איתן האזרחי סב

שמשמע מדברי מכ"ת עצמו ואם כן בנ"ד דמספקינן דלמא ציזא וטשיזא ב' שמות הן. אם כן מי הוא הנביא לאמר שאלו עוקרין שם זה ואלו עוקרין שם זה דלמא הכי נמי נימא שקורין אות' שני שמות דמה לי רחל וחנה שמכ"ת אומר דהקורין רחל אינו עוקרין שם חנה ה"נ נימא דהא על כרחך ציזא וטשיזא שני שמות היינו מוכרחין לומר דציזא נקראת ע"ש ד"א הנקרא בל' רוסיא ציז' וטשיזא נקראת ע"ש מלה אחרת הנקרא בלשון רוסי' טשיזא א"כ שני תיבות של רוסיא הם לא ראי' זה כראי' זה אם כן נימא דנקראת ע"ש שני הדברים יחד אלו קורין אותה על שם דבר זה ואלו ע"ש דבר אחר הגע עצמך מי שיש לו שני שמות ליב וואלף קצתם קורין אותו ליב ע"ש ארי' וקצתם וואלף על שם זאב. ה"נ לדברי מעלתך יצטרך שני גיטין שהם מחולקים ומסופקים שזה אומר שנקרא ע"ש ארי' וזה אומר על שם זאב וכיוצא בדמיונות אלו לאלפים ולא עוד אלא שיש קצת שמות שסותרים זה את זה. ולדברי מכ"ת פשיטא שהיו צריכין שני גיטין וזה לא מצינו בשום מקום ה"נ אי הן שני שמות ע"כ שני דברים ושני תיבות של רוסי' הם והוה ממש כמו אריה וזאב אם לא שיאמר מכ"ת ששניהם תיבה אח' וענין אח' הן אלא שהם מחולקי' בל' רוסי' עצמו אם התיבה נקראת כך או כך ואין בקיאין בלשון רוסי' וזה דחוק ורחוק והנה ראיתי כי מכ"ת הרכיב חלוקי על תלתא רכשי שכתב שהם מחולקים ודעתם לעקור כל אחד שמו של חבירו ואחר כך כתב שהם מסופקים ואחר כך כתב כי אולי נעשה העיקר טפל ולא הבנתי דברי מכ"ת כלל כי אם יהיו אפילו מחולק מ"מ נקרא שני שמות שאלו נותנין לו שם זה ואלו נותנין לו שם זה כמו שני שמות דגמ' דיש לו שם ביהודא ושם בגליל ואלו שביהודא יודעי' שיש לו שם אחר בגליל. אלא שאין מכירין אותו אם כן הם מחולקים עם בני גליל וקורין לו שם אחר ואין חפצים לעקור שם אחר כלל וגליל אמרו איפכא ואפילו הכי מקרי שני שמות שאלו נותנין לו שם זה ואלו שם זה וכן איך סלקא דעתך שהם מסופקים והלא כל אחד קורא אותו בשמו שנותן לו ואומר כי זה שמו כללא דמלתא לא הבנתי החילוק כלל הן אמת כי אלו היה בנדון דידן כמו מיכל דמספקא לן אם לכתוב כ' או ח' דשניהם תיבה אחת הם אלא דמספקא לן איך כותבין התיבה אבל בין ימין לשמאל א"א להיות תיבה אח'. לא ראיתי ולא שמעתי תיבה אחת שקורין אותה בימין ובשמאל ולא עוד אי תיבת אח' היא פשיטא דכשר. ולא שייך עיקר וטפל כיון דשניהם לדבר אחד נתכוונו ואין כאן שינוי השם דהא גבי מיכל לא אמר בעל תה"ד לכתוב כך אלא כדי שיהא ניכר לכל העול' כגון בני ריינוס שקורין ח' כמו ה' הא לאו הכי הייתי כותב כמו שירצה ואפילו את"ל דהיינו כותבין בח' היינו משום דכ' אפשר לקראה דגושה וה"ט נמי בט' ות' כמ"ש בהדיא הא לא"ה כותבין כמו שירצה אם כן בצ' הענין אח' הוא הייתי כותב כמו שארצה כיון שאין חילוק והטעם דהתם לא שייך הכא דהכא אפשר לקרותו בענין אחר אלא ע"כ אי שני שמות ע"כ שני ענינים הם וודאי ששניהם אמת ובאמת יראתי לנפשי שלא יוחלק מכ"ת עלי דשני שמות דפוסקי' דס"ל דר"ל דכ"ע קורין אותו כך וכך דהיינו לפעמים בשם זה ולפעמים בשם זה אבל אי קצתם קורין כך וקצתם כך אימא הא' עיקר והב' טפל ואף ע"פ דלא הוי רובא ומיעוט אבל זה אינו דהא ב' שמות בשני מקומות פירושו דאלו קורין כך ואלו כך וא"כ שני שמות במקום א' הוה נמי דומי' דהכ' דלא באו הפוסקי' לסתום אלא לפרש אס"ד דכה"ג בעי ב' גיטין דבעובד' דרוב' מרים ופורת' שרה משמע משום שפורת' שרה הוה טפל הא שוה בשוה הוי שניהם שוים ופשוט הוא וכן נראה מדברי מכ"ת ואין ספק בעיני כי בחנם טרחו חכמי בריסק. ומכ"ת בנפה ברורה שלו יבור אוכל נאמן אהבתך יושע

וזה אשר השבתי לו באחרונה שלום וישע רב להגאון מו"צ ויושב תהלות מעלות מושכלות גולות עליות לתלפיות ר"מ ואב"ד מו' יושע יצ"ו

סימן לא הנה לא אוכל מלט משא משמע ודומה לעצור במלין מי יוכל כי אין אדם נתפס על שער בת רבים על מי מריבה של תורה היא וללמוד אני צריך אשר אחרי רואי את פי כתביו נבהלתי אמרתי כי רחוק ממני הדרך מלכו של עולם ולא דרכי דרכיו בזה ונשתנה עלי סדרו. וזה החלי. מה שמכ"ת כתב ז"ל לא יכולתי לירד לסוף דעתו כיון דמוכח מכל הפוסקים ובתלמוד דמי שיש לו שני שמות ר"ל שקצתם קורין לו כך וקצתם כך כותבין שניהם. וע"כ כותבין איזה שירצה עיקר והשני טפל כיון דשקולין הן ויבואו שניהם ושניהם עיקר וכו' אם כן בנדון דידן דמספק' לן דלמ' ציזא וטשיזא ב' שמות הן א"כ מי הוא הנביא לומר שאלו עוקרין שם זה או אלו עוקרין שם זה דלמא ה"נ נימא שקורין אותו שני שמות וכו' מה לי רחל וחנה כו' עד אם כן שני תיבות של רוסי' הן וכו' עכ"ל של פי הקדוש מכ"ת. ואני בער ולא אדע כוונתו... הלא כבר צווחתי ככרוכי' ואזעק ואשועה כי לא ראי זה כראי זה דמ"ש בגמר' ובפוסקים דמי שיש לו שני שמות כו' היינו שבאמת בודאי הוא שנקראו לו ב' שמות או בשעת מילתו או שנשתרבב בלשון בני אדם בשני שמות בודאי ולכן אף שקצתם קורין לו שם זה מצד העצם שקראו לו כך בהיות ששמו כך ומקצתם קורין לו בשם האחר אבל על כל פנים הם ראו וידעו אשר יש ויש לו שני שמות לכל הדעות רק שקצתם קורין לו כך באותו שם האח' משתי שמותיו וקצתם קורין לו בשם השני האחר משני שמותיו ואינם מחולקים הכתות כלל באותן השמות רק כל כת א' לקח מעצמו אשר בחרו לקרותו בשם הא' מאלו שתי שמות שיש לו ולכן כ' בגמ' ובפוסקי' שכותבין שני שמות וכותבין לאיזה שירצה בשם א' לעשות עיקר ולהשם השני לעשות טפל בהיות כי שניהם הם באמת ובתמים אשר כבר נודע בבירור גמור שרירא וקיימא שיש לו שתי שמות רק שם מחולקים באותו שם הא' המיוחד איך שיכתבו השם שלה בהיות כי נודע ששם הראשון בעריסה לא היתה רק בשם ציזא או טשיז' דהיינו בשם הא' ולא בשתי שמות והנה נתחדש שכת א' קראוה בשם הצ' ציזא וחושבין שצ"ל בצ' וקצתם קראוהו טשיזא וחושבים שצ"ל בט' אך כולם הודו ואמרו שאין לה מעולם רק שם א' ולכן נראה מאלו כתות שהם מחולקים בשמה בהיותם אינם יודעים ומכירים היטב הדק הלשון רוסיא או את שמה צד עצמותה ולכן כתבתי ועניתי ואמרתי בכל כחי בהיות שעינינו הרואים שהם מסתפקים ביחד לא ראי זה כראי זה בהיות שזו היסוד המונח ויתד שלא תמוט היכא שיש חילוק גדול במבטא שצריך ליתן ב' גיטין: ואין להביא ראי' למ"ש מכ"ת למי שיש לו ב' שמות בל"א קצתם קורין אותו ליב ע"ש אריה וקצתם וואלף ע"ש זאב שלדעתי יצטרך שני גיטין שהם מחולקין ומסופקין שזה אומר שנקרא ע"ש אריה וז"א ע"ש זאב וכו' וזה לא נמצא בשום פוסק וכו' עכ"ל.. כי הנני גם את זה לעומת זה אומר אני שבוודאי כשלא נמצא רובא באותו עיר לאיזו שם הא' נקראים בו שמרגלא בפי רוב העולם רק הם מחצה על מחצה ה"ה גם כן הוא ממש הנדון דידן אשר אנו דנין בו וצריך גם כן שני גיטין דמ"ש

ומ"ש מכ"ת דזה לא נמצא בשום מקום אומר אני דהפוסקים לא היו צריכים לפרש כי הוא ממילא מוכח מכל אחר הרוב א"כ משמע ממילא כשיש מחצה על מחצה הוא בספק וצריך א"כ ב' גיטין גם יש להביא ראיה מהשם עקיבא שכתב רש"ל בסדר גטין שלו שמצא כתוב שבשם עקיבא יש ספק אם לכתוב בא' או בה' ושניהם יש להם ראיות ע"כ יש ליתן ב' גיטין כמ"ש בספר עץ חיים וכו' והיינו שלכל א' יש ראיה מפסוק א' כמבואר שם באריכות והנה לא יהא שני פסוקים הללו כנ"ד דהרי באלו יש כת א' שקורא כך וכת א' שקורא כך דלדברי מכ"ת א"צ ליתן ב' גיטין רק כותבין כמו שירצה המסדר או בהיות שהם שוים וא"כ למה לא נאמר לפ"ד מכ"ת בהיות שמבוארים השני