איתן האזרחי סג

שמות בפסוקים והם שוים באר היטב בהדיא שינתן ג"כ רק גט א' ויכתוב בשם הא' וע"ש האחר יכתוב דמתקרי וזה לא נראה ולא נשמע משום תנא בעולם אף שידוע לכל שאין חילוק בין עקיבא בא' או בה' מ"מ אמרינן דמשום ספק יש לכתוב לאותו דעת הא' שני גיטין משום ספק והנה זה הוא סותר דעת מכ"ת ולכן מ"ש מכ"ת ג"כ ז"ל אם לא שיאמר מכ"ת ששניהם תיבה א' וענין א' הם אלא שהם מחולקים בל' רוסיא עצמו אם התיבה נקראת כך או כך ואין בקיאין בל' רוסיא וזה רחוק ודחוק עכ"ל

והנה נפלאתי למה כתב שהוא דחוק ואתי מרחוק והלא כל התשו' מלאים מזה דאיירי בהכי בכל השמות כשה' מסופקים בל' צריך לדרוש ולחקור היטב כמ"ש בתחלה בשם ס' תומת ישרים שכתב ז"ל גם בענין שפירה שהיא נקראת בל' זפירה שפעמים כותבין ז' ופעמים ש' כו' עד וכיון ששם זה הוא בל' יון ראוי לדקדק בכתיבתו כמו שהוא נקרא ונכתב כו' והמסיים כתב לבסוף כיון שפירסם העברים לקרות שפירה וכו' לכתחלה הכי כתבינין להו וא' מן האלף קרי לה זפירה וכו' עכ"ל א"כ משמע מדבריו לאפוקי כשאין פרסום בוודאי איך נקראים העברים אזי הוא בספק בהיות שאינם יודעים בטיב לשון יון ה"ה ל' רוסיא ואין זה דוחק גדול כלל. גם מ"ש והכסיף בהאי סבא דמרקיד אתלת ריכשי והנה מה אעשה דנחשד האי גברא ואין בו כי זהו כוונתו שכתב שם מחולקים ודעתם לעקור כל א' שמו של חבירו וכו' היינו בהיות שקצתם קורין ציזא וכוונתם בחושבם שהיא נקראת בשם עצם דווקא ציזא ולא טשיזא וכן בהיפך א"כ אנחנו הרואים כי הם שניהם מסופקים ביחד שכת א' קורין כך וכת ב' קורין כך א"כ הם בעצמם מחולקים וכאלו הם מסופקים ואנחנו לא נדע מה לעשות אחר מי נלך לכתוב בהגט ולכן איך נעשה לכתוב הגט בשם הא' לעשות עיקר ובשם השני טפל הי מנייהו מפקת כי אולי נאמר להיפך וא"כ איך יכתוב בספר על שם השני דמתקרי ולעשות דמיון בסברת הכרס שאין אנו יודעים ובקיאים בשם זה אחר מי נלך לעשות לכתחלה מעשה.. ועתיד הקב"ה לעשות מחו"ל לצדיקים כמוהו אשר חשד בכשרי' גם מ"ש מכ"ת ז"ל לא הבנתי דברי מכ"ת כלל כי אם אפי' יהיו מחולקים מכל מקום נקרא שני שמות וכו' כמו שני שמות דגמ' דיש לו שם ביהודא ושם בגליל כו'. גם אנכי לא ידעתי דברי פי קדוש כי הלא זה דברי תמיד שאין הנדון דומה לראיה כי לשם יש לגמרי שם אחר ביהודא ממה שיש לו בגליל וכן בהיפך דמכל מקום יש לו שני שמות בבירור גמור לכל ולכן נקראו שני שמות כמו שמבואר בפ' השולח שאמר תניא כוותיה דרב אשי היה לו שתי נשים אחת ביהודא ואחת בגליל ולו ב' שמות א' ביהודא וא' בגליל וגירש אשתו שביהוד' בשמו שביהוד' ואת אשתו שבגליל בשמו שבגליל אינו מגורשת עד שיגרש אשתו שביהודא בשמו שביהוד' ושם גליל עמו כו' והיינו שיש לו שני שמות וודאי ואינם מחולקים כלל משא"כ בנ"ד שאין בירור בשום אופן שיש לו ב' שמות רק שהם מחולקי' בשם הא' המיוחד שקצתם קורין כך וקצתם קורין כך באותו שם בעצם לכן אנחנו מסופקים בשם זה איך לקרוא לאותו שם לכן צריך ליתן ב' גיטין כי מספק שמא זה העיקר או להיפך

