איתן האזרחי לח

ובהדיא איתא בהאי תשובה דדוקא כששמות האנשים שוים מהטעמים שכתב שם דיש מכירין הבעלים ולא מכירין נשותיהן ועוד תאמר שיש לו אשה אחרת במדינה אחרת שאין שם תקנות רגמ"ה או שעברו וא"כ כשאין שמות האנשים שווים אין לחוש לא מיבעיא לטעם השני שמא יש לו אשה אחרת שזה אין לחוש בנשים שמא יש לה איש אחר אלא אף לטעם הראשון דאין מכירין בנשותיהן דאיפכא שיכירו הנשים ולא האנשים ז"א דלשאין מכירין הנשים שכיחא דדרכן של האנשים הכשרים שלא יהיו בקיאין להכיר הנשים אחרות ולפיכך אין לנו ראייה כלל להיכא שאין שמות האנשים שוים ושמות הנשים שוות יצטרך לשלש גם בש"ג שהביא בש"י לא כתב להטעם שאין מכירן. ולכן דיינו במה שנחוש למה שנמצא בפי' בדברי מהר"מ בכר"ך והרי אף זה כתב רמ"א ז"ל בלשון י"א ומה שבש"י רוצה לפרש גם לדברי הטור שיסכימו לדברי ר"מ בכר"ך לי נראה שמעולם לא חש הטור וכל שלפניו למה שחש מהר"מ בכרך ז"ל דהאיך לא הוי משתמיט שום א' לפרש חששא זו ובהדי שנויא דחיקא למה לי

גם מה שהוקשה לכ"ת על רמ"א שכתב לדאגודה וזה דווק' לר"א כו' לא ידעתי מה הוקשה לו שהרי פסק ג"כ לר' ירוחם ז"ל דאם הביאו עדי מסירה שזו היא סגי והיינו כר"א. והנה דברי מהרי"ל אינם מבוארין שהרי י"ל שגם שמות האנשי' היו שווים ולא הוצרך המגיה לפרש דהך מילתא דפשיטא היא שאם לא היו שמות האנשים שוים שלא היה צריך לשלש כלל בשמות הנשים אע"פ ששוות. אלא יש לדעת הוכחה דמהרי"ל מיירי אף בשאין שמות האנשים שווים דאל"כ הוה לשלש באנשים אלא שאין שילוש מועיל באנשים כששמות הנשים שוות וצריך ג"כ שילוש אצלם גם מ"ש מכ"ת שבסדר גיטין ישן נושן ראיתי גדולי הדור שחקרו גם לזה אם אין שמה ושם אביה בעיר שווים כדי שלא יאמרו שלא לאותה אשה ניתן הגט אלא לאחרת ע"כ: וזה הטעם וודאי שייך אף כשאין שמות האנשים שווים והיינו שלא יכירו האנשים ולא הנשים והקול יצא שפב"פ נתגרשה ויאמרו שהיא אחרת ונ"ל פשוט בדעת הני גדולי הדור ואין צריך לדקדוקו של כ"ת גם לזה וגם שאינו דקדוק כי כ"ת כתב דבלא"ה צריך לשלש מהאי דמהר"מ ומאן לימא לן דהני גדולי הדור הוי ידעין מהר"מ ז"ל אבל הואיל ודברי מהרי"ל וגדולי הדור ההם לא נתפשטו וחששא רחוקה היא ולא מצאנוהו לראשונים ז"ל ואף מהר"מ ז"ל אי איתא דס"ל ה"ל להשמיענו רבותא דאפילו בשאין שמות האנשים שוות שישלשו בשמות הנשים אלא וודאי דלא ס"ל הכי לפי שיש שפיר לפרש כדכתבתי לעיל ע"כ אחת היא אמרתי שהרוצה לחוש ולשלש בכה"ג דכתב כ"ת שאין ממחין בידו שיש לו במה לתלות במהרי"ל ובגדולי הדור שבסדר הגט ה"ל. אבל מי שאין רוצה לחוש כשאין שמות האנשים שוות לא הפסיד כלום. ועל דבר אם לכתוב הכינוי או להשליש מתוך כותלי כתבי מכ"ת ניכר ונראה שהוא מכניס הכינוי במה שהוזכר במשנה ואינו כן שהרשב"ם פי' גוץ או לבן או גיחור והלכך מה שנראה מפסקיו דכינוי מוקדם לשילוש לא קשה דהא המשנה הקדימה שילוש דמשנתינו לא מיירי כלל מזה וקסבר מהרא"י ז"ל דכינוי עדיף לפי שהוא בשם המגרש עצמו ומשנתינו לא חש לפרשו דפשיטא הוא שאם יש כינוי שכותבין ובי' סגיא אבל לפי שאין כל השמות יש להם כינויין אבל לכל יש משולש וכן מסתמא המלוה והלוה אינם שוים בקומתם ובצורתם דכתב' המשנה להני תרי וגם איחרה כהן לבסוף לפי שגם זה אינו שכיח דהרוב ישראלים הם אמנם בשם שרה וכנוי שרל ודאי כדברי מכ"ת כן הוא שמכיון שיש לספק בין שרי לשרה למה נכניס עצמינו בספק ומוטב לשלש

וע"ד אשר העמיק לשאול גבר חכים בב"י כ' כ"ת לאה' שכ' לדר' ירוחם ז"ל שלא בלשון י"א שהרי בהיפך ממ"ש הטור בשם הרמ"ה שוב כ' כ"ת שהוא תמה על ב"י בח"מ סי' שנ"ג שכ' על דברי הטור בקשתי לו חבר ולא מצאתי והלא יש לו חברים הרמ"ה. והרמב"ם כו' ותמה דודאי הטור ודעמי' אין להם ספק ומתקדשת ודאי ונמצאו שאין חבירים אבל מ"ש כ"ת דר"י סובר כמותו הוא אמת אמנם כן לפמ"ש הגאון מו' יואל בספרו יש לומר כן אלא שלא נחית לדקדק הב"י ולכן בעיני אשתמיטתי' להב"י בח"מ להא דר"י כמו שע"כ נאמר דאשתמיטתי' באה"ע להב"י הא דהרא"ש דטפי עדיף ה"ל לכתוב ממ"ש לר"יו וזה מבואר. אמנם לענין שאלת בנו הנ"ל נ"ל ג"כ דבר פשוט שהב"י הביא לדברי ר"י שכ' בתחלה ובגזל דעלמא כו' עד ואם נתייאשו הבעלים דינו כממונו ממש וכו' ואח"כ כת' ועוד מוכח בגמ' בב"ק דאם קידש בגזילא אח' יאוש לחודא מקודשת מדרבנן ע"כ ואגב ריהטא דהב"י משמע לי' שאין הדברים סותרים זא"ז דהאיך יסתור דברי עצמו דבסמוך ממש ולכן כ' גם דברי ר"י הללו בלי חולק כאילו אינו חולק אך וודאי שדברי ר"י קשים מאד וכבר קדמה לי הקושיא על רבו של ר"י שדבריו לקוחים ממנו והוא ר' אשר מפני שאין אני יודע אם יש אצל מכ"ת ספרי מעדני מלך שחברתי על נזיקין שנדפס בפראג שע"ט לכך אעתיק ז"ל בפ' מרובה סי' כ' כתב הרא"ש ואם קידש כו' מדרבנן ע"כ תימא הא הוי יאוש ושינוי רשות ויותר תמוהין דברי הב"י שע"ג שכ' שנראין דבריו שמתמיהין על הרא"ש שסובר שצריכא גט כלל ועוד בפ"ק דקידושין גבי האי איתתא דהוי מזדבנא וורשכי דכתב רבינו בהדיא בגזל דעלמא אם קידשה כו' הוי כדידי' משמע וודאי דהוין קדושין וכ"כ בטאה"ע סי' כ"ח אם גזל וקידשה לאחר יאוש מקודשת. ומיהו שם הגיה מהרמא"י מקודשת מדרבנן והן הן דברי רבינו דהכא וא"ל דקאי אמ"ש שם בפנים ונודע שקנה אותו כו' ביאוש דהאי לישנא דהרמב"ם הוא ומשום דקיי"ל סתם גזילה לא הוי יאוש כ' ונודע שקנה כו' ובהכי נמי מיירי מהרא"י ואפ"ה כתב דמדרבנן הוא וזהו סותר לפני' ולא כ' בל' סתירה וצ"ע ומהר"ם יפה השמיט הג"ה זו ויפה כיון בזה ובעיקר הדין נראה לי שני טעמים לסברא דהכא חדא שהמגיד כ' טעם שהם קידושין גמורים לפי שהיא קנתה בשינוי הלכך אף הוא קנה ע"כ וא"כ סברת רבינו דהכא דהוא לא קנה כשקידש ונמצא שבשעת הקידושין לא היה שלו: וטעם שני דהמגיה באה"ע ר"ס נ' והוא בתשו' מהר"יל סי' ס"ד כ' דקידושין מהנשואין חוזרין א"ל דלא הוי שינוי רשות ממש. לדברי רבינו דבפ"ק דקדושין בשטת הר"יף הן ומ"מ קשיין אהדדי עכ"ל והנה כתב כ"ת שיש לתרץ דתליא בפלוגתא איזה צריך שיהא קודם היאוש או השינוי רשות א"א לומר כן דהא לכ"ע יאוש קודם ובהכי אנן קיימינן אני אתפלא על מהר"ר ולק כ"ץ שבסי' שנ"ג הקשה על רמ"א שלא הגיה וכת' לדמהרא"י שסובר שאינו אלא מדרבנן וניחא לי' דסמך על מה שהגיה בא"ע והא אמרינן דהא דהגיה שם קשיא כדאמרן והכא דלא הגיה ניחא אלה דברי מחו' וד"ש

יום טוב הנקרא ליפמן בן לא"א הר"ר נתן זללה"ה הלוי העליר

סימן יא חליפות שלמות תמימות יעלה על ראש הצדיק בר אוריין, ובר אבהן בתורה ובחסידות שם טוב ע"ג ר"מ ואב"ד יצו'. הנה אנכי הרואה את הנשמע מתוך הכתב מכתב מכ"ת אשר העלה ואשר הביא במעשה חדודין חד חד נחית לעילא למעלה למשכיל מתוך חריפתו ובקיאתו אשר צידד להחמיר נגד דעתי הקלושה ואני אחרי רואי דברי פה קדוש מכ"ת אמרתי בחפשי ככחי אז. ביתר עוז ושאת בכחא דהתירא עדיף אשר נ"ל כרגע להתיר מטעם שהגוי לא ידע שהיה בו יין כמו שמבואר בסי' קכ"ה וקכ"ד בש"ע סכ"ד בהג"ה דמותר אף בשתיה: הנה מה שמכ"ת הרבה להשיב בצח לשונו הזהב לאסור משום חשש לאחלופי דשמא פתחו לגנוב משם דבר אחר וראה שהוא יין ושתה ממנו בהחליף במים או רע בטוב כמ"ש רשב"ם בשם רש"י סי' קכ"ט הביאו הטור כו' עד כיון שנחשדו על כל דבר יש לחוש שפתחו לגנוב שום דבר כיון שאין כאן טירחא שהרי