איתן האזרחי לז

חי נפשי כמעט שפרחה נשמתי בשמעי כדברים האלו וכי קטלי קני באגמא אנא ת"ל זה לי יותר משלשים שנה ישבתי כסאות למשפט בין גדולים תמיד ואיך לא אדע דבר כזה לפסוק אבל כל זה גרם אש התבערה אשר הבעיר האיש הנ"ל ונתן בפלילים הק"ק פה כאלו השנאה או האהבה מקלקלת השורה ולא כן ח"ו וח"ו. וידעתי שר' יואל לא מעצמו עשה כזאת רק שאחרים גירו אותו בנו ואני אכתוב למכ"ת גופא דעובדא והפסק כאשר צוונו חז"ל כל מי שחושדין אותו ואין בו צריך להודיע ר' משה ראנד' היה תפוס במבצר כי נתחייב להדוכס יר"ה כארבעת אלפים זה' והוצרך להכתב כל אשר לו ובתוכו ג"כ כתב של ט"ו מאות זהו' על השר שקנה ממנו הסא"ס והפקיד הניח לר"מ ללכת אחרי צרכו אך בשמירה מעולה שני היידקין: ויהי היום ונאבד ממנו הכתב ההוא. והיה חושד את רבי יואל כי בו בלילה שכב שם בביתו. וירדוף הוא ושני ההיידקין אחריו ויחפשהו ולא מצאוהו עד אחר כך מצאו אותו בבית ערל א' נחבא ונפל עליו וחטף ממנו כתבים וממרנות שהיה לו בבגדיו ויוליכוהו אצלנו למשפט וההיידקין לא זזו ידם מתוך ידו ואף בבית החורף שישבו שם לא הניחוהו מהם ותמיד הם עמו

והנה הניח ר"מ הכתבים והממרנות ה"ל ובתוכם ג"כ מהפיצוי שהיה לר' יואל על ר"מ אשר בעבורו לקח הכתב הנ"ל וביקש שגם הוא יניח הכתב ההוא. ונשאנו ונתננו בדבר ומצאנו שאם יברח ר' יואל והדבר יתגלה להפקיד בלי ספק כי ההיידקין ידעו הדבר וגם ר"מ יגיד כשירצה הפקיד לתת לו הכתב ההוא. לכ"ז חששנו ואמרנו פן ח"ו יבקש הדוכס מהקהל לשל' לו הכתב אם יניחהו שיברח וא"כ יהיה ר' יואל הגורם ההיזק להקהל יצ"ו לכן כדין יחיד נגד רבים פסקנו שיניח הכתב ואמרנו לו שלא יגיד לר"מ שהוא מונח כדי שאפשר שיפשר עמו ויתן לו רק דבר מה רק נגיד לו שנתערב שלא יברח ולא רצה ותפס אותו והיה תפס בכמו מעל"ע ולא יותר ואחר כך הניחו לפני השמש כמו' נחמן ואמרנו לר"מ שיתערב שלא יברח ואחר ימים שמונה או עשר בא ר' יואל מעירו ואמר שנחזיר הכתבים והממרנות הנ"ל שמונחי' אצלינו לידו שכה' נחמן יתן הכת' ההו' לר"מ הנ"ל וגם הואיל וכב' לפדותו בממון שהי' מונח לבע"ח ג' מאו' זהו' היה באפשר שתצוה ג"כ על זה הכתב כמו כן אבל עכ"פ מכח יחיד ורבים הוכרח להניחו עד שיצא הדין בין הקהל יצו ובינו אם ח"ו יהיה הזיק להקהל יצו ע"י כן ומעתה איזו דין ודברים יש לר' יואל ואם כזאת ח"ו יהיה שכל פסק הנפסק יוכל היוצא חייב להחזירו על ידיכם תהיה הקהלה פה ח"ו חריבה ושממה בלי שום מו"מ שיהיה בה