איתן האזרחי מ

סימן יב עוד למכ"ת. את זה השבתי להאלוף ור"מ ואב"ד כמוהר"ר יהושיע מחותני בדבר היין שהכשרתי ואף גם הוא הסכים לדברי בגוף הענין עוד למכ"ת שלום רב

הנה אחרי רואי שנית את דברי אלהים חיים כתוב בעט מגילת ספר סיפור בדברים הדברים אשר העליתי ארוכה ערוכה במכ"ת הסכים לגוף הוראה להתיר אך להראות את אושרו ויושרו בפלפול חריפתא אשר פלפל בחכמתו הרמה כדי לשבר ולסבר את האוזן כאלו האמת יהיה לו אמרתי גם אני להשיב מפני הכבוד וזה החלי

מ"ש מכ"ת בחלקי הסותר דברי. איך הטור יבנה ערים גדולות ובצורות ויסמוך על דיוק של הלשון וכוונתו לסמוך על הגמרא שיבינו כוונתו ופשיטא דפוסק צריך לפרש דבריו כו' עכ"ל הן אמת דלאו חדתא הוא שסמך על המבין וגם אני דקדקתי בעניי מדקאמר הלשון של רש"י שפירש על מסיבתא כו' שמוכרת יין בחנות שפי' בסתם שמוכרת תמיד היין בחנות דווקא: והטור העתיק את דברי רש"י בקצרה וכאשר נקיט לשון בחנות שכוונתו כמו שפי' רש"י ומה שמכ"ת דייק לאידך גיסא דאם פירושו מחנותו שמוכרת בו יין דוקא מה הוא הלשון שכתב היין שבו דהרי מיירי מחנות של יין הל"ל מותר או היין מותר כו'. והנה גם לזה איפכא מסתברא דאדרבא בעבור זה כתב היין שבו מותר. כדי להורות שבא לפרש דמיירי בסתם חנות שיש בו יין בסת' כדי שלא נטעה גם נוסף על זה אם היה כדברי מכ"ת שבסתם מיירי שיש בחנות גם שאר דברים אזי הל"ל ואם יש בו יין מותר אך מדקאמר היין שבו ר"ל דמיירי בסתם חנות והיינו שיש בו יין הידוע וק"ל

שוב מה שהקשה עצמו לדעת מכ"ת דלפ"ד יצמחו מהם קולות גדולות בהאי דין הלוקח והשוכר בית בחצרו של נכרי שאם אינו יודע שיש בו יין יהיה מותר אף במפתח לחוד וכן בכ"מ שהלך היהודי והניח יין בחדרו עם מפתח בלבד והפליג אפילו כמה ימים מותר היין אפי' לא נתפס כגנב כו' א"כ היכא לא אשתמיטתי' חד מהפוסקים לאשמעינן האי חידושא כו' עכ"ל נפלאתי לית דין צריך חשש וחידוש כלל דעל זה אנו דנין ולסברתי ממילא מיירי בהכי דמסתמא מיירי שהגוי ידע שיש בו יין דהרי הוא שכר בית בחצרו של נכרי ומלאוהו יין דממילא ראה וידע הגוי גם מ"ש דלדברי אפי' אם אינו נתפס כגנב כו' יהיה מותר היין. את זה לא כתבתי מעולם כ"א כמו בנדון דידן כמו הכי גבי מפתח כזה שיש בו הרבה צדדים לטבותא אשר לא ידע וגם הוא כמו סימן וגם שהיה היכר אם היה פתחו וא"כ ה"ה כאלו הי' נתפס עליו כגנב ממש אך אם לא היה כנדון זה באופן שלא היה נתפס עליו כגנב כלל שלא היה ניכר בשום סימן. בוודאי גם אני הייתי מודה שאסור גם מ"ש מכ"ת שהיה לו לכתוב בלשון השוכ' בית בחצרו של גוי להניח בו יין שהיה משמ' בהדי' ליין דוקא אומ' אני דלרבותא כך כתב אף על פי ששכרו בסתם רק אחר כך מילאוהו ביין אפ"ה יש פלוגתא בין ר"א לחכמים אך כולהו מורים עונים ואומרים שהגוי יודע שיש בו יין שהרי מיירי אפילו היה הנכרי דר באותו החצר כמ"ש הרש"בא בת"ה והביאו הטור ע"כ אתמהה איך הגוי לא ידע באותו שעה שמלאוהו ביין. גם מ"ש מכ"ת להביא ראיה מהא דפריך פ' הפועל דף ס"ט וכי מאחר דקיי"ל כוותיה דרשב"ג דלא חייש לסיתומא וכו' מה טעמא לא מותבינן חמרא ביד גוי כו' עד א"כ לשיטתי' דמכ"ת תקשי למה פריך לר"א גם לרבנן תקשי מ"ט לא מותבינן חמרא ונשכור מקום סתם ומפתח בידן,. ולא נודיע לגוי שיש בו יין ולשתרי וכו' עכ"ל הרי שכל דברי מכ"ת לעייל בקופא דמחטא דהל"ל דמותר כשלא ידע הגוי וכבר כתבתי לסברתי דאצ"ל את זה דבוודאי כשלא ידע שיש בו יין פשיטא דשרי ומזה לא קמיירי רק המקשן מקשה אף כשידעינן בודאי שהגוי ידע שיש בו יין כמו שדקדק ואמר מ"ט לא מותבינן חמרא ביד גוי שמשמעות הלשון מיירי שינתן החמרא בידו אף שידע בהיין בלי ספק וגם את הלחץ זו הדחק שכתב מכ"ת שהיינו מוכרחים להרבות מחלוקת בישראל כו'. וזה פירש חדש נזכר כו' איננו צריך להשיב על דבריו כאשר כ'. שמזה לא קמיירי בשלא ידע לגוי רק מיירי בענין שמסתמא יודע הגוי אך בנדון דידן ידעינן בוודאי שלא ידע הגוי שיש בו יין וה"ה מ"ש בס"פ כל כתבי מיירי נמי דפשיטא שהגוי הכיר שהוא יין ואין זה דוחק כלל לענ"ד רק בפשיטות

ומ"ש מכ"ת לסתור הראי' דגנבים שנכנסו למרתף שכתב מהרי"א בסי' קכ"ט סי"א דאם לא ראינו ריעותא הכל שרי מכ"ש בנדון דידן דליכא ריעותא כו' כתב וז"ל פליאה עליך דא"כ אפילו בלא מפתח אם גוי הניח יין וליכא ריעותא למה ניחוש וכו' עד אלא ש"מ גנב שאני דאינו לוקח יין ואדעתא דממונא אתא כו' עכ"ל

הנה אשוב אתפלא מי לא ידע בכל אלה לחלק רק כוונתי ורצוני דבהיות הרמ"א כתב שם דבאם ליכא ריעותא מתירין אפי' כול' פתוחו' ובא' שעדיין לא בא בעל היין לא היה נודע כלל שהיה נגע שלא היה ניכר כלל, ואפ"ה אמרינן סתם גנב אינו לוקח יין ואם כן ה"ה נמי מכ"ש בנ"ד כיון דליכא ריעותא ויש טרחא יתירה דליכא למיחש שהתחלף רע בטוב כיון שהוא סגור ואין בו שום היכר ואי הוי פותח על ידי בעל מלאכה א"א שלא היה היכר ואם כן גם בנ"ד מכ"ש שהי' מרתת ומתירא שיתפוס כגנב כמו גבי דין גנב שיתוודע אליו שפתח כיון שהוא היכר במסגר': ולכן על פי הדברים האלה יתורץ גם כן מה שכ"ת הרבה להשיב אפו ואורייתא ארתח ליה שכתב אגב חורפא לא דקדקתי עד כי הייתי טרוד וכו'. והנה חלילה לי כי אני ישנה ולבי ער כי מה שכ"ת כתב על מה שכתבתי ראי' מראיותו מההוא דין מוסר מפתח לגוי דאמרינן דלא מסר לו אלא שמירת המפתח בלבד דאע"פ שהודיעו שמפליג ואע"ג דאין לו טירחא לכנוס בחנות ואין היכר כלל אם היה נכנס מכ"ש בנדון דידן שלא מסר לו כ"א השקאטל ויש לו טרחא גדולה לפתוח כו' ומ"ש עוד מכ"ת ז"ל דלדברי מכ"ת אפילו היה יודע שהוא יין שרי במפתח דהא התם לשיטתך יודע הגוי שהוא יין ואפ"ה שרי מטעם דלא מסר אלא שמירת המפתח וא"כ השולח יין ביד גוי במפתח יהיה מותר לעולם מטע' דלא מסר כו' וזה מבואר דאסור כו' עד לדברך נפל איסור דשליחות גוי במפתח בבירא עד שחילק בדבר בין כשנתפס כגנב על הכניסה כו' שירא לכנוס שמא יראוהו גם גוים אחרים ויגידו לישראל כו' אבל השולח בדרך ע"י לבד כו' והודיעו שהוא מפליג לא ירא הגוי כלל כו' עכ"ל

הנה גם מזה יראה יראה שמכ"ת לא עיין בדברי שהרי תמיד בפי בנ"ד ג"כ היה נתפס כגנב בדינים הנזכרים מע"ל בהיות שהיה א"א לפתוח כ"א שהיה ניכר במסגרת שום רושם או חסרון או פחת וניכר לבעל היין והיה נתפס כגנב ממש וביתר שאת מהדין הנ"ל שלא היה ניכר לשם אם היה נכנס במרתף משא"כ בנ"ד וא"כ אתיא בק"ו לענין זה שמתיירא במה שהיה ניכר הזיוף במה שפתח מכח סברא זו אתיא בק"ו לית דין צריך חשש שמכ"ת קרא במהירות ראש דברי ולא סוף דבר ונוסף על זה גם מדין המנעול אשר הביא מכ"ת בשם הרש"בא שבמנעול אין הזיוף ניכר מני' ובי' יש להביא ראיותי להתיר ר"ל דווקא גבי המנעול היכא שלא יש שום היכר משא"כ בנ"ד גבי מפתח כשהאומנים העידו שא"א לפתוח כי אם בשבירה זו בוודאי יש היכר בהויוף והרש"בא לא מיירי בדין זה בנדון דידן גם מ"ש מכ"ת מעשה לסתור את דברי מה שהבאתי ראי' מדברי התוס' דאם יש לישראל סימן במגוכה מותר דאם הסירוהו לא היו מחזירין אותו כ"ש בכאן שיש ויש סימן שלא נפתח כו' השיב הלא כתב הרש"בא דבמפתח ליכא למיקם עלה דמלתא דלא ניכר בי' שום זיוף כו' ועוד דע"כ חשו חז"ל דחיישינן דלמא אתרמי לי' מפתח או פותחו בטיטריך כו' וא"כ איזה סימן שייך לזה עכ"ל ואני לפי סברתי כבר כתבתי שיש סברא במה שא"א לפותחו בטיטריך כאשר אמרו האומנים וא"כ יש ויש סימן טוב ומטיב רק הפוסקים מיירי בסתם מפתח גם מ"ש מכ"ת שהתוס' עירבו