איתן האזרחי נו

בידם להתעסק עד תום ג' שנים. וגם הסופר הנאמן שלהם הנ"ל העיד בתו"ע איך ששלח בידיעת אותו השותף הנ"ל לכל א' מהשותפים חלק כחלק במתנות מהסוחרים עד תום ג' שנים כאשר היה מתחלה בתחלת ג' שנים: עוד הביאו השותפים ראיות אחרות שאותו השותף טען ואמר כבר בפעם א' בפני הקהל במה שנשתתף מחדש עם העמלק א' בהמכס ההוא שהיה לטובת החברותה מהשותפין וא"כ אם היה מחלנו לו מתחל' למה טען ואמר כבר שהיה לטובת השותפות הרי כבר תמה השותפו' באשר שמחלו לו הכל ועוד טענו לפי דבריו אף אם היה מחילה ממש היתה מחילה בטעות דהוא אמר לפניהם תמיד שיש הפסד בשנה הראשונה והוא אמר שקר כי עשה בערמה ובתחבולה מהגוי שיאמר שיש הפסד כדי להטעותם בא והראיה שעשה קשר עם הגוי שלא יבא שום שותף להחדר שלוקחים שם המכס ועוד טענו השותפים שאף אם היו כדבריו שמחלו לו מתחלה מ"מ כהיום שאחר כך נתעסקו תמיד בעסק המכס ה"ל אף לאחר המחילה קיימו וקבלו מתנות בחלקים כמקודם בידיעת אותו השותף וגם הם חתומים על שטרי חובות מעסק זה עד עתה לאחר ג' שנים ואם כן אף גם הוא מחל להם אותו מחילה הראשונה מחדש כי מאי אולמא האי מהאי ועוד טענו השותפים שלא שייך בזה מחילה כיון שהשטר שותפות בידם. זאת ועוד אחרת שלאחר כלות ג' שנים שכר אותו השותף הנ"ל מחדש אותו המכס מהגזבר כאשר היה מתחלה. והנה שאר השותפים טענו שירצו להחזיק כמקדם אתו עמו כמו שמבואר באותו שטר שותפות כל משך זמן השותפות אשר נשכור מהגזבר המכס והנה אותו השותף אומר הנה כבר מחלתם לי הכל בשנה הראשונה ועוד שאמו מתה אשר היתה גם כן נשתתפת באותו שותפות מקודם וכיון שמת' אמו כבר נתבטלה כל השותפות ושאר השותפים טענו שלא מחלו כלל עכ"ל השאלה

נראה לי תשובה לפנ"ד דגבי נדון דידן אף אם תמצא . לומר אם שכדברי הטוען אמת הוא שא' מהשותפין או כולם אמרו לפניו שהם מחלו לו רק שיקבלו קרנם ורווחים עכ"ז לא מהני דהוי רק כמו פטומי מילי דלא קניא דהרי מ"ש הטור בסי' רמ"א כשמוחל לחברו דבר שהוא חייב דאין צריך קנין אלא מיד כשמחל לו זכה במה שבידו היינו משום הטעם שכתב הב"י וז"ל והטעם מבואר דכיון שהוא בידו מיד זכה בו דאין לך משיכה גדולה מזו ולכן אף על פי שהיה דברים בעלמא מכל מקום קנה דהוה כמשיכה כיון שהי' בידו ממש החוב מה שהיה חייב לו משא"כ בנדון דידן לא מהני מחילה כיון דאין בידו עדיין לא שייך לומר שקנה במשיכה כיון דאין בידו דהרי הוא בכלל שותפות ובפרט שהיה הכל בתורת שלישית ביד הנאמן הסופר שנתמנה מכל השותפין ולא מהני כי אם כשאומר לשון מתנה גמורה ועוד שהרי טען שהמחילה היה מיד בשנה הראשונה קודם שקיבל לידו שום מעות: אם כן לא שייך בזה מחילה דלא שייך מחילה כי אם דוקא גבי חוב או פקדון או בשט"ח גמור דהיינו כעין משכון שהכל הוא בידו ושלזה כתב רמ"א בהג"ה סי' רמ"א בשם יש מי שאומר דמהני מחילה ומו' הגאון ז"ל כתב בסמ"ע דצריך להחזיר לו השטר שר"ל דהיינו דווקא באופן שאותו השטר הוא) השטר חוב שיש חוב בידו ולכן מיד כשמחל לו החוב אזי קנה אפילו בדברי' בעלמא דהוה כמו משיכה ולכן צריך להחזיר לו את השטר או משכון דהיינו כיון שבידו החוב אבל בנדון דידן גבי שותפות המבואר בשטר לא שייך גבי' לשון מחילה כי אם לשון מתנה ממש דבמאי קנה דהרי לא מחל לו שום דבר ובאיזו קנין קנה והוי רק פטומי מילי בדרך שחוק והיתול בעלמא ולא שייך בזה מחילה כלל ולכן לפי זה יתורץ גם כן דברי מ"ו הגאון ז"ל דלא יסתרו דבריו בסמ"ע בסימן י"ב ס"ח על מה שכתב הבית יוסף בשלחן ערוך דמחילה אין צריך קנין וכתב מ"ו דמיירי דלא תפס שטרא דאי תפס שטרא כל זמן שאין מחזיר לו מיד לא מהני אפילו מחילה גמורה בלא קנין ובסימן רמ"א ס"ב כתב מ"ו על הרמ"א מה שכתב בשם יש אומרים דאפילו היה לו שטר או משכון עליו דהוי מחילה אפילו בדברים בעלמא כתב מ"ז ז"ל פי' שצריך הנותן להחזיר להמקבל השטר או המשכון אחר שמחל לו חובו ואם כן דברי מ"ו סתרי אהדדי וגם הרמ"א במאי דסתם לעיל סי"ב וא"ל שכתב מ"ו בסי' הרמ"א אדעת יש אומרים מה שהביא הרמ"א ז"ל דס"ל הכא להלכה מה שאין כן לעיל סי"ב שכתב הרב המחבר ב"י שהוא ס"ל כדעת הרמב"ם שהביאו הטור וכמ"ש לקמן בסימן רמ"א שדווקא כשיש לו חוב או פקדון ולא שטר או משכון ועל זה כתב מ"ו לחלק בין תפס שטרא או לא תפס שטרא אך הוא לא סבירא לי' הכי רק כדעת הרמ"א להלכה. דזה אינו דאם כן למה צריך מ"ו לפרש דברי המחבר בזה. כיון שאין הלכה כדבריו וגם לא הוה לי' לסתום אלא לפרש שהרמ"א לא סבירא לי' הכי כמ"ש לקמן בסי' רמ"א. ומדלא כתב כן צריך לפרש באופן אחר דהיינו שנלע"ד שרצונו לחלק בזה החילוק שכתבתי ובסי' י"ב לא מיירי כי אם בעניני מחילה בסתם על עסק או שותפות או משא ומתן. מה שאין ביד חבירו ממש דומיא דפשרה שאין בידו ולכן כתב מ"ו כשתפס שטרא לא מהני כל זמן שאינו מחזיר לו מיד אפילו מחילה גמורה בלא קנין מה שאין כן לקמן בסי' רמ"א מיירי בענייני חוב מה שביד חבירו ולכן מיד כשמחל לחבירו ואפילו בדברים בעלמא מהני וקני במשיכה ולכן אף שיש לו משכון או שטר צריך לחזור לו כיון שמחל לו מה שבידו משא"כ כשאין בידו מה שייך גבי לשון מחיל' דבודאי לא קניא וגם הטור הביא בסי' י"ב דעת ר' ישעי' דמחילה אין צריך קנין מכל מקום כתב דוקא במחל לו ולא תפס שטרא אבל בתפס שטרא צריך קנין גם דומה ממש לדין מ"ש המרדכי פ"ק דסנהדרין והביאו הרמ"א סי"ב ס"ז כשמחל קנין על הפשרה צריך להקנות לו החפץ שלא יהא קנין דברים ואם כן ה"ה נמי בנ"ד כי במאי קנה במאי שאמר לו שמחל לו ואף ע"פ שמ"ו כתב שם בסמ"ע ז"ל נראה דוקא בנתבע שמקנה לו ליתן ואתן הוי קנין דברים וכו' אבל בתובע סגי שיקנה מידו לוותר ולמחול מה שבידו כו' מ"מ הרי דקדק וכתב מה שבידו ר"ל נמי דווקא כיון שהוא בידו מש"ה מועיל בו לשון המחילה ועוד שהרי מסיק וז"ל ואי תביעתו מכח שטר שבידו מקנה לו בקנין שיחזיר לחברו השטר כו' אבל אם מקנה לו בקנין שיעשה לו שטר מחילה הוה קנין דברים כמ"ש הרמ"א בסי' ר' ס"א עכ"ל והנה ה"ה בנדון דידן הוה קנין דברים שלא קנה אפי' בקנין כ"א שקנה ממנו שיחזיר לחבירו כל זכיותיו אז לא הוי קנין דברים כמ"ש הרמ"א שם והוא דעת תשו' הרש"בא וא"כ איך יעלה על הדעת בנ"ד שבסיפור דברים בעלמא מה שאמרו לו השותפי' לפ"ד שמחלו לו שהוא קנה בדברים בעלמא בלא קנין ואע"פ שלטענותו נתנו לו ת"כ שהם מחלו לו מ"מ נ"ל דלא מהני דכיון דלא הוי מחילה כיון שלא היה בידו כלל א"כ גם הת"כ לא מהני דהרי לא ת"כ כ"א בזה למאי שמחלו לו בדברי' והרי לא קנה בזה במחילה זו א"כ גם לא קנה הת"כ כי על מה חל הת"כ. זאת ועוד אחרת דהוה נ"ד כאלו מי שמחל דבר שלא בא לעולם דלא מהני כמ"ש בתשו' הר"ן הביאו הר"מא בסי' ר"ט ס"ד בהג"ה דכשם שאין אדם יכול להקנות דשלב"ל כך אין יכול למחול דשלב"ל והרי הריווח וההפסד עדיין לא היה בעולם כ"א עד אחר תשלום כלות ג' שנים עד לאחר החשבון וא"כ אין יכול למחול את זה כ"א כשיחזרו לו השטר שותפות דאיך אמרו שהם מוחלים לו שידי מסולקת ממנו הלא בשטר שותפות מבואר שהם עדיין שותפים ואינם מסולקים זה מזה כל זמן שיחזיקו וישכרו המכס מהגזבר והם מבררים שהחזיקו ביחד דלא אשתמיט חד פוסק שכתב בפי' דין מחילה גבי שותפים כשיש שטר ביד השותפי' כמ"ש בשט"ח ולדידי ניחא דאין שייך בו המחילה כי אם כשיחזור השטר שותפות ועוד מ"ש מדין שכתב הרמ"א בסי' רמ"א ס"ד בהג"ה והוא דעת הרא"ש בתשו' כמ"ש הטור בסי' ע"ג ז"ל מחילה אין שייך אלא במעות שחייב לו אבל אם היה לו חפץ ביד חבירו ואמר לו מחול לך דלא מהני ופי' מ"ו בסמ"ע משום דלשון מחילה לא שייך בדבר שהוא בעין ביד המקבל אלא דווקא