כי מי הוא זה שיתן לחבירו מאומה ויצטרך אח"כ להוציא מאתים על מנה. סוף דבר יאמין מכ"ת שמפני שאירע כדברים האלה רבים המתפרצים בה ואנחנו מפני כן כתבנו לשני ר"מ הנ"ל זה פעמים שיבואו אצלנו כי כל זה ועוד דברים אחרים נניח לפניהם כדי שיוחזר הדבר ליושנה ויהי כן כי באו הנה ע"י רוב ההפצרה ואנחנו לפניהם נניח כנ"ל וענו ואמרו שר' ליברמן יתן קנס ושלא יפטור בולא כלום וביקש ר"ל שיועמד הדבר אלי וכל אשר אגזור עליו שיתן יקיים והסכימו הר"מ יצו והדבר בידי ואראה בעזה"י לבצע הדבר ששני הצדדים יהיו מרוצים בלי ספק וכן אמרו הר"מ יצ"ו שאינם מבקשים לכתוב לב"ד לבטל את דברינו שמא היו סבורים שהענין הוא כמו שהם רואים ושומעים עוד אחת נתתים לר' ישכר מפה כתוב וחתום שכל אשר יאמר כי הוא זה מחויב לעמוד לפני הר"מ ושעמהם: ואין זה כי אם ששמעתם לקול צעקתו. ועתה יקבל כ"ת העתק מהכתב שנפסק בק"ק לאדיזין בינו ובין הק"ק אשר גדלה צעקתו עליהם עוד נתתים ליד כמ' גוטמאן מחו' כמ' אהרן מתחלה כתב לק"ק באר שיעיינו אם ראוי להניח והמה כתבו אחרי שהניח הממרנים לפניהם לבא לפניהם אע"פ שלא עיינו והוא בא וכמר גוטמאן לא רצה לעמוד מאחר שר"מ ור"י ראשי מדינה אינם שם א"כ כמ' גוטמאן העביר המועד ואתם כתבתם כאילו כמ' אהרון מסרב ושיהיה ראוי להחרימו וחסתם ויתחייב לעמוד בלבוב לדין ודי בזה אכן עמדו גם שניהם בלאדיזן וכל תביעותיו של גוטמאן לא הרויח כלום ואדרבא כמ' אהרן זכה כנגדו לגבות שני מאות זהו' רק שכמ' גוטמאן אמר שיביא ראייה מב"ד ונתנו לו זמן מעתה צאו וראו כמה גדלה הלשון הרע וכמה ספתה ופשתה ההבערה והכל בהיפך הארכתי כדי שמכ"ת לא יאמינו ולא ישמעו עוד לקול הטועים לכתוב כל מה שיבקש. ובדבר לאדיזן עצמו יקבל ג"כ כתב: וצריך אני להודיע שמאז שמענו שרוצי' לקחת לשלי' ר' בער כהן מק"ק באר ושלחתי להם בה"ב מפה בכתב ובפה מלא ונתננו טעמים שלא יהיה השליש והבטיחו אותנו על זה שלא יהיה שליש ואעפ"כ הביאו אותו הנה וזה היה לנו למר' נפש מ"מ כשאמרנו להם שלא יקחוהו אמרו שיעשה בלא שליש והיינו מרוצים ולפסוק זה הפסק המונח פה וגם בזה די ושלום מאוד עד בלי די דברי או"נ ומחו' יום טוב ליפמן לוי העליר

סימן י יקבל מר את תשובתי. דבר פשוט שהמקשה שהקשה וליחוש לשני יוסף בן שמעון כו' ענינו שגם שמות נשותיהם שוות דאל"כ לא הקשה כלום וגם הר"מ כ"כ בפשיטות אם עוד שני יוסף ב"ש אחר לבד מאותו ונשותיהם שוות כמו כן ע"כ והמקשן דלא נקיט בהדיא שמות הנשים דמסרך סריך בלישנא דמתניתן דנקטי שם האיש ופירשו רב דה"ה לשם האשה וא"צ. למ"ש מכ"ת דנקיט לשון המורגל אלא לענין זה דנקיט הש"ס יב"ש המורגל אבל מאי דלא נקיט השמות הנשים הוא מהטעם שכתבתי והוא שהתו' הכריחו דבהוחזק איירי וע"כ הוסיף הרא"ש בתשובה שאפילו לא הוחזק טוב הוא להזכיר שם אביה כדי לברר הדבר כו' כלומר כיון שלא הוחזקו לא חשו חכמי הגמרא אפ"ה טוב הוא כו' שאם יראה שיהיו שני יב"ש ולא היינו יודעים דמשו' כך לא גירש בפני זה הנה ע"י שם אבי האשה יתברר מי הוא המתגרשות ודייק הרא"ש לכתוב בשני יב"ש בעיר אבל למיחש פן יהיה עוד אחר בעיר אחרת אין לחוש כלל. ומנה שאם יודעין בבירור שאין בעיר שני יב"ש אף שם אביה א"צ לכתוב ומש"ה בתשו' שבא"ע סי' קכ"ט שכתב כ"ת בשם מהר"מ פאדווה דדייקי לה דבלי ספק אין הפרש בין אבי האיש לאבי האשה כו', ורצה כ"ת לדקדק ששוים הם לענין שילוש ג"כ דאל"כ האיך כתב שאין הפרש כו' במחילה אין זה שום דקדוק כלל דלא אתא מהר"מ אלא לומר שאין לדקדק יותר לכתוב בשם אבי האיש ממאי שאין מדקדקין לכתוב שם אבי האשה ולענין השילוש לא קמיירי

ועוד אני אומר דאף לענין השילוש אה"נ שהם שוים אבל לא כפי דרכו של מכ"ת אלא כשיש שינוי בשמות הנשים א"צ שילוש בשמות האנשים וכן נמי כשיש שינוי בשמות האנשים א"צ שילוש בשמות הנשים והוא בלי ספק דעת הרא"ש כי לא ידע ולא שמע להא דמו' מנחם בכר"ך כי את האחרונים הוא נמנה ואפשר נמי אי הוה שמיע' לי' לא הוי ס"ל ומהתימה על כ"ת שכתב בשם מהר"מ פאדווה והוא נכתב בצדו של הטור בב"י והביא ג"כ תשו' הרש"בא שכתב כן בהדיא ויהיב טעמא דשמו ושמה תנן ולא שם אביו ואביה כו' וגם מזה מפורש שאין חוששין כלל כל שלא הוחזק אלא טוב הוא כו' והיינו אי איתא שיהיו שני יב"ש בעיר כלשון הרא"ש אבל לדעלמא פשיטא דליתא מהרא"ש והרש"בא ומפני כן גם מה שרצה מכ"ת להוכיח ממה שכתבו התו' דלר"מ בעינן שיהא מוכח מתוכו א"כ אף כשאין שמות הנשים שוות עדיין צריכין לשלש אף שכבר מוכח מתוכו כו' במחילה לא שמענו אלא שצריך הוכחה מתוכו אבל בכל שיש הוכחה דהיינו ששמות נשותיהן אין שוות מוכח מתוכו הוה. וזה פשוט מאוד כי משנתינו וודאי שלא חששו לדר' מנחם בכ"רך כלל: וראיתי בספר ש"י שהביא מכ"ת ושם רוצה לפרש דהמקשן ה"נ דמקשה אפילו בשאין שמות הנשים שוות והוא דוחק בעיני דמנ"ל להקשות וליחוש כו' כשאין שמות נשותיהן שוות כ"ש כפי מסקנת התוס' דדוקא בהוחזקו הוא שהקשה אבל האחרונים חשו והיינו הא דמהר"מ בכר"ך