איתן האזרחי נג

על לחייה שהיתה שרוי' בצער על המעשה הזאת שאלקים אנה לידה ועסק' בתענית ג' ימים וג' לילות רצופים פעם אחת ובפעם ב' ב' ימים וב' לילות רצופים עד כראותה שלא יכלה לסבול עוד התענית שכמעט נפלה למשכב שנתחדשו לה כאב גדול בצדה הא' ופסקה להתענות עוד כאותן הימים והנה האשה הנ"ל מבקשת לדעת אם היא צריכה עוד לעשות תשובה או אינה צריכה כלל בהיות כי אנוסה היתה לפי דבריה שלא הרגישה מתחלה עד לבסוף עכ"ל לפי דברי השואל

תשובה הנה עפ"י הדברים האלה אם כדבריה כן הוא הנה לפע"ד הקצר' לית דין צריך חשש שהיא מותרת לבעלה מכמה טעמים לשבח אשר לא אכתוב באריכו' והוא מבואר בפ' הבא על יבמתו והביאו הטור בס"ו דאשת ישראל שנאנסה מותרת לבעלה וגם מבואר בכתובות בפרק נערה שנתפתתה דנ"א ע"ב מימרא דרב ופוסקים כוותי' בגמ' דאשה שתחלת ביאתה באונס אפי' סופה ברצון דפטורה מכלום שמשהתחיל לבעול באונ' אין בידה שלא תרצ' שיצר האד' וטבעו כופה אותו לרצות וכן פסקו כל הפוסקים הרא"ש דף קכ"ח ע"ב והרי"ף והרמב"ם פ"א מהא"ב: ותמהתי שהטור לא הביא דין זה בשמם והנה מכ"ש בנדון זה שהאשה הזאת אומרת שנאנסה מתחלה עד סופו לא הרגישה כלל שבא עליה כי נתעלפה ונעשה לה ע"י כישוף ולא היתה יכולה לדבר ולזעוק כי הוא מכשף גמור לפי דבריה כאשר כבר יצא קול עליו. רק מה שיש לדקדק לפי דברי המחבר הב"י שהביא בא"ע ס"ו ב' דעות מדברי האחרונים בכגון דין זה באשה שהלכה בדרך עם ב' יהודים ונאנסה כו' שרבינו שמחה אסרה כיון דעברה על דעת שנתייחדה שמא הפסיד' המגו דאי בעי אמרה לא נבעלתי גם בד"מ סי' קט"ו הביא גם כן הרמ"א שני הדעות הנ"ל וכתבו שניהם בסוף דבריהם וע"ש גם בהג"ה ש"ע סימן קע"ח הביא הרמ"א שני הדעות ולא הכריע רק כתב דעת שניהם והאחרונה דעת ר' שמחה דאסר'

והנה בעיני יפלא מאוד על הגאונים האיך לא הביאו דעת המרדכי מה שהביא באחרונה דעת הראב"י שהביא לבסוף שהוא כתב להתירא והאריך שם והראב"י הוא רבן של ישראל אשר אנו פוסקים כמותו וגם דעת המרדכי שהביא דעת הראב"י הנ"ל באחרונה עם ראיות גדולות משמע שפסק כמותו והאיך נתעלמה מהם דעת הראב"י והמרדכי כדי לפסוק כמותו להתירה ונוסף על זה המכסה אני את אשר יגעתי. ומצאתי בספר הראב"י רסי' תתק"ך אשר הקר' ה' לפני לעיין בו ומצאתי שרבינו שמחה בעצמו כתב מעשה זה מהאשה הזאת הנ"ל דרך שאלה להראב"י ז"ל אני את אשר עם לבבי כתבתי והנ' שלחתי לך מורי תשובתי ואדוני ישיבני דבר ואחרי דברך לא אשנה ולא אטה ימין ושמאל כו'

