איתן האזרחי נב

והוזכר בשם אהבה סופו בה' ושם אדא מזכיר סופו בא' אלא בשביל שאהבה כתוב בתורה כתבם בה' אבל אדא הוא לשון ארמי ומכל אלה יובן ויוכרח שלשון ארמי הוא לעז לגבי לשון הקודש. ע"כ וענינו בהסכמה אחת שאי שם אבי המגורשת היה שמו אברהם בלה"ק ואבא הוא לשון ארמי כמו שפי' רש"י ובמדרש ויקרא אברך ומתרגמינן דין אבא למלכא ע"כ כתבנו להמכונה כמו שכותבין על הכינוי שהוא בלע"ז ושם רבי אבא הוא מוזכר בתלמוד ולא הוזכר בשום משנה זולת אבה שאול שהוא חד מלה. ואבא הוא שם של אמורא ולשון ארמי וארמי לעז הוא לגבי לשון הקודש ואם תאמר שהלשון תרגום הוא כמו לשון הקודש אף אתה אמור לו מה שהגאון מוהר"א הביא בתשובות סי' קכ"ט שהתרגום לא לשון הקודש הוא שנשתבש הוא מלשון הזה אשר היה נתונה מסיני ומפ' המקראות אבל לאו לשון הקודש הוא כמו שהבין השואל שם ע"כ הדין דין אמת לאמתו כאמתו של תורה שארמי לאו לה"ק הוא רק לעז הוא לגבי לה"ק ע"כ כתבנו המכונ' אבא וכל כי האי מלת' לימרו בשמי ובדבר שעמהם חולק א' ואומר שהכינוי הוא אביש ואמת אנחנו לא חטאנו בזה כי בכתב שהמגורשת כתבה לבעל' כתב' בת אבא ומאחר שבמשנה לא הוזכר רק שינוי שמו ושמה אבל שם אביו ואביה לא מוזכר רק שהאחרונים הזכירו ומכ"ש לגבי כינוי שאין צריך לכתוב ואין היזק אף אם יהיה שינוי בכינוי כידוע בהר"ן כי לא עת להאריך כי באתי מגניזין לביתי והמוביל כתב זה ירט הדרך לנגדו ועמד עלי ומהרתי לכתוב שלא יאמרו ב"ד טועין אנחנו חס ושלו' ואנחנו פסקנו הדין אמת ובפרט מחמת שינוי אביש אין מן הראוי לעגן האשה ואני אדרוש אחר זה הגט. כי אם הוא ברח א"א להשתדל אחר ומשום שם אביש תהי' מעוגנת והוא יצא מן הכלל והיא תהי' מעוגנת כל ימי' ולכן אתם הב"ד מחויבים להשתדל אחר זה הגט כדי שלא תתעגן בת ישראל בחני חנם ובמחיל' לא יפה עשו ששלחו הגט הנה אם הם מסופקים היה להם לשאול דעתינו ולא לעשות אותנו לקטלא קני באגמא והי' זה שלום ממנו אהובי הטרוד במאוד שבתי הלוי הורוויץ נקרא שעפטיל למחרת יה"כ. נאום דוד במו' מרדכי זלה"ה מלבוב. ונאום יהודא ליב בא"א מו' ישראל מקראקא

סימן כ שלום להגאון המופלא ומופלג בחכמה ובחסידות מוהר"ר אברהם כ"ץ יצ"ו גלילי ידיו ראיתי שהרבה להשיב על דברי הנה אהובי נ"ד לא החלטתי לומר שהוא קרוב לאונס רק כתבתי ממ"נ פטור מן הגלות אם הוא קרוב למזיד או קרוב לאונס פטור כמ"ש שם שלא חייב' התורה גלות אלא לשוגג אבל קרוב למזיד אף שאינן מחייבים אותו גלות לאו משום דקיל' לי' אלא דלא מפטר בגלות כי גלות גבי שוגג נתכפר אבל קרוב למזיד לא נתכפר בגלות כי לעונשין יותר גדולים הוא מוכן ולכן מצינו שהראשונים כגון הרוקח והכלבו ור"א מגרמיזא כתבו לרוצח במזי' גלות שלש שנים אף שודאי במזיד אינו חייב גלות מן התורה אך העמידו עליו גלות עם שאר עונשין. ומיני דרכי התשובה הנזכרים להעמיס עליו שירצה עוונו ובנ"ד שחמיו וגם שאר אנשים אמרו למצוא לו דרכי התשובה ולא לחייב אותו גלות רק נחתור דרכים אחרים כדי להרגיל אותו בתשובה ואחר כך נוכל להחמיר עליו מעט מעט ומטעם זה הוצרכתי להקדים כי מן התורה אין חיוב גלות על איש כזה. כי זה לא מקרי שוגג כאשר מבואר בהלכות רוצח בהרמב"ם בפ"ד ה' ו' שפסק כר"ש המתכוין להרוג את זה והרג את זה פטור מגלות לכן הזורק אבן בתוך עשרה ישראלים. והרג אחד מהם פטור ממית' ומגלות ולא משום דקיל כי ראוי לעונש דמכניסין אותו לכיפה ומאכילין אותו לחם צר ומים לחץ כמתניתן דפרק ארבע מיתות

ולכן יש הורג בשגג' קרוב לאונס והוא שאירע במיתת זה אירע פלא שאינו מצוי ברוב מאורעות בא' ויש שהורג בשגג' ותהי' השגג' קרוב לזדון והוא שיהי' בדבר כמו פשיע' או שהי' לו להזהר ולא נזהר פטור מגלות שעוונו חמור' ואין גלות מכפרת ואין ערי מקלט קולטות אותן שהרגו במזיד בלא התרא' ובלא עדים. וכן כל הרצחנים השנויין במתניתן שאם הרג דרך עלי' פטור מגלות או הזורק את האבן אחר הרבים והוציא הנה את ראשו שכל אלו פטורין שאין גלות מכפר להם כי עוונם רב וע"כ בנדון דידן מן התורה פטור מן הגלות ומאחר שהם בקשו שלא לעמוס עליו גלות. הוצרכתי להקדים שלא חייב גלות מדין תורה רק ראשונים הקדמונים העמיסו גלות אפילו למזיד ובנ"ד נוכל למצוא עונשין אחרים כמו שנתבאר שם ועוד ידנו נטוי' עפ"י הסכמת מכ"ת ואם כן מה שכבודך כת' מאחר שהי' לי' לאסוקי אדעתי' חייב גלות אדרב' מטע' זה פטור מגלו' דהוי קרוב למזיד כדמוכח שם בהרמב"ם בצירוף שיעור הזריקה לתוך החבלה לקבל המכה שמ' שאינו חייב גלות גם מ"ש מע"ת שהרי אמרו ולא במתכוין ולא אמרו פרט למתעסק רק בסדר קדשים תמי' לי דבכל התורה ובכל האיסורין מתעסק פטור לבד מעריות וחלבים שכן נהנה וכן אית' בפ' ספק אכל חלב באכילת קדשים כל המתעסק בחלבי' ועריות חייב שכן נהנה אבל מתעסק במקום שלא נהנה פטור וע"ש כל השיט' זו וכן הוא בכל התלמוד ומשניות ובנ"ד לא נתכוין לזרוק או לירות רק חטף מידו הכלי משחית ובאותו החטיפ' נעש' היזק ואין לך מתעסק גדול מזה שלא נתכוין לירות או לזרוק רק חטף ומשך הכלי משחית מקיר השני ולעונ' גדול הוא מוכן כי אדם מועד לעונשין כאלו שהי' לו לזהר וכמ"ש מעלתו אבל גלות אינו חייב בדין תור' כ"א להעניש עליו עונשין כדי שיתכפר עון שבא מעשה כזה לידו ע"כ אין מקום לתמיהת מעלתו שלא נזכר מתעסק בכל התור' כולה יש שוגג ויש מזיד ויש מתעסק וכל החילוקים אלו נזכרים בתלמוד בכל מקום ומכ"ש שיצא התקל' מבין שניהם סמכתי על הגמ' דפ' הנשרפין ופ' כיצד הרגל הכוהו עשר' בני אדם בבת אחת בעשר מקלות או בזא"ז פטורין ממיתה וה"ה שנים שדחפוהו או הטלוהו בתוך המים. או שנים שיצא חץ מביניהם פטורין וכל שפטורין במזיד ממיתה פטורין בשוגג מגלות וכן בנדון דידן לדידי' נמי יש להסתפק כי שניהם גרמו המכשל' אין מקום לגלות מן הדין כל זה כתבתי רק שלא לעבור על דעת לפטור אותו מגלות אבל יוכל להיות שגדול עוונו ולא יספיק הגלות לומר גלות מכפרת עון אבל דעתי בהסכמת מעלתו לעיין בדינא אם יש לעמוד עליו עונשין שיעמדו במקום גלות ושלום מנאי אוה"נ בלב ונפש הצעיר מאיר

סימן כא מעשה שהיה כך היה באשה אחת בעולת בעל שהיתה כל ימי חייה בחזקת צנועה וחסידה והיא בימי חוליית' שנעש' חולנית וכמעט קצת שלא הועילו לה הרפואות אז שמע' שאדם א' יהודי עסק ברפואות עם כמה אנשים ונשים קצתם בקבלת הירקות וקצתם במרחצאות וקצתם בכשפיו אשר יצא קול עליו שהוא מכשף והנה גם לאשה הזאת נתן רפואות לשתות כמה ימים ואחר כך צוה לה לרחצה באמבטי עם העשבים והוא הלך עמה בחדר אחד לרחצה ונסגר החדר והנה לאחר שרחצה באמבטי וישבה על המטה שהיתה סמוכה לאמבטי אמר להאשה אל תראי בי כלל ומיד הפילה אותה על המטה ומיד נתעלפה ולא הרגישה שום דבר ולא יכלה לדבר מכ"ש לזעוק והרשע ימ"ש בעלה והיא לא ידעה שום דבר כי לא הרגישה כלל לפי דבריה אחר שנשבעה בש"ח שכדבריה כן הוא כי היא נתעלפה ולא היתה לה שום הרגשה כלל. ועיקר עד שבעלה דפק בחדר ואז התחילה להרגיש שבא עליה ורצתה לילך ממנו ולא יכלה ואז חזר הרשע לאחוריו ופתח החדר והיא עמדה ללכת ולא יכלה לעמוד ממקומה מרוב העילוף . כלל העולה האשה הזאת אומרת מעצמה שהיא נאנסה מהרשע ע"י כישופו שלא הרגישה כלל ולא ידעה כלל בשכבו עד לבסוף כנ"ל. ועכ"ז דמעתה