איתן האזרחי מג

והנה עולה בדעת מכ"ת שהם שני תיבות אה"ו ומר"י. הנה אומר אני בגלגול מחילות דז"א וכן מוכח מפי' רש"י שכ' אהא דמתקרי אהו מרי כך היה חניכתו עכ"ל משמע מדנקט לשון יחיד משמע שאינו אלא כינוי אחד ולא שנים ועוד מדהביאו התוספת ז"ל. כדאמרינן בגמר' שרה דמתקרי' מרים אחי בר הדיא דמתקרי אהיי מרי עכ"ל משמע דהוא דומיא דשרה דמתקרי מרים שהוא שם חד ועוד מוכח מדברי המרדכי שכתב ז"ל פרק השולח כתוב בו אני פלוני שם הנתינה דמתקרי פלוני והיינו שם מקום הכתיבה כדאמר בגמר' אחי בר הדי' דמתקרי אהי מרי אבל לא אתחזק בתרי שמות המשוני' הרי משמע גם כן שהוא רק שם אחד ומ"ש מכ"ת שבפ' כל כתבי איתא איהי שהוא שם אמורא הנה אנכי לא מצאתי כי אם אי"ו שהוא שם חכם בפרק בכל מערבין דף ל"ו ואף שמכ"ת מצא שם אייא הנה אף שבאמת בתוס' ובמרדכי כתב אייא מכל מקום בגמ' שלנו פרק השולח כתוב איה בי"ה וכן מצאתי בספר ראבי"ה שגרס גם כן איה מרי ביו"ד וה"א ולכן נראה לי פשוט שהוא שם חד ולכן נראה לי דלדידן אם כתוב בשם הא' דמתקרי ושם השני לא כ' דמתקרי' דפסול לכ"ע אף בדיעבד ובאם דלא כתב כלל הוא תליא בפלוגתא דמהרי"א ודתשו' אשכנזית הנ"ל ומ"ש לחלק בשם המגרש לאבי המגרש איננו שווה לי. דהרי גם אנחנו נוהגים לכתחלה לכתוב אפילו כינוי שם אביו כמ"ש מהרי"ו בסי' כ"ג. והביאו הרמ"א בסי' קכ"ו ס"ט

שוב מ"ש מכ"ת שיש מקום עיון בזה לדידן שאבי המגרש מת מיד לאחר שנשתנה שמו פעם שני' ולא עלה לס"ת ולא חתם עצמו באלו השמות רק בניו קורין לס"ת בשם אהרן אברהם וחותמין בה' אהרן משה אברהם בטעמים לשבח שעשו בזה כי הש"ץ יכשל תמיד בשמותם הנה גם אני מסכים אתו דהחתימה והקריאה לס"ת הם שוים ובהיות שחותמין כך בשם שמותם של אביהם בג' שמות. ה"ה דצריך לכתוב גם כן בהגט שמות כולם והיינו אהרן דמתקרי משה דמתקרי אברהם וכבר נשאתי ונתתי עם הגאון חוץ לחומה איזה עדיף אם הקריאה לס"ת או החתימה והיינו כשהם סותרים אהדדי מה שאין כן בנדון דידן דיש לתרץ מה שלא עולה לספר תורה בשם שלשתן כאשר הם אמרו והם אמרו. לכן יש לכתוב בגט כל שמות השלשה כנלע"ד בלי פקפוק

וע"ד השאלה ותשובה אשר נשלח מק"ק לאדמיר מהגאון מחות' מופת הדור כמוהר"ר ליב סג"ל יצ"ו. הנה אשמרה לפי מחסום עד שאראה התשובה. מארי' דבי עילאה גאון ישראלי כמו' ליב כי רחוק הוא בעיני להתירה אחרי רואי בתשובת אחרונים וגם הראשונים שכתבו רובם ככולם בהיפך ובזה אפסיק בשים שלום כי אדבר אוהבו נאמן בברית אברהם הכהן

סימן יג מלכי צדק שלום והוא כהן לאל עלוין רבא דעמי' מדברנא דאומתי' בוצינא קדישא בוצינא דנהורא מ"ו הגאון פאר עטרת תפארת ישראל נ"י ע"ה פ"ה כבוד מעלתו ותהלתו. שלום למר ולתורתו, ולכל אשר המה תכו לרגליך וישאו מדברותיך תורה יחיה דגן בתלמוד ויפרה ישע במשנה אף חיים וברכה לעולמי עולמים ככה טרם ניב שפתי אפתח גשתי בתוך כדי דבור והוא שאלת שלום עליך רבי ומורי ברוך אתה בבואך ברוך מתיך לשלם ובכן אהובי ידידי מורי והודי. נרי ומאורי: מה אהבתי תורתך המגלת צפונות טמונות ונסתרות גם עתה יגיה חשכי ויוציא לי כשמש בצהרים. דברי ריש מתיבתא המובא בספר רב אלפס וזה לשונו. שאילי מקמי ריש מתיבתא המברך יום ראש השנה על תקיעת שופר בתר ס"ת והשיח צריך לברך על תקיעת של סדר הברכות או לא וכו' ותשובתו הרמה יעיין נא רום מכ"ת שתוכן התשובה כך שגוערין בזה ששח אבל אין צריך לחזור ולברך ולא דמי לתפילין שחוזר ומברך אם שח בין תפלה לתפלה שאני התם דהנך שתי מצות נינהו מה שאין כן התקיעות של ר"ה מצוה אחד הוא ועוד דגבי תפילין לאו משום דשח בנתים חוזר ומברך אלא משום שתי מצות דהלא אינו מברך אם שח בין תפלה לתפלה ברכה ראשונה אלא ברכה אחריתא ואי הוי טעמא דשיח' גורם לחזור ולברך היה לו לברך ברכה ראשונה אלא הטעם הוא משום דהוי ב' מצות חוזר ומברך כך משמע הדברים כפשוטן ומייתי גם ראיה מהלל שפוסק בין פרק לפרק ואינו חוזר ומברך ע"כ תמצית דברי ריש מתיבתא: והנה עתה באתי אל צפנת פענח לגלות לו דברי חכמים וחידותם כי הסברא להיפך יורה הואיל שהתקיעות שתוקעין כשהן עומדין והתקיעות שתוקעין כשהן יושבין הן המה מצוה אחד ולכן הוי שיחה הפסק מה שאין כן אם היו שני מיני תקיעות הנ"ל שתי מצות לא שייך למימר דשיחה הוה הפסק בינתיים והוה כאלו סח בין שחיטה לכסוי ואפשר דמשום הא לא קשיא דהכי קאמר דהנך שתי מצות נינהו ומשום הכי חוזר ומברך כי כל מצוה ומצוה באנפי נפשי' טעון ברכה ולכך מברך פעם אחרת ולא משום דהוה שיחה הפסק מה שאין כן התקיעות כולן חדא מצוה היא ויוצאים בברכה אחת ר"ל אם בירך פעם א' על כולן וליכא לאקשויי אם כן אפילו גם אם אינו שח יברך שתים הואיל וכל חדא וחדא מצוה באפי נפשיה היא זה לא קשיא כי כמוהו מצינו גבי ציצית אם יש לו עשרה טלתים בת ד' כנפות שכולן חייבים לברך קודם עטיפתן ואפי' הכי אם עוטף כולם בבת אחת ברכה א' פוטרתו. ככה גבי תפילין, אף על פי שכל חדא וחדא זקוקה לברכה באפי נפשיה מ"מ ברכה אחת פוטרת שניהם.. מה שאין כן אם שח צריך לברך על כל חדא וחדא כמו גבי ציצית אם מפסיק ביניהם צריך לברך על כל טלית וטלית אבל קשה מ"ש אם שח בין ברכת המוציא לאכילה ובין ברכה לכיסוי הדם דהוה הפסק ועוד קשה הלא ג"כ דמיא לתפילין בהא שהתקיעות אינן מעכבות זו את זו כמו שפסק רב אלפסי בהדיא וכן הרא"ש ובנו הטור וז"ל רב אלפס ובדין הוא שיהיו תוקעין על סדר הברכות כסדר שהם תוקעין כשהן יושבין וכו' הרי שיצאו חובתן באותן שתקעו כשהן יושבים עכ"ל הרי משמע בהדיא שהתקיעות אינן מעכבין זא"ז כמו התפילין שאינם מעכבים זא"ז וביותר תמוה על השאלה מהי תיתי לחזור ולברך אם שח הואיל ויוצאין בתקיעות שתקעו כשהן יושבין מהי תיתי לחזור ולברך דהרי ברכה לבטלה הוה אם כבר יצא וחוזר ומברך ועוד מה ראיה הביא מהלל הלל גופיה מנלן דלמא באמת חוזר ומברך אם היה שח בין פרק לפרק ובין הפרקים הללו אנכי שואל מפני הכבוד מ"ו דברי הצעיר תלמיד מתלמידי דמורי והורי היושב כפוף רגול ועקוד כעקידת יצחק תחת אברהם ועודי מהות לימודי בנייך עיקר תלמוד שלהם ספר רב אלפס כי אין לי דברי רב אשי ורבינא מאלו נערות ואילך ובכן אהו' ידיד מורי והורי אם לרצון לפני מ"ו ללמוד עמהם גפ"ת יודיעני לי מכ"ת וישלח לי מאיזה מסכת או מסכת ר"ה או יומא ובין הפרקים למדתי עמהם אלפסי מר"ה ואילך והנה אנכי עומד עמהם היום במס' סוכה והנה כהיום הזה טעם בנו דמר טעם חמש מסכתות בס' רב אלפס מראש הסדר היינו מסכת ברכות ומס' שבת ומסדר הימים הבאים לקראתינו מסכת ראש השנה ויומא וסוכה והוא חוזר חלילה עליהם מדי יום ביומו ואצא בכי טוב וד"ש: תשובה ולי נראה דוודאי לא דמיא דהתם עדיין לא התחיל במצוה ולכן הוי הפסק משא"כ הכא וק"ל. ועיין ברא"ש שכתב כן באמת שמותר להסיח ביניהם שכבר יצאו ידי חובתן בתקיעות של ישיבה כו' וכ"כ המרדכי בשם ראבי"ה שהביא הב"י ז"ל ואם הפסיק ושהה כו' ואפילו שהה כדי לגמור את כולו אין צריך לחזור לראש וא"כ הראיה כפשוטו אברהם הכהן.