והנה הראב"י כתב ז"ל הנני המשיב למורי הרב על המעש' הרע אשר אירע נלע"ד מאחר דליכא עדי יחוד כ"א ע"פי האשה פה שאסר הוא הפה שהתיר כו' ועל שהלכה עם שני פריצים בדרך והיה לה לחוש ליחוד כו' לא הפסיד' מגו שלה דאטו כולהו נשי דינא גמירא כו' והאריך כמה דפין בראיות גמורות ישרות וכתב עוד שאפילו נסתרה נאמנת ולא הורע כחה בסתירתה וכתב עוד למדנו דהכל לפי הענין וכל מעשה העלובה הזאת מוכיחות שאנוסה היא שלא פרסם אדם הדבר כי אם היא וכו' ואילו נתרצה היתה מחפה עליהם והית' חוששת לכבודה ולא ראוי למורי לעגנה על ככה. ודע כי תשובה יש בידי שנשאל אבא מורי על אשה ישראלית שהלכ' מרצונ' עם הגוים ושהת' שם ג' ימים בביתם והוציאו' משם ע"י שוחד ונשאל עליה אם מותרת לבעלה והשיב להתיר וכו' והביא לשון הירושלמי כו' והאריך מאוד ובסוף סיים דבריו ז"ל אבל לבעלה לעולם מותרת כיון שבלא קינוי נסתרת. וכך השיטה נפתרת ולבבלי היא נחברת בלי מחסורת ויתירות כו' וחתום על התשובה הראב"י: והנה זכינו לדין שקיי' וקיבל רבינו שמח' את דברי הראב"י ולא השיב לו על דבריו וקיים תנאו שלא יזוז מדברי הראב"י ולכן סיים המרדכי ג"כ שהראב"י התירו והאיך כתבו הגאונים הרבנים ה"ל והרמ"א ז"ל ב' הדעו' ולא הכרי' לפסק הלכ' כמ"ש המרד' ובפרט שהגאוני' לא ראו דברי הראב"י שרבינו שמחה בעצמו כתב השאל' לרבינו הראב"י וקיבל רבו הראב"י להתיר' לכן על דברי מעכ"ת צפיתי חכיתי בתשובתו הרמת' אשר לענ"ד בנדון זה ק"ו בן בנו של ק"ו להתירה ובפרט שהיא גם היא לקחה אתה עמה שני ילדים בחשבה שאינה צריכה שימור יותר אף שנאמר שבהיותם קטנים לא די בשמירה זו עכ"ז לאו דינא גמירא והיא צנועה וחסידה חשבה שדי בשמיר' זו ובפרט שבעלה היה בביתו ודפק בחדר ההוא שרחץ אות' ואולי היא האמינה לדבריו שבכשפים כאילו צריכים לפעול פעול' בצנע' כאשר הטעתה באמרו אלי' תיפח רוחו שלא תראה אותו ולפ"ד עשה לה איזה כישוף שלא תרגיש ולא תוכל לזעוק או לדבר כי לדבריה אנו מאמינים והיא גם היא מבקשת עוד תשוב'. א"כ בוודאי היא נאמנת במיגו כי לא נודע לשום אדם בעול' כי אם שגילת' לאיש חסיד ושאל' אותו אם צריכ' תשובה ועשתה עפ"י דבריו תעניות שני פעמים ג' ימים וג' לילות ועוד ב' ימים וב' לילות

ולענ"ד עשתה לפנים משורת הדין כי לא הית' צריכה לעשות שום תשובה בהיות כן שהיא אנוסה לפי דבריה ואשרי לה שזכתה לעשות יותר מדאי כדי לזכות נשמתה ותהא אחרית' תשגא מאוד כל זה העליתי באישון ליל': ומכ"ת יענה ויאמר בהכתב מכתב מעכ"ת על הנייר זה וישיב לידי בצביונו ממש ושלום למר ולתורתו ואליו בקשתי שאל יתמהמה מעכ"ת עוד כדי להשיב מפני הכבוד להשואל מתוך היראה ואם ירצה מכ"ת לראות ולעיין בספר הראב"י אשלח למכ"ת הספר הנכבד ונחמד למראה ימצא דברי חפץ בבקיאותו וחריפותו כי רב הוא אין חקר

סימן כב שו"ת מה שכתב הרב הזקן אב"ד כמו' מאיר באב"ד כמ' יוסף אב"ד דק"ק לבוב ומה שאני כתבתי להם

במותב תלתא ב"ד כחדא הוינא ואתא לקדמנא הבחור כמ' חנן במ' מיכל מק' טאמשוב והעיד בתו"ע באלי"וע וז"ל איינר האט גהיישין ר' ליב פון קראטניצה דער פאטר האט גיהיישין ר' פסח ער האט גזאגט ער איז חתן היקר ר' זעליג שמש מק' לבוב און כ' ירמיה פון קאפווקי איז זיין פעטר גווען ער האט אפילו נאך איין קרוב גיהאט האט אוך גהייסין ר' ליב איז מיט אים גקומן פון קראטשין אהין האט אים ירמיה ה"ל צו קאמר היד איין ונצא גיגעבין צו דרויף אויף י"ב קעסלין יין שרף בכן לערך שמונה ימים לפני ההריגה שנעשה בטולטשין איז גקומין דער ר' ליב זיין ברודר מלך הבחור מקראטניצה בכן איז דא איין מהומה גיווארין האט מן זיא ניט גוואלט ארויש לאזן ובדוחק גדול ע"י השררה זענין אלי גלאפין פון קאמרהיד און זענן גקומן קיין טולטשין גם איז ר' ליב בה' פסח ואחיו מלך אוך אהין גפארין אין איך בין אוך מיט זייא בייא אננדר אין שלאס גווען ווארום אבי איז חתן ירמיה ה"ל ער איז מיין שטיף זיידי בכן האב איך מיך בננדר גהאלטין אן ירמי' גזינד האב דארטן גגעסין: בכן דא השר הדוכוס שמעטוויטינסקי האך נאך הפשר גיהאט עם הקאזקין יהודים ארויש געבין בכן ביום ה' האט מען שבוים אוועק גנומן לק"ק אומאן: וביום ז' דא די פויארין זענין גיקומין צו לויפין אין חצר לפני השלאס איז ירמי' מיט זיין גזינד גשטאנין אין דעם עק אין איין ווינקיל גם ר' ליב ר' פסחש הנ"ל ואחיו מלך זענין אלי גשטאנין אין איין עק ווינקל אונ איך בין צווישין זייא גשטאנין דר נאך בין איך גלאפין פון זיא מיט אנדרי לייט דא האב איך גזעהין מן האט מיד אן גהובין אין דעם זעלבגן עק צו הרגנן איך האב גזעהין ירמיית ווייב און מיין שטיף מוטר זענין נהרג גווארן מען האט דארטן גהרגת און קיינר האט ניט גקאנט אנטלופין דען