איתן האזרחי מא

ב' הטעמים כו' הנה מלשון הרמ"א בהג"ה לא משמע הכי דהרי לא כתב בסימן קכ"ט ס"ה בהג"ה כ"א ז"ל ואם אין לו סימן שלא נגע ואולי ס"ל להרמ"א כמ"ש התוס' שכתבו אכן אם יש לישראל סימן וחיבור במגופה שר"ל או או קתני והיינו שבסימן כשר וא"כ נסתלק ג"כ הדקדוק של מכ"ת

כלל העולה מדברי כי לענ"ד כשידעינן בוודאי היכא שלא ראה וידע הגוי היין היכא וליכא שום ריעותא בהתיבה או במפתח במקום שאפשר לעמוד עליו דא"א לפתוח שלא יהיה ניכר כנ"ד דכשר בדעבד לכל הדעות דלא גרע לענ"ד מהגוי שנגע לפנינו ביין כשלא ידע שהיה בו יין דכשר לכ"ע ובפרט לדעת הגאון מו' יואל יצו' דמכשיר לפי הדין בסתם כל המפתח שהוא כמו חותם כדעת התוספות וגם מכ"ת הסכים אתו עמו. הגם כי הוא נגד הרשב"א כמו שמבואר בהרבה מקומות בת"ה הארוך ובפרט בדין הלוקח והשוכר בית בחצירו של גוי דף קמ"ב ע"ב מ"ש והוא שהמפתח והחותם בידו וגם בדף קמ"ז גבי דין במטהר יינו של נכרי כו' במפתח וחותם סגי והרא"ה כתב בבד"ה עליו ז"ל וכבר כתב למעלה דאליבא דר"א במפתח או חותם סגי שני מפתחות כשני חותמות דלא כדברי המחבר עכ"ל והרשב"א בעל משמרת הבית השיג דף קמ"ד ע"א. שהרא"ה פסק ג"כ כנגד המחב' וכנגד הגאונים וכתב ליישב דבריו מדברי הפלוגת' דר"א ורבנן דהקולא של ר"א אינו אלא שעושה מפתח אחד כחותם להתיר בחותם א' ועמו מפתח א' ולרבנן אין המפתח עושה כלום שקרוב לפתחו ולא יוודע בפתחו ובסגרו עכ"ל גם כתב ע"ז בדין המטהר יינו כו' כתב הרא"ה בבד"ה והוא השיג במש"הכ לעולם חוזר וסותם אפילו מאה פעמים וכבר כתב למעלה מה שיש מן הראיות דחותם ומפתח יחד בעינן: וגם מדברים האלה משמע דלדעת ר"א המפתח אינו קרוב עכ"פ לפותחו דא"א שלא יוודע בפתחו ובסגרו ומכ"ש בנידן זה דכל האומנין עונים ואומרים שא"א לפותחו בלי היכר כ"א בשבירה.. גם הטור ס"ל כדעת הרשב"א ולא הביא דעת ר"ח בסימן ק' דאיהו נמי ס"ל כעין פשרה כמו הרשב"א ואף שס"ל שדי במפתח או חותם היינו עכ"פ כשיש שני סימנים משא"כ בסי' א' לא די במפתח וכדעת הב"י בש"ע סי' ק"ל ס"ז. אך מעיקרא דדינא בנ"ד שכ"ת הסכים עמדי ומה גם בפרט שהכלים שבשקאטיל הם מלאים כל טוב וניכר בט"ע היין הנחמד למראה בכן תנוח דעתי בזה והיה זה שלום כי אדב' אוהב נאמנו בברית אברהם כהן

סימן יב המאיר לארץ גודר גדר ועומד בפרץ: מופת הדור יחיה לדור דורים הגאון המרומם ר"מ ואב"ד יצ"ו

הנה הכתב אשר העלה ואשר הביא דרך תשובה ראיתי והנה ברוך לקחתי וברוך לו אשיבנו בשובה ונחת וזה החלי. במה שיצא בראשונה בדבר הגט הנשלח מק"ק טרניפאל ממסדר א' אשר אנכי הרואה כי הוא למוד בכך כי גם בימים ושנים שעברו בהיות עודנו חי הגאון כמהור"ר אברהם אשכנזי ז"ל שלח אלינו ג"כ גט אחד ממשומד ע"י שליח והנה גם המסדר שגה ברואה כמה פעמי' בעת ההוא בהגט עצמו וכל שכן בההרשאה כאשר נרשם הכל בסדר גיטין שלי אשר כתבתי אף שהכשרנו אותו הגט מצד הדח' ואונס גדול שכמעט שלא היה באפשרי לפתות את המשומד ההוא אף בממון רב לתת גט אחר והרב הגאון ז"ל ביקש ממני להודיע לו את כל טעותיו ולהוכיח אותו בהיות שהוא מחו' אך את חטאי אני מזכיר כי לא רציתי להלבין פניו והייתי בשב ואל תעשה אמרתי אולי משגה הוא ובחפזון יצא במהרה ירוץ דברו בהיות שהמגרש היה משומד

והנה אחרי רואי שנית כי בדרכיו הלך כיון דעל על אמרתי להודיע לו את כל דברי באגרת שלומים אי"ה והנה מנ"ד אשיב מילין דרך קצרה על ראשון ראשון כו'. וזהו הא' מה שחסר בהגט היו"ד א' מתיבת דיתיצבייין שראוי להיות מתחלה בה' יודין כמ"ש הטור בסי' קנ"ג בשם ר"י טב עלם אין לפוסלו בכך כיון שאין זה אלא מנהג כמ"ש הראש בפסקיו ובתשו' כלל מ"ו והמרדכי בשם רצב"א וכ"פ הרב ב"י בש"ע שלו בסי' זה סכ"ב וכאשר פתר גם מכ"ת להכשירו בזה גם מה שנכתב בהרשאה כמה טשטושים וכמה אותיות שאינם נכרים לתינוק דלא חכים ולא טפש שאינם יכולים לקרות אי משום הא פשיטא דאין לפסלו דלא מצינו שיפסול בכך כי לא נכתב בסדר גיטין שלנו מה שהביא בשמו הרמ"א בד"מ ובש"ע סי' קמ' סכ"ד דלכתחלה כותבין ההרשאה בדקדוק וכו' שר"ל בדקדוק הלשון כנ"ל לבסוף ונזהרים שלא לכתוב בו ראשי תיבות וכו' אך אין ר"ל שיוכתב כמו בהגט ממש בכתבו ובתיקוניו שבוודאי אם הב"ד יכול לקרותו מאי איכפת לן שתינוק דלא חכים כו' אינו יכול לקרותו כי אין זה דין ס"ת שיהא שייך בו פסול בתיבה ועוד בה שלישי' מ"ש המסדר בהרשאה בכל מקום אשר תמצאנו דמשמע דקאי אהבעל ויש לחוש דחייש לתנאי אף שמוכח מתוכו שהוא טעות וקאי על האשה הן אמת אמרתי אף שבוודאי שאותו חכם לא דקדק כלל ולא הראה הגט וההרשאה לשאר חכמי העיר כאשר יאות כי היכי דלמטיי' שיבא מכשורי מ"מ גם בעבור זה אין לפוסלו שהרי כתב הטור בסי' קכ"ו בשם אביו הרא"ש בתשו' ז"ל על גט שכ' ברביעי כ' ימים לירח שבט ויום הרביעי היה כ"א יום לשבט כו' דאין לפסלו במ"ש כ' לחודש שבט והוא כ"א ונמצא שהקדים זמן הגט יום א' והאי גט מוקדם הוא דכיון שידוע שר"ח שבט היה ביום חמישי ורביעי בשבת א"א להיות כ' בחודש אלא כ"א תלינן בטעות סופר שלא היה זכור קביעות החודש וכו' עד ובימי השבוע לא שכיחי דטעו אינשי: הלכך הטעות תלינן בקביעת החודש ואין כאן הקדמה והגט כשר עכ"ל ובס"ס קכ"ז הביא הב"י את דברי מהרא"י בפסקיו סי' י"א אם כתב הכלל הגדול והפרט הקטן ודילג הפרט האמצעי כגון שכתב ה' אלפים וי"ז ודילג ומאתיים דפסול וכתב דאי' לדמותו לתשו' הרא"ש הנ"ל דש"ה שדברי הגט סותרים אלו את אלו וכדסיים שם להדיא בתשו' ולכך הואיל ומוכח ט"ס מני' ובי' מוקמינן הטעות שטועה בעיבור החודש אבל כל היכא שאין שום הוכחה מתוך הגט עצמו לא תלינן בט"ס הואיל ומה שכתוב לפנינו אין בו טעות וכו'. והאריך בזה א"כ ה"ה ה"נ כיון דמוכח מני' ובי' שהוא ט"ס שהרי כתוב באותו שטר הרשאה בתחלת דבריו שמסר הבעל כו' ליתן אותו בידה בסתם בלי תנאי וגם לבסוף כ' וז"ל ותיכף שיגיע גט זה ביד אשתי כו' תהא מגורשת ממני וכו' וא"כ א"א לומר שהיה תנאי בדבר דוקא בכל מקום שהשליח ימצאנו להבעל דא"כ סותרים דברי הבעל אהדדי לכן ע"כ מוכרח לומר מניה וביה שהוא ט"ס ושצ"ל שתמצאנה שקאי אאשה ואף שיש דעת החולקים ופסלו בכה"ג והוא דעת הריב"ש סי' קי"ז ומהר"י בשם ר"ח והביאו רמ"א בהג"ה הלא כתב מו' מהרי"ף בדרישה שלו ונ"ל דלא פליגי ומ"ש מכ"ת בשם תשו' מהר"מ מטארני שהמליץ בעד ר' יעקב שפסל הגט שהיה כתוב יתי כי שתי תיבות והר"ל בן חביב פליג עליו וכו' את זה לא מצאתי כי לא ידעתי מקומו באיזה סימן וחפשתי ולא מצאתיו) זאת ועוד אחרת שכל פלוגתייהו הוא דווקא בעיקר הגט אבל בהרשאה יש להקל שהרי כבר כתב מהרי"ק שורש כ' והביאו הרמ"א בסי' קמ"א סכ"ד דאם נאבד שטר ההרשאה או נפסל כמ"ש בתשו' מהר"מ]. והוא שעת הדחק דנותן הגט בלא ההרשאה והשליח נאמן על השליחות ולומר שעשאוהו שליח בעדים כמו שנאמן לומר בפני נכתב ובפני נחתם ולפ"ד מכ"ת הוא נ"ד ג"כ שעת הדחק ביותר וכמעט שא"א להשתדל מן המגרש גט אחר וכו' וע"ד אשר מכ"ת כתב איך ששמע על השליח שנחשד בגנב ואף עתה הגיענו שנגנב בק' סטאנב ראוהו בידו כלי כסף וזהב מהגניבה וניתן חרם ע"ז והעלי' וכו': ומכ"ת כתב וז"ל דלדעת הרמב"ם אם השליח פסול מדאורייתא