וגם מ"ש מכ"ת ועוד אי תיבה א' פשיטא דכשר ולא שייך עיקר וטפל כי שניהם לדבר א' נתכוונו ואין כאן שינוי השם דהא גבי מיכל לא אמר בעל תה"ד לכותבו כך אלא כדי שיהא נכר לכל העולם כו' הא לאו הכי הייתי כותבו כמו שירצה כו': הנה גם את זה לא הבנתי כי הלא דברי העיקר הטעם מה שכתבו חכמי בריסק מסופקים היינו משום דיש לספק איך לכתוב לאותו שם הא' בעצמו כדי שלא יראה להרואים שיחשבו שיש אשה אחרת שהיא שם אחר אע"פ שהם יודעים שהוא אותו השם מ"מ חיישינין לרואים וכן מבואר בגמ' והביאו בס' תורת אמת בשם תשו' ר' אליהו מזרחי פ' האומר האי דהוה קארי לי' נפאתה אזיל סהדי כתבוה תפאתה ואמר ר' יצחק בר' שמואל ע"כ לא מפלגי אלא באם עשו העדים שליחותן אבל בגט כ"ע מודים דפסול דהוי לי' שינה שמו כו' והיינו אע"ג דליכא שום שינוי אלא באות א' ואין תפאתה לשם אחרת כדמשמע בדברי רש"י ז"ל שהרי גם נפאתה פי' כך שמה וגבי תפאתה כ' שטעו בשמה ולא קאמר שהוא שם אחרת וכו' אפ"ה משום דאיכא מקצת מהרואים שחושבים שאולי יש שום אשה אחרת שנקראת תפאתה והיא המגורשת ולא זאת שנקראת נפאתה ויוציאו לעז על בניה מן השני וכו' א"כ ה"נ יש לחוש מהרואים שיאמרו שהי' אשה אחרת ואין זו אשה הזאת כי היא נקראת טשיז' מצד שם העצם דווק' ואין האשה זו הנקראת בשם זה טשיז' לקרותה בשם הטפל כיון שכתבו כן וא"כ אין בידינו לכתוב כמו שנרצה רק שצריך לכתוב לכתחלה מה שהוא ברור בוודאי או ליתן שני גיטין

והנה אף על גב דהרב הנ"ל כ' בתשובותיו ודווק' בהאי דתפאתה ונפאתה שאות המשונה היא אות נעה והמבט' והמוצ' משונים בתנועתם מזה לזה אז איכא למימר דאיכא מקצת דטעו ויחשבו שאולי יש שום אשה אחרת: מה שאין כן בשינוי אחר כמו יו"ד בה"א דאינו משונה וא"כ י"ל דה"ה בנ"ד גבי ציזא וטשיזא דז"א דהרי כבר כתבתי ומכ"ת הסכים עמדי שבזה יש שינוי בהיות שיש הפרש ביניהם ב' אותיות גם כבר שלחתי למכ"ת תשובות הנ"ל וראה שהביא הס' שארית יהודא שכתב בשם מהר"י טיטציק על גט שנכתב בו בנהר ארטה וראוי להיות ארדה שהכשירה בדעבד מצד שנמסר הגט בארץ רחוקה משמע לאפוקי לכתחלה יש חילוק ואפילו בין ד' לט' כ"ש בין צ' לט' וש': גם מה שמכ"ת כתב לבסוף ז"ל ובאמת יראתי לנפשי שיחלוק מכ"ת דשני שמות דפוסקים ה"ל ר"ל דכ"ע קורין אותה כך וכך דהיינו לפעמים בשם זה ולפעמים בשם אחר אבל אם מקצתם קוראין כך ומקצתם כך אימא הא' עיקר והב' טפל כו': גם זה אינו כו' עכ"ל: ולי נראה הן אמת יהגה חכו וכבר כתבתי והארכתי בזה לעיל וכן הוא האמת דכוונתי כך הוא דכל א' משני כתות ידעו שיש לו שני שמות רק לקחו הברירה כל כת וכת לקרותו באותו השם הא' משני שמותיו כמבואר לעיל ומכ"ש כשקורין אותו כל א' לפעמים כך ולפעמים כך לאפוקי בנ"ד לא ידעו שום דבר משני שמות רק אותו שם עצמו הוא שם המיוחד הם מחולקים ונשתנה בקריאתו קצתם כך וקצתם כך: וגם מ"ש מכ"ת כי זה אינו דהא ב' שמות בב' מקומות כמו ביהודא וגליל וביהודא מורגלים לקרותו בשם ראובן ובגליל מורגלים לקרותו בשם שמעון ולכן כשכותבין ביהודא כשנותן גט לאשתו ביהודא כותבין בתחלה שם העצם ושם העיקר שביהודא ואח"כ כותבין שם הגליל לשם הטפל והיינו הכל מטעם שנודע שיש לו שני שמות באמת וה"ה נמי במקום א' כשנודע באמת שיש לו באותו העיר שתי שמות אז כותבין לו שתי שמות וכותבין לאיזו שירצה בשם העיקר אך כשנודע בבירור שאין לו שני שמות באותו העיר רק מקצתם קורין לו כך באותו השם ומקצתן קורין אותו השם כך זהו נקרא במסופקים ומחולקים ולכן צריך לכתוב שני גיטין

גם מ"ש מכ"ת דבעובדא דרובא מרים ופורתא שרה משמע משום דפורתא שרה הוי שרה טפל הא שוה בשוה הוי שניהם שוים ופשוט הוא וכן נראה מדברי כ"ת כו' עכ"ל: הנה נלע"ד דגם זה אינו במחילה דאדרבא משם יש להוכיח גם כן להיפך דאילו לשם כשיש קצתם קורין כך בשם מרים וקצתם בשם שרה: הנה יש עכ"פ שתי שמות אשר לא ראי זה כראי זה והם שני שמות חלוקים לכן כותבין בוודאי בשם שניהם משא"כ כשלא נודע בבירור באותו שם הא' בעצמו שהם מסופקים והנה כשנכתוב השתי חלוקות ולא נודע בבירור איזה עיקר ואיזה טפל יש לחוש לרואים וליפוק מני' חורבא ולכן צריך לכתוב שני גיטין כנלע"ד הקצרה והיה זה שלום כי אדבר אוה"נ בברית אברהם כהן: