איתן האזרחי לה

זה לפני זה שבעינן מוכח מתוכו.. דכל מה דאפשר להחמיר לכתחלה אנו מוכרחין לעשות הטוב והישר לכל הדעות לחומר' אך את זה יש לתמוה על הגאון רמ"א שהביא דעת האגודה בסתם ולא כתב דלדידן לא מהני וגם הוא ללא צורך ליתן גט ברבים מטעם זה שיתוועדו אם יש ב' יוסף ב"ש דמה נפשך אם יש עוד יב"ש לא מהני כשמגרש זה בפני זה כדלעיל אך צריך לשלש בגט ואם לא מוחזקין לעוד יב"ש אחר תו לא צריך למיחש כלל דמן הסתם לא חיישינן כמ"ש התוספ' והבאתי לעיל אך מ"ש הבעל אגודה הוא לר"א דעידי מסירה כרתי רק מה שאנו נותנין גט ברבים הוא לפרסומי מלתא דקבלה הגט ומותרת לכל אדם וגם שלא תנשא לכהן

גם את השני יגעתי ומצאתי און לי ראיה לדברי במה שמצאתי בדברי מהרי"ל דף צ"ג ע"א ז"ל גט מומר הייתי עד עליו בפני מהר"י סג"ל כו' והאשה היתה שמה בילא בת שלמה בן יצחק המכונה זלמן הלוי ועלתה ספיקא ביד מהר"י סג"ל להיכן יכתבו הלוי אם לכתוב שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן כו' עד סוף דעתו הסכים לכתוב שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן משום דלוי לאו כינוי הוא לכן אין להזכירו אחר המכונה עכ"ל וכתב שם בהג"ה בדפוס ז"ל כמדומה לי מפני שהיה קרבתו אחד בעיר שהיה שמה ג"כ בילא בת שלמה לכן השלישו שם הגרושה עכ"ל. והנה עינינו הרואות שגם מהרי"ל ס"ל הכי שיש לשלש כשיש שתי נשים שוות עם שמות אביהן והנה על זה התחכם האי גברא הנ"ל לאמר שגם המהרי"ל מיירי שגם שמות האנשים היו שוים באותו מעשה והוא ס"ל כדעת הטור שכתב בסי' קל"ו דמ"ש בגמרא בתרי יב"ש מיירי ששמות שתי הנשים וגם שמות האנשים היו שוות אז דווקא אין יכול לגרש אלא בפני האחר. ולכן גם כן שמשלשין ומגרשין שלא בפני אחר כשכל השמות שוות צריך לשלש גם את שם האשה הגם כי אפשר לסתור דבריו בזה דאם היה המעשה במהרי"ל שכל השמות ב' האנשים והנשים היו שוות למה היו צריך לשלש שם האשה הלא כיון שהבעל היה מומר ואנן קיי"ל דצריך לכתוב גבי שם מומר וכל שום וחניכה דאית ליה כמ"ש הסמ"ג וסמ"ק וכלבו וכמ"ש רמ"א בהג"ה סי' קפ"ט ס"ה אם כן הוי הכירא דז' דמהרי"ל ס"ל כדעת הטור והרא"ש והמ"מ והמנהיג לכתוב בכל גט גבי שם הבעל ושם האשה וכל שום וחניכא דאית ליה כמו שמבואר בתופס הגט הכתוב במהרי"ל וא"כ לא היה שום הכירא אך מ"מ דבריו לא יתכנו כלל דהרי איפכא מסתברא דבוודאי אין זה צריך חשש ובשש דלדעת הטור דס"ל כ"א להקל ולא להחמיר וי"ל דדוקא כשכל שמות האנשים ונשים שוות אז צריך לגרש בפני חבירו אך אם שם האח' אינם שוות או שם הבעל או שם האשה תו אין צריך לגרש בפני חבירו מפני שיש הכירא והנה מכ"ש נמי כשמשלשין שם הא' אף כשכל השמות שוות הוא הדין דמהני נמי כיון שיש הכירא שאין שוות במשולש אם כן אם היה כדבריו שהמעשה הכתוב במהרי"ל היה שכל השמות האנשים והנשים שוות. למה היה צריך עוד לשלש כולי האי בשם האשה הלא סגי שישלש בשם הבעל ותו לא ומה גם כי לא מצינו בשום פוסק בעולם שיחמיר לשלש בשם האשה ובשם האיש כולי האי לא חיישינן

ועוד אם כדבריו שהמעשה במהרי"ל מיירי שגם האנשים שוים היה לכתוב שם בהג"ה דמשום הכי היה צריך לשלש בשם האשה כיון שהיה שם האיש והאשה שוים ומי יתנבא בדבר שהיה שם גם כן שמות האנשים שווים אך אין ספק כי אם ודאי שלא היו שמות האנשים שווים. אלא שמות הנשים ועל כן היה משלש כמבואר שם.., רק מחדש בא אלי איש אחד לשנות הידוע לאמר לי שמה שכתוב במהרי"ל תלמיד טועה כתבו והוכיח לפי דעתו. דאם לא כן יוקשה שתי קושיות על דברי מהרי"ל הא' דדברי מהרי"ל סתרי אהדדי דכאן כתוב דציוה לכתוב המכונה זלמן לבסוף אחר שכתב שם אביו והיינו שהמגרש היה נקרא שלמה המכונה זלמן ובעמוד השני כתוב ששלח גט ממערוי"ז ליד מהרי"י סגל ומצא כתוב בו משולם בן אורי המכונה פייבש ופסל אותו. דה"ל למכתב משולם המכונה פייבש בן אורי דאז הוי קאי כתיקונו על משולם דכינויו היה פייבש כו' ועוד אחרת אשר נתקשה לי בזה כי למה היה צריך המהרי"ל לשלש בשם בילא בת שלמה בן יצחק הלוי המכונה זלמן הלא באחד סגי לא ה"ל לכתוב כי אם בילא בת שלמה הלוי כמ"ש מהרי"א בסי' ו' ע"ש או הוי ליה למכתב בילא בת שלמה המכונה זלמן עכ"ד

ואני בעניי אמרתי כדברי הבל הביא גם הוא כי אני בעניי עניתי ואמרתי בכל כחי שדברי מהרי"ל הם נכונים. כי מה שאמר שדברי מהרי"ל סתרי אהדדי ז"א כי לא בחכמה שאל על זה דמה שכתוב המהרי"ל בריש דבריו אשר צוה לכתוב המכונה זלמן לא קאי אהמגרש כי מה שהיה נקרא בשמו שלמה אפשר שהיה לו שמו כשם העצם עצמותו בשם שלמה ולא שהיו קוראים ומכנים שמו בשם זלמן דהיינו שכל העולם היו קוראים בשם שלמה אך ורק שם אביו אף שהי' נקרא בשם יצחק אפשר שהיה מכונה בפי הבריות זלמן כאשר מצינו בכמה שמות שיש להם שמות כינוים אחרים גם בנידון דידן היו קוראים שם אבי המגרש הנקרא בשם אליקים הגם שלא מצינו בשם האליקים שם הכינוי זלמן. רק מה שמבוארין במהרי"ל מ"מ לפעמים אירע כן. והיה גם כן במעשה של מהרי"ל היה כך יצחק המכונה זלמן משא"כ במ"ש במהרי"ל בעמוד השני משלם בן אורי המכונה פייבש שמסיק בהדיא דהמכונה פייבש קאי אשם משלם. זאת ועוד אחרת אולי מה שכתב במהרי"ל היה מכניס האב ובנו בשם כינוי א' בשם זלמן וכבר כתב הב"י סי' קכ"ט אדין זה שכתב שמצא כתוב בתשובה אשכנזית גט שכתוב בו משלם בן אורי המכונ' פייבש שפסל מהרי"ל כו' [והוא במהרי"ל שבידינו ה"ל] כתב ז"ל והיינו דווקא כשאין אותו הכינוי כי אם למגרש ולא לאביו אבל אם הכינוי גם לאביו אם יכתוב אביו קודם הכינוי שפיר דמי עכ"ל וא"כ גם בנדון דידן י"ל שכך היה וא"כ לא סתרי דברי מהרי"ל אהדדי וכן מוכח במהרי"ל עצמו שבידינו מ"ש בעמוד השני אחר המעשה ששלחו גט ממערו"יז כו' עד מקצת ראיה א' דהא קמן אם לשניהם כינוי היה לו לכתוב על האב והבן ה"נ על הבן ברישא גם אם אין כינוי לאב עכ"ל. הרי דגם הוא ס"ל שאם כשיש כינוי גם לאביו שיכתבו שם אביו ברישא לכן יפה עשה מהרי"ל

גם מה שהקשה פי שנים ברוחו למה היה מהר"יל משלש לכתוב הכינוי עם השלוש וגם שם הלוי ה"ל לכתוב כו' ע"כ.. ג"כ אין בכך כלום דמהר"יל ס"ל כדעת הקונטרס שכתב הב"י שם בסי' קכ"ט דף קס"ב ע"א שכ' דלכתחלה כותבין שניה' דהרי כתב דיש כינוי להמגרש כמו אם שמו שלמה וקוראין אותו זלמן והוא כהן כותבין שלמה הכהן המכונה זלמן ואין כותבין שלמה המכונה זלמן הכהן כדי שלא יהא משמע שהכינוי הוא הכהן כו' הרי שהוצרך לכתוב שניהם כמ"ש הר"מא בש"ע סי' קכ"ט ס"ז בהג"ה והיינו שכל מה דאפשר למעבד עבדינן לחומרא כדעת הקונטריסין אף שמהר"יא כ' שם בכתביו סי' ז' דאפי' בתרי יב"ש די במה שיכתוב כהן או לוי אף שלא יכתוב השם הכינוי כגון יעקב המכונה יעקל כשר שמ"מ מוכח לפרש כהן או לוי בכל הגיטין כשהמגרש כהן או לוי א"כ סגי בזה לכתוב במה שהוא כהן או לוי שלא יצטרך לכתוב הכינוי מ"מ דעת האחרונים והקונטרסים שהביא הב"י ס"ל להחמיר לכתוב שניהם לכתחלה לכתוב ג"כ הכינויי אף שיכתוב גם כהן או לוי ולכן יפה עשה מהר"יל לכתוב שניהם כדעת האחרונים ה"ל. ולכן בהיות שאף הוא ראה המהר"יל שמות הנשים היו שוות לכן החמיר על עצמו לכתוב עוד יותר לשלש ג"כ כי כל מה שבאפשר יש לעשו' לצאת ידי ספק המחמירים לדעת כ"ע: ועוד יש לפרש דברי מהר"יל שהוא לגבי אשה השני' בילא אולי גם אביה שהי' נקרא בשם שלמה היו ג"כ מכנים אותו בשם זלמן אשר לרוב שם זלמן נקראים בשם שלמה ואולי היה ג"כ לוי ולכן הוצרך ג"כ לשלש כדינ' ולא משום חומרא: לכן מכל זה נראה דדברי מהר"יל הם נכונים וכ' בהדיא דצריך לשלש בשם האיש