איתן האזרחי מח

שהוא ש"ש הוא זה משום שהמלוה על המשכון מצוה קעביד דאלו מתרמי עני בשעה שמלוה לי' לא הוי בעי למיתב לי' ריפתא ולא שום מצוה דהעוסק במצוה פטור ממצוה ומשום האי פרוטה דנהנה בשעה שהלוה המעות על המשכון נעשה ש"ש עליו כל זמן היותו גבי כמ"ש הרשב"א הטעם וכן עיקר וכן משמע בטור. ולכן לזה הטעם הוה שמעון ש"ח דבשלמא המלוה על המשכון לישראל לטובתו יש לו להמלוה הנאה מגוף המשכון דבשעה שמלוה עליו או מתעסק בו שמשמר אותו כראוי יש לו הנאה דאין צריך ליתן פרוטה לעני ולכן בהאי פרוטה נעשה ש"ש. מה שאין כן גבי נדון דידן אין להמלוה הנאה בגוף המשכון כי מה שמקבל השני ריבית ממלוה הראשון אינו בא מכח גוף המשכון כי הריבית שנותן לו איננו שכר שמירה שישמור המשכון משום זה כי הריבית נותן לו בשכר שהלוה לו מעות והוא מלוה לגוי והגוי נותן הרבית וחוזר ונותן להמלוה השני כי בכח מעותיו קיבל ראובן המלוה ראשון הריבית שנתן לו הגוי ואם לא הלוה הישראל השני לא נתן לו הגוי רבית ולכן אף לדעת הרי"ף ה"ל שמעון איננו ש"ש כיון שאין לו מגוף המשכון הנאה שנית שאין לשמעון הנאה מגוף המשכון כי הישראל השני אין עם הגוי כלום. שהרי הרמ"א כתב בהלכות רבית סי' קס"ט סי"ד בהג"ה כשהגוי אלם ואינו רוצה לפרוע הרבית צריך הלוה לפרוע לו מכיסו והוא דעת אבי העזרי והביאו הרא"ש והטור אלא אם הזכיר לו שם העכו"ם וא"כ מסתברא כשאינו מזכיר לו שהגוי אלם צריך הלוה לפרוע לו מכיסו. באשר שהישראל השני אין לו עם הגוי כלום וכ"כ הב"י שם סט"ו כשהמלוה רוצה למוכרו והלוה אומר אל תמכרהו כי העכו"ם אלם אין המלו' צריך לחוש לדבריו כי אין למלו' עם הגוי כלום כו' ואם כן באשר שאין לישראל עם הגוי כלום ולעולם צריך ליתן המלוה ראשון רבית לישראל השני אף שהגוי אין נותן לו כי כשמתחלה כשמלוה לישראל ראשון יש לו הבטחון של רבית עליו ולא על הגוי א"כ אין לו הנאה מהמשכון וגם אף כשאין לו שום משכון מהלוה מ"מ מותר לו ליקח רבית כמ"ש רמ"א בסי' זה סי"ח ז"ל וי"א והוא דעת הב"י דאפילו להקנות הלוי אלו המשכנות להמלוה השני אין צריך אלא מיד כשמלוה השני נתן לו מעות ההלואה קנה לו המשכן בכל מקום שהוא כו' א"כ כיון שהמלוה הראשון הוא בעל ההלואה הקנה למלוה השני כל המשכנות שבידו ואין לו הנאה מהמשכון הזה דלעולם מותר ליקח ממנו הרבית כיון שהוא בעל ההלואה ובפרט שצריך ליתן לו הרבית אף שהגוי לא יתן לו ועוד שהרמ"א כתב בסי' זה סי"ח דהמלוה השני מחויב ליתן לפדות המשכן להמלוה הראשון כשירצה המלוה הראשון לפדותו ע"כ וע"ז כתב ואפשר דאפילו מסתמא אף שאינו מתנה עמו שצריך לחזור וליתן לו כשבא לפדותו מ"מ הוה כאלו התנה בכך הואיל והמנהג כך וא"כ כיון שהמשכון שביד מלוה השני הוא ברשות מלוה הראשון כיון ששלו הוא א"כ אין לו הנאה מהמשכון כלום וכשנאבד או נגנב ברשות המלוה הראשון הוא. וכ"ת דיש לו הנאה מהמשכון שבלאו הכי לא הלוה לו המלוה השני ונתן לו המשכון שיהא בטוח במעותיו וא"כ יש לו הנאה מגוף המשכון ולכן אפשרי שיהיה משום זה ש"ש בהאי הנאה דבטוח במעותיו מ"מ תינח לי"א דס"ל דהוא ש"ש ואפשר מש"ה הוא ש"ש מהטעם שהוא בטוח במעותיו אבל לדע' הי"א דס"ל שהוא עליו ש"ח מוכרח דאינ' ס"ל להע' משום שכר מצו' דקעביד והוא הטעם דעיקר ולא הטעם משום דבטוח במעותיו דהרי גם המלוה על המשכון, של ישראל בלא רבית הנה גם כן יש לו הנאה דבטוח במעותיו ואעפ"כ ס"ל שהוא ש"ח אלא וודאי אף שיש לו הנאה בזה מ"מ לא נקרא ש"ש משום הנאה כזה דהרי הלוה לו ומחויב לו לשלם עכ"פ ועוד דבאמת הטעם משום דבטוח במעותיו אינו והטעם העיקר הוא משום דמצוה קעביד ולכן הוא ש"ש וכמ"ש לעיל וכ"פ הרא"ש בתשובה הטעם משום דמצוה קעביד והוא הטעם העיקר ולא הטע' דבטוח במעותיו וא"כ גם לדעת הי"א דס"ל המלוה על המשכון ש"ש דמ"מ לגבי נ"ד ס"ל דהוא ש"ח כאשר כתבתי לעיל:

והנה מורי הגאון מהר' יף שי' כתב בביאוריו על הג"ה זו בש"ע שס"ל שהוא ש"ח וז"ל וי"א שהמלוה על המשכון ש"ח כו' טעמו דלא מחשב זו לשכירתו אם אולי בא בשעת הלוואתו והיינו דווקא במשכון של ישראל שהשכינו לטובתו בלא רבית אבל אם ממשכן ישראל לישראל חבירו משכון של גוי ונותן לו רבית נראה פשוט דה"ל ש"ש בגניבתו ואבידתו לשלם לו כל דמי משכונו. חדא דבהנאה זו מסתבר דהכל מודים דהוי עלי' ש"ש ועוד דה"ל כאלו הלוה לגוי עצמו שנותן לו רבית שהיה חייב לשלם כל דמי משכונו כך ישראל הבא במקומו דהישראל הוא שליח של גוי דבלא"ה אסור להלוות לישראל כמ"ש הטור בשם הרא"ש בי"ד סי' קס"ט והרי הוא כאלו מלוה לגוי עצמו וכ"כ מ"ו שנ"ל כך פשוט: ועוד כתב שמעתי שבן לב נסתפק בזה ע"כ והנה באמת חפשתי כל הד' חלקים שחיבר הרב בן לב ולא מצאתי שכתב מזה שהוא ש"ח ודברתי עם מורי יצ"ו ואמר ששמע מפי תלמיד א' והוא לא מצא כתוב כן

והנה על הטענא ראשונה שכתב מ"ו דבהנאה כזו מסתבר דהכל מודים דהוה עליה ש"ש לא ידעתי למה כמ"ש לעיל דאין זה הנאה מגוף המשכון ולא דמיא כלל להנאה להמלוה על המשכון של ישראל לטובתו שיש לו הנאה מגוף המשכון בשעה שמתעסק בו דפטור ממצוה משא"כ משכון של גוי ביד ישראל שמשכן לישראל השני שההנאה לא בא מכח המשכון אלא מכח המעות שמלוה לו והמשכון אינו רק להיות בטחון במעותיו ומ"מ לא נקרא ש"ש משום זה כי לדעת הי"א שס"ל שהמלוה על המשכון. הוא ש"ח ס"ל אף שיש לו הנא' בזה שבטוח במעות מ"מ לא נקרא משום זה ש"ש ומטעם שכתבתי לעיל דאין לו הנאה מגוף המשכון כלל כיון דמחויב ליתן לו לפדותו לכשירצה לפדות המלוה הראשון וגם שמחויב ליתן לו הרבית אף שהגוי לא יתן לו כשהוא אלם כיון שהישראל השני אין עם הגוי כלום כמש"ל

ומ"ש עוד וז"ל ועוד דהוי כאלו הלוה לגוי עצמו ז"א שאין למלוה השני עם הגוי כלום כמש"ל: והעיקר מ"ש המחבר בש"ע סי' קס"ט סעיף ט"ו וכמ"ש בסעיף י"ד ובסי"ח ומ"ש דבלאו הכי אסור להלות לישראל כו' ומ"ש וז"ל ז"א דאנו פוסקים כרמ"א דפסק שם בסי' זה סי"ח י"א דאפילו להקנות הלוה אלו המשכנות למלו' השני אין צריך ע"ש וכמו שהבאתי לעיל ואם כן ש"מ דבלא"ה מותר ליקח ממנו הריבית ואין המלו' השני עושה להמלוה הראשון שום שליח ומ"מ מותר ליקח ממנו רבית כיון שהמלוה הראשון הוא אמוד שהוא עשיר וידוע שהוא מלוה ברבית מותר ליקח ממנו רבית וכן העולם נוהגין אחריו שמלוי' ברבית לשאר יהודים שידוע שיש להם משכנות של גוים ואינם מקנים זה לזה ואין פקפוק כלל בדבר ואומר אני עוד אף לדעת מ"ו הגדול יצ"ו שס"ל שאין היתר בדבר רק משום דהוי כאלו הלוה לגוי עצמו באופן שהמלו' הראשון נעשה שליח למלו' השני. מ"מ לא ידעתי למה יהיה בשביל זה ש"ש על היתרון מכדי חובו ושישלם כל דמי שוויו. דהמלוה השני יוכל לומר להמלוה הראשון אין לי הנאה רק מה שהיה שוה המשכון יותר מכדי מה שהלויתי עליו כגון בנדון דידן שהלוה לו עליו קל"ב זהובים יאמר לו אינני ש"ש רק על ק"ן זהובי' או ק"ס זהובים דכשהיה לא שווה רק בסך זה מ"מ הלויתי לך עליו קל"ב זהובי' שכיון שאתה מחוייב ליתן לי רבית שיעלה עליו עד שנה וששה שבועות שהוא מדינא דמלכותא כי אחר זמן זה אמכור ולא תוכל לומר אל תמכרהו כי הכותי אלם וכמ"ש המחבר ש"ע בי"ד סי' קס"ט סט"ו ואם כן למה יש לי הנאה ששוה יותר בכדי מה שהלויתי עליו דמ"מ היתרון ממה שהוא שוה צריך אני לתן לך לפדות לכשתרצה וכמ"ש רמ"א בסי"ח ואם כן למה אהיה על השאר ש"ש ממה שאין לי מצוה ואין לי בזה הנאה וא"כ לכשלקח המלוה רק מה שהיה שוה ק"ן זהובי' או פחו' מעט או יות' מעט מיד היה מותר ליקח ממנו הרבית ועל השאר הוא ש"ח ומה גם שהנאה למלוה הראשון ממה שהיה שוה לו היותר מסך