחלה כל חלקי הסותר ואחר כך אחוה דעתי הקלושה בזה: הא' דתנן במס' מעשר שני ומביאו פ"ק דקדושין היה מדבר עם אשה על עסק גיטה וקדושיה ונתן לה גיטה וקדושי' ולא פי' ר' יוסי אומר דיו ר' יהודא או' צריך לפרש. וידוע דר' יוסי נמוקו עמו והלכה כדבריו ואר' יהודא אמר שמואל והוא שעסוקין באותו ענין וכן א"ר אליעזר א"ר אושיעי' והוא שעסוקין באותו ענין וכו': וכן פסק בש"ע א' סכ"ז ע"ש: כלל העולה מזה כי אף אם לו יהא שנחליט הדבר שלא אמר הנער רק לחוד דהיינו מה ששמעו העדים שהיו עומדין מרחוק קצת ממקום המעשה אפשר שלא שמעו סיום דבריו כאשר העידו הנשים שישבו עם הבתולה אפ"ה לא גרע מאלו היה מדברי' עמה על עסקי גיטה וקידושין וכו' ועסוקין באותו ענין שתכלית הכוונה רק שתהיה יודעת שנותן לה לשם קידושין וכיון ששמעה שהתחיל לומר הרי שהוא הלשון המורגל לענין קידושין כנודע וודאי שהבינה שכוונתו לשם קידושין: וכדומה לזה כתב הגאון מו' שכנא ז"ל בתשו' כ"י שבידי על מעשה שאירע גם כן בימיו ופסק שאף אם שתק לגמרי היכא שניכר הדבר שהיתה כוונתו לשם קידושין מהני וראייתו מגמ' דנזיר ומביאו פ"ק דקדושין דתנן האומר אהא ה"ז נזיר פריך הגמ' ודלמא אהא בתענית קאמר ואמר שמואל ה"ל והוא שנזיר עובר לפניו הרי שהמעשה קיים אף בלא פירש דבריו רק שמבינים דעתו וכוונתו כ"ש בנ"ד שהוכיח סופו על תחלתו שבא מיד אל הבחורים ואמר אתם עידי שקידשתי את הבתולה ה"ל וכמבואר בעדות וגם הנשים שסמוך לה העידו שסיים לשון קידושין ממש כי אף אותה אשה שאמרה שאמר הרי את לי ה"ל גם כן ל' קידושין וכ"פ בש"ע סי' ה"ל. ואף שיש לגמגם בזה דהרי העדים לא אמרו שאמר הנער בעצמו הרי רק שאמר אל הבתולה אמור אתה הרי והרי זה כאלו אמרה היא ונתן הוא: