איתן האזרחי מב

נפסל הגט אך הרא"ש ורבי' חולקים כמ"ש הטור בסי' קמ"א כו'. הן אמת נפלאתי מ"ש מכ"ת שהרא"ש ורבי' חולקים כו' דהרי בפסול דאורייתא כגון שגנב שהוא מפסולי דאורייתא בזה כ"ע מודים דפסול הגט אך מה שהרא"ש וסייעתו חולקים עליו היינו דווקא במה שהוא פסול מד"ס. לאפוקי אם הוא פסול מד"ת פסולים להביא הגט לכ"ע וכן מבואר בטור בהדיא וגם מכ"ת מסיק בסוף דבריו ז"ל שלא נתברר שהשליח פסול מדאורייתא כו' דנשמע מדבריו דאם מבורר שהשליח פסול מדאוריית' דהגט הוא פסול אף בשעת הדחק ועוד כרגע נ"ל בדבריו שמסיק וכתב שלא נתברר שהשליח הוא פסול מדאורית' ובריש דבריו כתב בהיפך וז"ל וגם מאחר שנמצא הגניבה בידו אפשר שפסול מדאורייתא והנה כבר נמצא הגנבה בידו אך הלא טוב אמנה והאמת יעשה דרכו שמצאתי בתשו' מ' מאיר סי' כ"ה שהשיב על כעין נדון דידן שהשליח היה מוחזק כגנב שכ' להתיר הגט מדברי הרא"ש שהביאו הטור דהיכא שהגט מקוים [דהיינו ע"י הרשאה] הגט כשר וא"צ לשליח וכדעת המרדכי והרשב"א אלא שאנו נוהגין להחמיר ולומר בפני נכתב כו' כמו שאנו נוהגין בכמה חומרות אבל לענין פסול השליח דבר פשוט הוא דסומכין על המרדכי והרשב"א ומי לנו המחמיר יותר מסדר גיטין שלנו שנתפשטו בארצות אלו ולא נמצא בהם בשום מקום שצריכין לדקדק אחר השליח שלא יהא פסול בעבירה כי אם גבי עדים והאריך בזה עיי"ש: ואע"ג דיש לחלק דש"ה דלא היה שום חשש בוודאי כי אם קול המון או חשדא ולא העידו עליו עדים שהוא גנב כמבואר לשם באריכות ושלכן הקיל הגאון מהר"מ משא"כ הכא שראו הגניבה בידו ממש כיון שגם בנ"ד א"ל שקנה הגניבה ואף שהעלים החרם מ"מ אין בזה כ"א פסול מד"ס ובפרט שהוא בשעת הדח' ויש לחוש לעיגון ויש להתיר וא"ל לאידך גיסא בהיות שמטע' הנ"ל אפשר לפסול ההרשאה מדלא נכתב כהוגן וא"כ הרשאה אין כאן וא"כ גם לא נתקיים הגט שהקיום הוא מעדי ההרשא' וא"כ אם השליח נחשד וגם ההרשאה הוא כאילו אינו בהיותו שלא כהוגן א"כ הדרא לדוכתי' לפסול הגט כיון שאינו נאמן לומר בפני נכתב וגם הגט לא נתקיים בחותמיו כיון דלא נכתב ההרשאה כהוגן מ"מ א"ל דבמקום הדחק כזה אזלינן אחר תרי קולות דחיישינן לעיגונא וסמכינן לקולא לכל דעות המתירין בכל צדדים

הנה מכל הני הטעמים היה נ"ל להתיר הגט וההרשאה אך מ"ש מכ"ת שהגאון ז"ל שדא ביה נרגא ואמ' בגט שערורית כי כל שם שכנא נקרא לס"ת בשם שלום ואמר שפסול לגמרי וכו'. הנני גם אנכי כוונתי לדעתו הרחבה מיד אחרי רואי את הגט כי הדין אמת לאמיתו וכדמוכח שהשם של שכנא שאנו קורין בו הוא שם חול ולא שם קודש דאלו היה השם קודש היו קורין אותו ג"כ לס"ת ואת זה לא שמענו ולא קרינו בשום אלפא ביתא ולא שערום אבותינו לקרות לס"ת בשם שכנא כי אם בשם שלום ושם שכנא הוא שם כינוי לשם שלום שהוא לה"ק ובו קורין לס"ת

ומ"ש מכ"ת כי אחזוקי ריעותא לא מחזקינן מאחר שמצינו שם שכנא בגמ' דסוטה שכנא אחי הלל וכ"כ התוס' פ"ק דשבת ובריש שני דייני גזרות וגם זה כבר כתוב בסדר גיטין שלי. עכ"ז גם זה אינו מטעם דא"א לומר דשם זה הוא מהמוזכר שם בגמ' כי אילו היה כן היו קורין אותו לס"ת בשם זה וכ"כ זה שנים רבות בס"ג שלי שמצאתי בדברי הגאון מו' משה חריף ז"ל שכתב סידור גט לאשה מלכה בת שלום הכהן המכונה שכנא ולא כאשר היה עולה בדעת קצת לומדים לכתוב דמתקרי שכנא כי אמרו שזה שם קודש כי ז"א מטעם ה"ל וכן הודו לו שם כל הרבנים דק"ק קרעמיניץ לכן נ"ל ג"כ שזה הגט פסול לכ"ע מטעם שלא נכתב שם העיקר שהוא שם שלום דה"ל למכתב שלום המכונה שכנא דאיך אפשר שיוכשר הגט על שם כינו. ולא יכתב בספר שם העיקר שהוא שלום שקורין לס"ת ובזה אין לפקפק נ"ל [הג"ה ובעיני הוא הפלא ופליאה מה שאמרינן בגמרא שצריך לכתוב העיקר גם בשמות וזה קאי באם רובן קורין בשם א' והמיעוט בשם השני לאפוקי אם כולן כא' קורין בשם א' אפילו חניכא לבד הוא כשר אפילו לכתחלה כ' מהרו"ך לכתוב כן ועיין בס"ג דף ך"ג וך"ד מ"ש שם וגם א"ע מסכים לזה ש"ך ע"כ הג"ה] עכ"ז הנני אומר כי הם לא ידעו את זה ולא ראיתי אינו ראיה כי הם ידעו את שמו העצם הניתן בשעת מילתו ומה שלא נקרא ע"ש זה בס"ת אולי משגה הוא כי לא שמענו מעולם לקרותו בשם שכנא ולא בשם שלום כי וודאי שם העצם הוא שם שלום ומה שהביא ראי' מרשב"ם הלא כתבו התוס' כדעת ר"י בשם ר"ח והמרדכי והרש"בא דאין לשנות ואפילו נכתב הגט אין לגרש וכו' ואולי אינו כ"כ שעת הדחק לכן שב ואל תעשה עדיף אולי יכול להוציא ממנו גט אחר והוי כלכתחלה נ"ל

וע"ד הגט השני שנכתב בחד דמתקרי שפסלת שמצאת כתוב כן בס"ג שלנו סי' ל"ב שהביא הרמ"א בתשובתו מהדורא בתרא על הגליון וכ"כ בס"ג מהר"ם חריף וכן נהגנו תמיד לכתוב שני פעמים דמתקריא ומכ"ת כתב שיש בידו חמשה ס"ג ולא ראי זה כראי זה ומוחלף תמיד ונמצא כתוב פעם שני פעמים דמתקריא ופעם בחד דמתקריא הנה מה שלא ראיתי אינו ראיה ובאם שנשתנו סדרי מעשה בראשית נפלאתי: שהגאון מוהרמ"א לא הביא שום דעת אחרת דא"צ לכתוב רק מתקרי' א'. ומ"ש מכ"ת מאחר שהרמ"א ומהר"מאי לא פירשו דבריהם אין ראוי לפוסלו מאחר שמהרר"י הן בתשובותיו הן בפסקיו מסיק אף אם לא נכתב דמתקרי כשר ואין לחוש כלל וכלל כו'

הנה אשוב לומר הא' דהרי כבר כתב הב"י בספרו בשם תשו' אשכנזים דיש כותבין דאם לא כתב דמתקרי דפסלינן וא"כ כאשר שאנן ס"ל דכותבין בחד שם ה"ה דכותבין גם בשני שמות שני פעמים דמתקרי ואם לא נכתב פסול) הב' שנ"ל שאף מהרא"י מסכים לזה שאם עדיין לא ניתן הגט אף שנכתב שצריך לכתוב לכתחלה דמתקרי דלא קמיירי כי אם בשכבר ניתן הגט דאז אין לפוסלו משא"כ לכתחלה יש לכתוב כיון שעדיין לא ניתן הגט לידה הג' שאף מה שמכשיר מהרא"י אם לא נכתב דמתקרי היינו שר"ל אם לא נכתב דמתקרי כלל דאז לא פסלינן הגט משום די"ל שאותו המוסר הגט ס"ל כדעת היש מי שאומר שא"צ לכתוב דמתקרי מטעם שכתב בתשו' מהר"מ פאדווה סי' ר"ג בשם הר"ר דוד דאמר דא"צ דמתקרי מטעם ששני השמות הם עיקרים כשנשתנו מחמת החולי עכ"ל וזה שדקדק מהרא"י בפסקיו סי' רס"ו ז"ל ומ"מ הכותב ראובן ושמעון לא פסלינן לי' וכמ"ש בת"ה בשם מנהג אוסטרייך משא"כ כשנכתב על שם השני דמתקרי ולא על שם הראשון בזה נ"ל שפשוט שהוא ) הג"ה וגם כ' לדברי הכל ולכתחלה וגם בש"ע כתב בדעבד כשר לכן הלא סיים כאן בנ"ד שהיה שעת הדחק ונקרא דעבד גם משמעות לשון תשובה מכותלי כתבו נשמע וניכר דסובר אפי' לגמרי נ"ל ש"ך עיין בס"ג של רש"י ע"כ הג"ה] גרע טפי ושבזה הוא מודה דפסול דזיל בתר טעמא דכיון דכתב פעם א' דמתקרי הרי נשמע מהדא דס"ל ששני שמות אינם שוויים לטובה ואין שניהם הם עקרים רק דווקא שם הג' א"כ מכ"ש שיש לכתוב ג"כ שם הראשון דמתקרי שלא יהא נראה ששם הראשון נשתייר לשם העיקר. והחיך יטעם האוכל. ומדברי הר"מ והרמא"י אין להוכיח שום דבר מדסתמו דבריהם דאין ספק דסמכו על המבין ואם כותבין על שם השני דמתקרי דמכ"ש דצריך לכתוב גם שם הראשון ג"כ דמ"ש וכ"ש הוא דכבר נעקר שם הראשון מתחלה ונעשה טפל ודו"ק: גם בעיני יפלא שמכ"ת כתב וז"ל כי לא נזכר פסול בזה והב"י הביא בהדיא דעת תשו' אשכנזית הנ"ל שפוסל כנ"ל גם מ"ש מכ"ת קצת ראי' מהגמ' כמ"ש התוס' והרא"ש והמרדכי פ' השולח על הגמ' דף ל"ה ע"א ז"ל והא שלחו מתם איך פב"פ קבילת גיטא מן ידא דאחי בר הדיא דמתקרי אהו מרי: