איתן האזרחי לט

לא עשו חכמים מפתח אפילו לחותם א' וראיה ברורה לדבר מהא דאמרינן בגמרא פ' השוכר והביאו הטור סי' קכ"ט וז"ל המוסר מפתח מחנותו לגוי היין שם מותר כו' הנה מלשון זה מבואר שהישראל הניח סתם מפתח מהחנות להגוי אלא שבחנות יש יין ג"כ והתירוהו מטעם שלא מסר אלא שמירת המפתח כו' הא אם אין נתפס כגנב על הכניסה כו' אסור אע"ג דאין גוי יודע שיש בו יין כו' וסיים בדבריו ז"ל ולדברי מכ"ת היינו צריכין לאוקמי כל הני עובדי שידע הגוי שהיין במרתף הא אי לא ידע שרי וזה לא נראה כלל להקל. ואין הלשון משמע כלל הכי עכ"ל תמצית דבריו פה קדוש מכ"ת

ואני הצעיר על עמדי הראשון אחר העיון מהמקור דין זה מהגמרא אשר נראה ונשמע ממש כדברי כי ז"ל הגמ' פרק השוכר דף ע' ע"ב ההוא מסיבתא דמסרי לי' אקלידי מפתחי' לגוי' אמר רבי יצחק א"ר אלעזר עובדא הוי בי' מדרשא אמרי לא מסרי אלא שמירת מפתח בלבד ופי' רש"י מסיבתא מוכרת יין בחנות כמו זולל וסובא סבאך מהול במים. והנה מלשונו משמע שפי' דברי הגמרא דמיירי שהיתה מפורסמת שהיא מוכרת יין בחנותה ומסתמא שהגויה גם כן הכירה שמוכרת יין בחנות כמו שישראלית האמינה המפתח שהיתה מכרת אותה ולכן העתיק גם הטור וכתב המוסר מפתח מחנותו לגוי שר"ל גם כן שמסתמא מוכר היין בחנות ועם כל זה התירו מטעם שלא מסר לו אלא שמירת המפתח בלבד ולא סמך דעתו לכנוס לתפוס כגנב. אכן אם לא היה נתפס כגנב היה אסור מטעם שהגוי ידע בוודאי שיש שם יין שמוכרים בחנות דמיירי כעין עובדא דגמרא בעובדא דמסיבתא שמוכרת יין בחנות כפירש"י וא"כ דברי מצורף גם בעובדא דר"ח מי שהניח יין במרתף והלך לשבות בעיר אחרת שהתיר ר"ח היין מיירי גם כן כעין זה דמסתמא נותנין יין במרתף שבנה מתחלה על שם היין ובודאי הגוי ראה וידע שיש שם יין אפילו הכי התירו ר"ח מה שאין כן בנידון דידן דהשקאטיל אשר הובא ממרחקים מדאנצק והשימו בו יין בלובלין בלי ידיעת הגוי כלל וגם אותו השקאטיל עשוי כמו תיבה וגם א"ל שהגוי חשב שיש בו דבר אחר או לכן אין להחמיר בזה ליחוש שמא פתחו לשום ד"א לגנוב ומצאו יין כיון דליכא ריעותא כלל וגם דומה נדון זה לנדון הכתוב בסי' קכ"ט סי"א בש"ע גבי גנבים שנכנסו למרתף וכו' שכתב הרמ"א אם היו כולם פתוחות ולא נמצא בהם ריעותא דהכל שרי דסתם גנב אינו לוקח יין וכ"ש בנידון דידן כיון שלא ראינו שום ריעותא כלל וכלל למה למיחש שיחליף הרע בטוב. ועוד מדידי' מנדון שהביא ראיי' הקשתי לשאול מטונך דהרי אם נמסר להגוי המפתח לידו בהדיא מהחנות אפילו הודיע לו בפירוש שהוא מפליג כמ"ש הטור בהדיא. וגם לא היה שום טירחא לו לכנוס בהחנות ולא היה שום היכר כלל אם היה נכנס עכ"ז אמרינן כיון שלא מסר לו אלא שמירת המפתח בלבד לא סמכי דעתי' לכנוס ונתפס כגנב מכ"ש בנדון דידן דלא מסר להגוי כ"א התיבה הנ"ל ואע"ג ששהה בדרך, מ"מ לא היה בידו מפתח והיה לו טירחא יתירה לפתוח את השקאטיל ובפרט שאלתי לאומן א' בעל מלאכה אשר הראתי לו השקאטיל וענה ואמר שא"א לפתוח בלי מפתח כ"א שבירה ומכ"ש דיש להתיר ועוד שהיה נתפס כגנב אם היה מתקלקל איזה דבר מהמסגרת שהי' בודאי ניכר לעיניים לכן בודאי התירא מזה ולא פתחו כלל גם מ"ש מכ"ת ז"ל ואצ"ל בנידון דידן דהוכיח סופו על תחלתו שהוא גנב שהרי השכין את השקאטיל הנה באתי בגלגול מחילות שאין מזה ראי' כי אדרבא הרי פדאו והחזירו לבעליו והוא היה אנוס על פי הדבר מאיזה סיבה שהוצרך למעות אשר קרוהו לו אסון בדרך: גם נאמר לי שיש ספק אם השכין או הפקיד ביד גוי אחר. כי לא ידע למצוא הישראל אשר מסרו בלובלין. גם מ"ש ז"ל גם הדעת נוטה קצת שפתחו כי איך הלווה הגוי השני ולא פתחו כו' גם זה אינו כי היה נותן לו עוד שקאטיל קטן עם שאר זכוכית נחתמים

