איתן האזרחי סא

בעיני דא"צ דע"כ לא אמר הר"פ אלא בנשתנה שמו דאע"פ כן חשוב שם הראשון שמו וכמו שהביאו הקונטרסים מן המדרש דיעקב ישראל אבל הכא דלא חל שם הראשון כלל אפי' בעריסה אין לנו לבדות מלבנו חומרא יען קראוה על שם ציזאני דאין חשש בזה בשום מקום ואפילו נשתקע אין כאן דלא היה מעולם וגדולה מזאת כתב הרא"ש והתוספת והטור דאפילו חניכתו הידוע לכל אע"פ שעולה בתורה בשם מובהק כותבין החניכה לכתחלה וא"כ אף על גב דלא נהגינן כוותי' בזה אין להוסיף מחלוקת דפשיטא דכיוצא בנ"ד כ"ע מודים. וכבר תמהתי על האחרונים ז"ל שהביאו ראיה מן הרא"ש דאזלינן אחר עליות התורה אדרבא מדברי הרא"ש איפכא משמע ואין כאן מקומו א"כ כיון דכתבו הפוסקים דאין לכתוב ב' גיטין כי אם בדוחק למה נכניס בפרצה דחוקה בחנם ולפי דבריו איכא חורבא גדול' בנ"ד דאיכא דשמע בהאי גיטא ציזאני ולא שמע בגיטא דציזא ואתא למימר דלא גירש לאשה זו מעולם וכדחיישינן בכמה דוכתא בתלמוד דאיכא דשמע בהא ולא שמע בהא ביבמות פ' החולץ ובב"ב פ' מי שמת ואין להקשות על מה שכתבתי דאם אין קורין אותה כ"א בשם א' אז הב' אין לכתבו א"כ איך כתב הב"י גבי מי שנקראת שמחה בילדותה. ואחר כך קראוה האליגוריאס וכ' דיכתבו גם שמחה לטפל צ"ל דלפעמים קורין אותה גם שמחה וכמו שהביא ראיה ההיא דקרי לה רובא מרים ופורתא שרה וע"כ צריך לומר כן. דאל"כ קשה דידיה אדידיה וז"ל הגאון מו' יושע אמת כי צדקו דברי מכ"ת מ"ש בכל הני התשו' וע"ד השאלה השניה הן שכתבו להכשיר אם האותיות הם מחד מבטא הוא בדעבד גם מה שחילק דהכא צריך לכתוב טשיזא חילוק נכון הוא אע"ג דלפענ"ד נראה דאין חילוק אם קורין הצ' בימין או בשמאל לעולם אין כותבין כ"א צ' לבד כדאשכחן בכמה דוכתן שכותבין ש' במקום ס'. מכל מקום איני סומך על דעתי בזה וביחוד דהתשובה ששלח מכ"ת לידי ביחוד משמע דיש קפידא שכן הביא בשם החכם מהרשד"ם ז"ל גבי שיל וסיל דלא הכשיר כי אם מטעמא אחרינא אבל מה שהצריך מכ"ת ב' גיטין פליאה גדולה עליך דלו הונח ששם אחר הוא הלא עובד' ממש דמרי' ופורת' שרה דכותבין מרי' דמתקרי שרה ה"ה הכא כותבין ציז' דמתקרי טשיז' דציז' הוי רוב' וא"כ ב' גיטין למה לי בחנם. ואין כאן שאלה ואם הוא שם אחד מכ"ש כי רוב הכינויים לא יזיקו כנודע ולכן יש להפליא על רוחב בינתך ושלום מכ"ת יגדל כנפשך ונפש נאמן אהבתך דורש שלומך וטובתך יושע. [כ"מ שכתוב שם ציזנא הוא ט"ס וצ"ל ציזאני

] כ"ל הגאון מחות' כמו' יהושיע אני דורש שלום רב. הנה אמרתי להשיב בפני הכבוד כדי שלא אהיה נחשד בעיני מכ"ת כטועה בדבר פשוט כי מה שהנני פוסק צריך אני למודעא הוא שדברי בני האלוף הם סותרים אהדדי מתוך כתבו בעצמו שמתחלה כתב וז"ל והנה דע כי יש אנשים קורין אותה כך טשיז' בש' ויש קורין אותה רק בצ' א"כ נשמע מן הדא שהם שוים לקרותה בשמה כמחצה על מחצה ובסוף כתב ז"ל כי הרוב עולם קורין אותה ציזא רק המיעוט מן המיעוט קורין אותה טשיז' דא"כ משמע בהיפך זאת ועוד אחרת בכתב השני כתב ז"ל וכן אין ספק בידינו אך ורק באם לכתוב בצ' ציז' או טשיז' בש' עכ"ל אם כן נשמע, מחדש ששם הם מסופקים שנברר לשם שיש לספק באיזה שם נקראת בקריאתה בש' או בצ' ולא יש רובא ומיעוט' ולכן בודאי נראה לי גם כן פשוט אם היה רובא ומעוט'. בוודאי הולכין אחר הרוב וכותבין על שם השני דמתקרי אך כשלא ידעינן בבירור רק שיש קורין כך ויש קורין כך נראה לי ליתן ב' גיטין כאשר כתבתי וזכיתי לדין שגם מכ"ת הסכים עמדי שיש חילוק בענין זה במבטא ואלו היה כדברי מכ"ת כמו שהבין מתוך דברי בני בכתביו שרובם קראו ציזא ומיעוט טשיזא בוודאי לא יסופק לשם בעיר ואם בישראל וזהו דבר פשוט אך שיותר נראה לי כאשר דקדקתי מתוך כתבי בני שר"ל שהם מסופקים כל עיקר איך לכתוב מתחלה אם יש חילוק במבטא ולכן יש ליתן שני גיטין לענ"ד הקצרה הלא זה דברי אוהבי נאמן בברית אברהם כהן. וזה השיב לי הגאון כמוה"רר יושע מחו' יצ"ו

אהובי האלוף החכם כו' הנה אהבה דוחקת. ולא אוכל להתאפק כי מה בכך שאין כאן מיעוט לא יהא אלא פלגא ופלגא הא מבואר בגמר' ופוסקים מי שיש לו שני שמות כותבין שניהם אפילו בשני מקומות ולא בעינן ב' גיטין ק"ו במקום א' דאיכא למ"ד דאין צריך כי אם שם אחד אם כן מכ"ש דלא בעינן ב' גיטין ולחכם כמכ"ת אפי' בראשי פרקים די ונראה בכל הפוסקים דמי שיש לו שני שמות כותבין שניהם א"כ אם אפילו מקצתן קורין בצ' ומקצתן בש' כותבין שניהם ובלתי ספק אם בזה נסתפקו חכמי בריסק ביישנו מדבריהם ואין חילוק בין רוב ומיעוט אלא שכותבין שם הרוב לעיקר והמיעוט לטפל אבל אם שניהם שוים כותבין שניהם איזה שירצה עיקר והשני טפל ואין זה צריך לפנים ובשלום כ"ד נאמן אהבתך יושע. וזה אשר השבתי לו להגאון הנ"ל

צפרא דמרי טב הנה ביום אתמול כי יעבור לעת ערב כתבו בא אלי מה שמעכ"ת כתב ז"ל מה בכך שאין כאן מיעוט לא יהא אלא פלגא ופלגא הא מבואר בגמרא ופוסקים מי שיש לו שני שמות כותבין שניהם אפי' בשני מקומות ולא בעינן ב' גיטין כו' הנה אמת אשוב אתפלא מה מאוד להיות גדול גאון ישראל כמוהו יאמר הכי קדוש לדמות דין זה לדין המבואר שם בגמרא ובפוסקים כי לא ראי זה כראי זה כי שם בגמ' פ' השולח מיירי שיש לו באמת ב' שמות מיוחדים לכך כתבו הפוסקים הביאם הטור בר"ס קכ"ט דלדעת הרמב"ם כותבין שם שהם רגילין בו ויודעים בו ביותר ואומרים איש פלוני וכל שם שיש לו גירש אשה פלונית כו' והתו' פרק השולח בשם ר"ת ושאר פוסקים כתבו דאין לכתוב כל שום שיש לו אלא יכתוב פלוני דמתקריא פלוני וכמ"ש הרמ"א שם בהג"ה ס"א והיינו שיכתוב שני שמות אשר בודאי יש לו אותן שני שמו' דברו' לכל שיש לו שני שמות אע"פ שלשם א' רגילין יותר ומכ"ש כשהם שוים בכל משא"כ בנ"ד די"ל דאין לה רק שם הא' אלא דאנו מסופקים בו איך לכתוב בהיות שקצתם קורין בצ' וקצתם בש' והיינו מי שקורא בצ' כוונתו דווקא בצ' ולא בש' וכן מי שקורא בש' כוונתו דווקא בש' ולא בצ' ואם כן כשיכתוב בספר הגט ציזא דמתקרי טשיזא א"כ נראה דהשם של ציזא הוא העיקר היינו דהוי רובא והשם של טשיזא אינו רק כשם כינוי שהוא טפל ואולי הוא בהיפך וא"כ אנו עושים לכתחלה הטפל לעיקר ועיקר לטפל ויש לטעות משא"כ למי שיש לו שני שמות דמי שקרא לשם זה אינו ר"ל לעקור שם האחר ולכן אין שייך בזה לומר כאשר כתב מכ"ת ז"ל אבל אם שניהם שוין כותבין שניהם איזה שירצה עיקר והשני טפל דאולי אינם שוים רק הם מחולקים באמת קצתם קורין בש' וקצתם בצ' והם מסופקים ולכן הנני גם כן מסופק כי יש ויש חילוק ביניהם לכן מכח הספק יש ליתן ב' גיטין כי אולי בוודאי אין לה רק שם א' והם מחולקים בשמה זה נ"ל פשוט שיש חילוק גדול לדין זה לדין מי שיש לו ב' שמות ואין הנדון דומה לראיה כלל וק"ל ושלום אוהבו נאמן בברית אברהם כהן

חזר וכתב לי האלוף כמ' הגאון כו' מו' יהושיע הנ"ל נ"י: שלום מעלתך יגדל לעד החכם השלם כו' נרו: הנה עד עתה לא היה לי פנאי לעיין בכתבי דמכ"ת כי הייתי צריך לעסוק בהספידא של החכם ז' לאשר בלתי ספק גם מכ"ת טרוד כמוני ועתה בפתחי עמדתי מרעיד ועיינתי בכתבו דמעלתו כמה שעות ולא יכולתי לירד לסוף דעתו כיון דמוכח בכל הפוסקים ובתלמוד דמי שיש לו שני שמות ר"ל שקצתם קורין לו כך וקצתם קורין לו כך כותבין שניהם וע"כ כותבין מאיזה שירצה עיק' והשני טפל כיון דשקולי' הם ויבואו שניה' ושניה' עיקר וכמו