כלל העולה מדברי בהיות שגם מכ"ת כ' כנ"ל מודה אני דלנסך לא חיישינן כיון דלא ידע שהיה בו יין כו'. רק דעלה על דעתו לאסור מטעם דאיכא למיחש שמא החליפו: ואני לא כן אדמה כאשר כתבתי ועוד לדעת התוספ' שהביא הרמ"א בסי' קי"ח ס"ב ז"ל. ומיהו דוקא אם הוא דבר שיש לחוש שהחליפו ונהנה מהחליפין או אם הוא יין יש לחוש לנגיעה אבל אם הוא רואה הדבר ששלח. והוא טוב כמו ששלח כו' לא חיישינן אף שהחותם מקולקל עכ"ל הרי שכתב גבי יין דלא חיישינן כ"א לנגיעה דווקא אבל לאחלופי ביין טוב לרע לא חיישינן ונוסף על הרב שראינו שהכלים מלאים כל טוב ומטיב צלולים וזכים כמקדם שמכירו בטביע' עין ולא חיישינן לאחלופי בנדון דידן. גם מה שמכ"ת כתב לעסק המסגרת אף שהוא חזק מ"מ לא מצינו שחלקו חכמים בין מפתח למפתח עכ"ל

הנה מצאתי און לי גם לזה ממ"ש התוס' בפ' השוכר בד"ה לא מסרה לה אלא שמירת המפתח כו' ז"ל מכאן שאם תפס המושל את היהודי והניח שמירת גוים בביתו ונמסר להם כל המפתחו' אף של יין אם אין אוכלים ושותים מה שבבית ישראל היין מותר ואם אוכלין כו' אסור אמנם אם מצאן הישראל כמו שהניחה מלאים כשרה והביאו ראי' גבי בגדים לענין טומאה כו' אכן אם היה לישראל סימן וחבור במגופה מותר דאם הסירה לחפש בה לא היו מחזירין אותה דהא לא מרתת מישראל כלל עכ"ל הביאו הרמ"א בהגה בקצרה בסי' קכ"ט סק"ה: והנה גם בנידן דידן יש ויש סימנים שלא נפתח כלל ולא יש שום ריעותא ובוודאי דאם פתח היה ניכר במסגרת שום חסרון או לפחות איזה היכר גם ידוע להוי למכ"ת זאת ועוד אחרת דמעיקרא דדינא פירכא במאי שאנו דנין דלדעת הטור שכתב שמפתח אינו חותם כדעת הרש"בא שהביאו הב"י כתב על זה הגאון מו' יואל בספרו ב"ח בסי' קי"ח ז"ל ובמרדכי פ' ר"י כתב ע"ש ר"ח דמפתח הוי חותם וכ"כ הטור בשם הר"ח בסי' קל"א והכי נהוג כר"ח להתיר בדעבד במפתח או חותם וכ"כ בהגהות ש"ע סי' ק"ל וקל"א דבדעבד יש להתיר אפי' בחותם א' ולאו דווקא חותם ה"ה מפתח דכיון דבדעבד אנו סומכין אר"ח א"כ יש לסמוך עליו גם במ"ש במפתח כמו בחותם אלא דנקיט חותם כיון דלר"ח אין חילוק למפתח או חותם כו' והאריך בדבר בראי' לפ"ד ע"ז ואע"ג דב"שע פסק כהרש"בא בדברים שדי בחותם א' אם לא היה בו אלא מפתח לא חשיב כחותם אנו לא נוהגין כמותו אלא כר"ח והר"י והשותה מימיהם עכ"ל

והנה אע"ג דיש לפקפק בדבריו דמה שפסק נגד הטור והרש"בא דא"ל דהרש"בא בא לפשר הדעות דאע"ג דס"ל כר"ח דבדעבד כשר בחותם א' היינו דווקא בחותם א' ממש אבל לא נכשיר אפילו בדעבד עם המפתח שיהיה שקול כ"כ כמו שאר חותם ממש דכולי האי לא אמרינן כ"א כשיש שתי חותמות אבל לא שיהיה שקול כחותם ממש אף רק במקום שיש רק חותם א' דהבו דלא לוסיף עליו וכ"מ מדברי הרש"בא שכ' דאע"ג שדי בחותם א' כ' כלומר דכולי האי לא מכשרינן והיינו דרך פשרה עכ"ז מהנהו הטעמים דלעיל ובפרט שכבר הורה הזקן הגאון מו' יואל, להתיר בכל ענין דאנו נמשך ג"כ לפחות בנדון זה להתיר. כל זה העליתי הלכה למעשה אם מכ"ת יסכים אתי עמי כי תורה היא ואם ביד מכ"ת שאר ראיות אבטל דעתי ואת פי מכ"ת אשמור לטובה. שוב לא יכולתי להראות את אישורו דברים הדברים הנ"ל אם הם שמנים או רזים להאלוף מחותני כמוה"רר הענך אשר הוא טרוד כעת בעבודתו בהבלי עולם וה' יצילנו מידם ר"ל. והנה עיני מכ"ת יביטו בשורי והיה זה שלום כותב בחפזון והיה ביום הששי חי חי יודוך חודש ניסן למשיחי לפ"ק אוהבו ואו"נ מעודי נאמן בברית אברהם כהן ואם יקשה אחר העיון יכתוב מכ"ת תשובתו הרמתה ויחזיר לי דברי אלה בצביונו כי באלה חפצתי תמיד. או אתן להעתיקו כעת כי חוץ ובפרט בחה"מ התירו ע"ד הלימוד: